פמלה ביורקמן

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פמלה ביורקמן
Pamela Jane Bjorkman
לידה 1956 (גיל: 69 בערך)
פורטלנד, אורגוןאורגון אורגון, ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
ענף מדעי ביוכימיה
השכלה
  • אוניברסיטת אורגון
  • אוניברסיטת הרווארד
  • אוניברסיטת סטנפורד
עיסוק ביוכימאית
בן זוג Kai George Zinn
מספר ילדים 2
פרסים והוקרה
תרומות עיקריות
חקר זיהוי הפתוגנים על ידי מערכת החיסון

פמלה ג'יין ביורקמן (באנגלית: Pamela Jane Bjorkman; נולדה ב-1956,[1] פורטלנד, אורגון[2] חברה באקדמיה הלאומית למדעים (ארצות הברית) NAS ובאקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים AAAS ) היא ביוכימאית וביולוגית מולקולרית אמריקאית. היא מכהנת כפרופסורית לביולוגיה ולהנדסה ביולוגית על שם דייוויד בולטימור במכון הטכנולוגי של קליפורניה (קלטק Caltech).

מחקרה מתמקד בחקר המבנים התלת-ממדיים של חלבונים הקשורים לחלבוני מערכת החיסון מסוג MHC Class I או Major Histocompatibility Complex (הקומפלקס העיקרי של ההיסטוקומפטיביליות[א]), וכן בחלבונים המעורבים בתגובות החיסוניות לנגיפים. מטרתה של ביורקמן היא לשפר יישומים טיפוליים קיימים.[3]

ביורקמן ידועה בעיקר כחלוצה בתחום הביולוגיה המבנית.

ב-10 במרץ 2025 פמלה ביורקמן הוכרזה כזוכת פרס וולף לרפואה לשנת 2025.[4][5] על פיתוח אסטרטגיות חדשניות פורצות דרך להתמודדות עם מנגנוני הגנה של נגיפים באמצעות גישות חדשות ממוקדות נוגדנים.[6]

ראשית חייה וחינוך

מולקולת HLA-A2; חריץ אנטיגן פפטיד (מסומן בכוכב) בחלק העליון

פמלה ביורקמן נולדה בשנת 1956 וגדלה בפארקרוז, שכונה בעיר פורטלנד שבמדינת אורגון.[7] היא גילתה עניין במדע בתקופת לימודיה בתיכון ולמדה במשך שנה באוניברסיטת וילאמט, ולאחר מכן עברה לאוניברסיטת אורגון, שם השלימה תואר בוגר (B.A) בכימיה.[8]

במהלך לימודיה לתואר הראשון ביצעה עבודת מעבדה בהנחיית לארי צ'רץ' בקולג' ריד ובפיקוחו של או. הייז גריפית' באוניברסיטת אורגון.[7]

בשנת 1978 החלה ביורקמן את לימודי הדוקטור בביוכימיה באוניברסיטת הרווארד, שם הצטרפה למעבדתו של דון קרייג ויילי, ביולוג מבני אמריקאי שמחקריו התבססו על קריסטלוגרפיה באמצעות קרני רנטגן. ביורקמן קיבלה את תואר הדוקטור שלה מהרווארד בשנת 1984.[7]

לאחר מכן המשיכה לעבוד במעבדתו של ויילי כחוקרת בתר-דוקטורט, ובמהלך תקופה זו פענחה לראשונה את המבנה הגבישי של חלבון MHC – האנטיגן האנושי HLA-A2, הקשור להיסטוקומפטיביליות. מחקרה פורסם בשנת 1987:[9] בתחילה ברזולוציה של 3.5Å (רשומת PDB 1HLA) ולאחר מכן בגרסה מדויקת יותר ברזולוציה של 2.6Å (רשומת PDB 3HLA).[10]

