פיליפ ברטון
 | |
| לידה |
סינסינטי, אוהיו, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
סן פרנסיסקו, קליפורניה, ארצות הברית  |
| מפלגה |
 המפלגה הדמוקרטית |
פיליפ ברטון (באנגלית: Phillip Burton; 1 ביוני 1926 - 10 באפריל 1983) היה פוליטיקאי אמריקאי שכיהן בבית הנבחרים של ארצות הברית מטעם קליפורניה מ-1964 ועד מותו ב-1983. הוא היה חבר במפלגה הדמוקרטית וייצג את מחוז הקונגרס החמישי של קליפורניה.
בתקופתו בקונגרס, ברטון היה ידוע בדעותיו הליברליות ובתמיכתו החזקה בזכויות אזרח, הגנה על הסביבה ותוכניות רווחה חברתית. הוא היה מחבר מפתח של חוק החינוך לנכים, שהפך מאוחר יותר לחוק החינוך של יחידים עם מוגבלות (IDEA), והוא פעל להרחבת הגישה לשירותי בריאות וחינוך לכל האמריקאים.
ברטון היה גם תומך חזק בהגנה על הסביבה, ומילא תפקיד מפתח בהקמת אזור הבילוי הלאומי שער הזהב בקליפורניה. הוא גם היה מעורב בהקמת חוף הים הלאומי פוינט רייס, אזור מוגן של קו חוף וטבע בראשיתי בצפון קליפורניה.
בנוסף לעבודתו בקונגרס, ברטון היה גם דמות חזקה בפוליטיקה של קליפורניה, והוא מילא תפקיד מפתח בעיצוב המפלגה הדמוקרטית של המדינה. הוא נודע ביכולתו לבנות קואליציות ולבצע דברים, והוא זכה לכבוד הן מצד עמיתיו בקונגרס והן מצד בוחריו בקליפורניה.
ברטון נפטר ב-1983 בגיל 56, ובקונגרס החליפה אותו אשתו, סאלה ברטון, שכיהנה עד 1987.
ביוגרפיה
ראשית חייו וחינוך
ברטון נולד בסינסינטי, אוהיו, והיה בנם של מילדרד (לאונרד) ותומאס ברטון, שהיה איש מכירות ורופא. [1] הוא למד בתיכון וושינגטון במילווקי, ויסקונסין, וסיים את לימודיו בתיכון ג'ורג' וושינגטון במחוז ריצ'מונד של סן פרנסיסקו, ב-1944. הוא סיים תואר ראשון מאוניברסיטת דרום קליפורניה ב-1947 ותואר ראשון מבית הספר למשפטים של מכללת גולדן גייט בשנת 1952.
קריירה
ברטון שירת בחיל האוויר של ארצות הברית במהלך מלחמת העולם השנייה ובמהלך מלחמת קוריאה, ומאוחר יותר עבד כעורך דין והתקבל לעבודה בפני בית המשפט העליון של ארצות הברית ב-1956.
ברטון נבחר לאספה המדינתית של קליפורניה בנובמבר 1956, וכיהן שם מ-1957 עד 1964. ב-1959 ייצג את ארצות הברית בוועידת איגוד האמנה האטלנטית בצרפת.
הקונגרס האמריקאי
ברטון, כדמוקרט, זכה בבחירות מיוחדות שנערכו בפברואר 1964 כדי למלא את המקום הפנוי בבית הנבחרים של ארצות הברית כתוצאה מהתפטרותו של ג'ון פ. שלי, שנבחר לראשות עיריית סן פרנסיסקו. ברטון נבחר מחדש לעשרת הקונגרסים הבאים וכיהן מ-18 בפברואר 1964 עד 10 באפריל 1983. בשנת 1965, ברטון היה אחד משלושת חברי הבית היחידים שהצביעו נגד ההקצאות שהנשיא לינדון ב' ג'ונסון ביקש למלחמת וייטנאם.
ברטון היה ציר בוועידה הדמוקרטית של מדינת קליפורניה מ-1968 עד 1982. הוא גם היה ציר בוועידה הלאומית הדמוקרטית בשנים 1968 ו-1972. בוועידה של 1968, הוא היה חלק מהמשלחת שהתחייבה לרוברט פ. קנדי, שנרצח לאחר שזכה בפריימריז הדמוקרטים בקליפורניה ביוני.