קריירה ומחקר

ביורקמן המשיכה את מחקרה הבתר-דוקטורטי באוניברסיטת סטנפורד במעבדתו של מארק דייוויס, שם חקרה קולטני תאי T, המזהים אנטיגנים המוצגים בחריץ הקישור של חלבוני MHC. במסגרת מחקרם פיתחו מודל המסביר את מנגנון הזיהוי הזה.[8]

במהלך תקופתה בסטנפורד נישאה לנוירוביולוג קאי זין (Kai Zinn), המשמש גם הוא כפרופסור מן המניין במכון הטכנולוגי של קליפורניה (קלטק Caltech).[11] לביורקמן ולזין שני ילדים.[12]

בשנת 1989 הצטרפה ביורקמן לסגל המחלקה לביולוגיה במכון הטכנולוגי של קליפורניה (קלטק) כפרופסורית-עמיתה. בשנת 1995 קיבלה קביעות בדרגת פרופסורית חבר, ובשנת 1998 הועלתה לדרגת פרופסורית מן המניין. בין השנים 1989 ל-2015 שימשה כחוקרת במכון הרפואי הווארד יוז (HHMI).

בשנת 2018 מונתה לפרופסורית לביולוגיה ולהנדסה ביולוגית על שם דייוויד בולטימור, ובשנת 2021 מונתה לפרופסורית במכון מרקין.[3]

מעבדתה של ביורקמן בקלטק מתמקדת בחקר תגובות חיסוניות לפתוגנים נגיפיים, במטרה לשפר טיפולים רפואיים ולתרום לפיתוח חיסונים. מחקרה מתמקד במיוחד בנגיף ה-HIV-1, בשפעת, בהפטיטיס C, ובנגיף SARS-CoV-2 מאז התפרצות מגפת הקורונה.[3]

במהלך המגפה עבדה ביורקמן עם מישל נוסנזווייג, עמית מחקר קבוע, על חקר המבנים של חלבון הספייק של נגיף הקורונה. למחקר זה יש השלכות על פיתוח חיסונים, במיוחד לנוכח הופעתם של ואריאנטים חדשים של SARS-CoV-2.[8]

מעבדתה של ביורקמן משתמשת בקריסטלוגרפיה בקרני רנטגן, מיקרוסקופיה אלקטרונית, טומוגרפיה אלקטרונית, מיקרוסקופיית אלקטרונים בקריו (cryo-EM) ומיקרוסקופיה פלואורסצנטית לחקר גליקופרוטאינים במעטפת פתוגנים ולבחינת המבנים המולקולריים המעורבים בזיהוי פתוגנים נגיפיים על פני תאי הגוף.

בנוסף, מחקרה של ביורקמן מתמקד בהנדסת נוגדנים[7] למטרות מחקריות וקליניות, וכן בפיתוח ננו-חלקיקים מוזאיים לשימוש בחיסונים רחבי-טווח.[8]

מחקריה של ביורקמן התפרסמו בכתבי עת מדעיים כגון Nature ו־Science.[13]

פרסים

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פמלה ביורקמן בוויקישיתוף

ביאורים

  1. ↑ "היסטוקומפטיביליות" (Histocompatibility) הוא מונח ביולוגי המתאר את מידת ההתאמה בין רקמות או תאים של שני פרטים שונים. מונח זה חשוב במיוחד בהקשר של השתלות איברים או רקמות, מכיוון שהוא קובע את הסיכון לדחיית השתל על ידי מערכת החיסון של המקבל.

הערות שוליים

  1. ↑ "Book of Members, 1780–2010: Chapter B" (PDF). American Academy of Arts and Sciences.
  2. ↑ "Caltech Professor Pamela Bjorkman Elected To National Academy of Sciences - Caltech". caltech.org.
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 "Pamela J. Bjorkman - David Baltimore Professor of Biology and Biological Engineering; Merkin Institute Professor". www.bbe.caltech.edu (באנגלית). 2023-12-14. נבדק ב-2023-12-14.
  4. ↑ אבי בליזובסקי, ‏הוכרזו זוכי פרס וולף הבינ"ל במדעים ואדריכלות לשנת 2025, באתר "הידען", 10 במרץ 2025
  5. ^ 5.0 5.1 מיכל (2025-03-10). "Pamela J. Bjorkman". Wolf Foundation (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2025-03-10.
  6. ^ 6.0 6.1 אבי בליזובסקי, ‏פרס וולף ברפואה לשנת 2025: הכרה בפרופ' פמלה ביורקמן על תרומתה החלוצית להבנת מנגנוני ההגנה הנגיפיים, באתר "הידען", 10 במרץ 2025
  7. ^ 7.0 7.1 7.2 7.3 "Oral history interview with Pamela Jane Bjorkman". Science History Institute Digital Collections (באנגלית). נבדק ב-2023-12-14.
  8. ^ 8.0 8.1 8.2 8.3 "Pamela J. Björkman". Greengard Prize (באנגלית). נבדק ב-2023-12-14.
  9. ↑ Bjorkman PJ, Saper MA, Samraoui B, Bennett WS, Strominger JL, Wiley DC (1987). "Structure of the human class I histocompatibility antigen, HLA-A2". Nature. 329 (6139): 506–512. Bibcode:1987Natur.329..506B. doi:10.1038/329506a0. PMID 3309677.
  10. ↑ Saper MA, Bjorkman PJ, Wiley DC (1991). "Refined structure of the human histocompatibility antigen HLA-A2 at 2.6 A resolution". Journal of Molecular Biology. 219 (2): 277–319. doi:10.1016/0022-2836(91)90567-p. PMID 2038058.
  11. ↑ "Hard-Core Scientist/Athletes". Caltech Magazine (באנגלית אמריקאית). 2017-03-04. נבדק ב-2023-12-13.
  12. ↑ "Pamela Bjorkman Named Among Most Powerful Moms". California Institute of Technology (באנגלית). 2011-03-07. נבדק ב-2023-12-13.
  13. ↑ "Pamela J. Bjorkman". American Academy of Arts & Sciences (באנגלית). 2023-12-06. נבדק ב-2023-12-14.
  14. ↑ "Pamela Bjorkman". www.pewtrusts.org.
  15. ↑ "William B. Coley Award". Cancer Research Institute (באנגלית). נבדק ב-2021-09-21.
  16. ↑ "Pamela J. Bjorkman". Gairdner Foundation (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2021-09-21.
  17. ^ 17.0 17.1 "Pamela Bjorkman, PhD - ASHI 2017". 2017.ashi-hla.org. אורכב מ-המקור ב-2017-11-07. נבדק ב-2017-10-30.
  18. ↑ "AAI-BD Biosciences Investigator Award Past Recipients". American Association of Immunologists.
  19. ↑ "Prize Winners of the Paul Ehrlich and Ludwig Darmstaedter Prize" (PDF). The Paul Ehrlich Foundation. נבדק ב-17 באוקטובר 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  20. ↑ "Book of Members, 1780–2010: Chapter B" (PDF). American Academy of Arts and Sciences. נבדק ב-26 ביולי 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  21. ↑ "Bjorkman, Pamela J." National Academy of Sciences. נבדק ב-26 ביולי 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  22. ↑ "Caltech Biologist Pamela BjorkmanWins Max Planck Research Prize". Caltech. California Institute of Technology. 18 בדצמבר 2002. נבדק ב-17 באוקטובר 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  23. ↑ "APS Member History". search.amphilsoc.org. נבדק ב-2021-09-21.
  24. ↑ "Awards - American Society for Histocompatibility and Immunogenetics". www.ashi-hla.org.
  25. ↑ "NIH Director's Pioneer Award". NIH National Institutes of Health. National Institutes of Health. נבדק ב-17 באוקטובר 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  26. ↑ "Pamela Björkman wins the 2021 Pearl Meister Greengard Prize". rockefeller.edu. Rockefeller University. 16 ספט' 2021. נבדק ב-17 באוקטובר 2022. {{cite web}}: (עזרה)
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

פמלה ביורקמן41261363Q2048641

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=פמלה_ביורקמן&oldid=3308443"