ב-1973, ברטון איפשר להצעת חוק לעלות ללא "חוק סגור" - קביעה לפיה לא ייתכנו תיקונים בה - לראשונה מאז שנות ה-20.[2] סיום החוק הסגור יצר עירוי של לוביסטים פדרליים בבניין הקפיטול; הלוביסטים פנו לחברי קונגרס כדי להוסיף מימון לפרויקטים האהובים על לוביסטים להצעות חוק.[2] מסיבה זו כתב דייוויד פרום שברטון "יצר את הקונגרס המודרני" יותר מכל אחד אחר.[2]
לאחר שהדמוקרטים השיגו רוב חזק ב-1974, הוא הצליח לגרום לבית הנבחרים לבטל את ועדת בית הנבחרים לפעילות אנטי-אמריקנית. [3] ברטון נתמך על ידי איגודי עובדים[2] דגל בפעילי איגוד, ותמך בפעילות של איגוד עובדי החווה ושל איגוד כורי הפחם. [4]
כשהנשיא ג'רלד פורד הופיע בפני הקונגרס ב-1975 כדי לבקש סיוע במהלך משבר פליטים בבירות וייטנאם וקמבודיה, ברטון התעצבן כל כך מהבקשה של פורד שהוא כינה אותה "מעוררת זעם" ועזב באמצע הנאום.[2] בדצמבר 1976, ברטון הפסיד בקושי בהצעה למנהיג הרוב בבית ג'ים רייט מפורט וורת', טקסס, בהצבעה של 148 מול 147.[5]
הוא היה מחבר הצעת החוק שכוננה את אזור הבילוי הלאומי שער הזהב וחקיקה להקמת אזורי טבע בראשיתי ברחבי הארץ. הוא נתן חסות לחוק שהגדיל באופן משמעותי את מערכת הפארקים רדווד ב-1987. [6] חוף הים הלאומי פוינט רייס כולל את האזור הפראי פיליפ ברטון, שנקרא על שם חבר הקונגרס ב-1985. בתחילת שנות ה-80 של המאה ה-20, הוא עבד עם הקשר ביל קראוס כדי ליצור חקיקה ומימון לחקר האיידס באזור סן פרנסיסקו. הוא גם סייע בביסוס עמדתם של נציגים ללא הצבעה מגואם, איי הבתולה וסמואה האמריקנית. [7]
לפני 1976, פיל ברטון עודד את ננסי פלוסי לערוך גיוס כספים פוליטיים באחוזה בסן פרנסיסקו שהיא חלקה עם בעלה, המשקיע פול פלוסי. בשנת 1976, היא נבחרה כחברה בוועדה הלאומית הדמוקרטית, לימים יו"ר המפלגה הדמוקרטית של צפון קליפורניה ולאחר מכן המפלגה הדמוקרטית בכל המדינה, ובשנת 1985, התמודדה על יו"ר ה-DNC.
מוות ומורשת
ברטון מת ב-10 באפריל 1983, בסן פרנסיסקו בגיל 56, מפריצת מפרצת בטנית באבי העורקים.[8] הוא נשרף, והאפר נקבר בבית הקברות הלאומי של הפרסידיו של סן פרנסיסקו. אשתו סאלה ברטון זכתה בבחירות מיוחדות ביוני 1983 כדי לכהן את שארית כהונתו.[8] היא נבחרה לכהונה מלאה בשנים 1984 ו-1986. המושב של ברטון הוחזק מאוחר יותר על ידי ננסי פלוסי, שניצחה בבחירות מיוחדות ב-1987, לאחר מותה של סאלה ברטון.
קיים פסל של ברטון במדשאה הגדולה בפורט מייסון, באזור הנופש של שער הזהב. הבניין הפדרלי של סן פרנסיסקו נקרא על שמו של ברטון.[2] בית הספר התיכון פיליפ וסאלה ברטון, בסן פרנסיסקו, במקום בו עמד בית הספר התיכון וודרו וילסון לשעבר, נקרא על שם ברטון ואשתו.
בתרבות הפופולרית
הוא הוצג על ידי דאקין מתיוס בסרט והתזמורת ממשיכה לנגן של HBO משנת 1993 ועל ידי רוברט צ'ימנטו בסרט מילק משנת 2008.
קישורים חיצוניים
- פיליפ ברטון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ Dunar, Andrew J. (2000). "Burton, Phillip (1926–1983), congressman | American National Biography". doi:10.1093/anb/9780198606697.article.0700352. ISBN 978-0-19-860669-7.
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 Frum, David (2000). How We Got Here: The '70s. New York, New York: Basic Books. pp. 278–279. ISBN 0-465-04195-7.
- ^ Remini, Robert V.; Congress, Library of (2006-04-25). The House: The History of the House of Representatives. HarperCollins. ISBN 9780060884345.
- ^ "National Park Service: Biography (Congressman Phillip Burton)". אורכב מ-המקור ב-2007-08-24.
- ^ "The beginning of the end for Nancy Pelosi?". 2014-11-28. נבדק ב-2014-11-29.
- ^ "26 Mar 1978, 11 - The Fresno Bee at Newspapers.com". Newspapers.com (באנגלית). נבדק ב-2021-05-03.
- ^ Faleomavaega, Eni F.H. (1995). Navigating the Future: A Samoan Perspective on U.S.-Pacific Relations. KIN Publications. p. 3. ISBN 0964442612.
- ^ 8.0 8.1 "Widow elected to fill seat of Phil Burton". Ocala Star-Banner. Associated Press. 22 ביוני 1983.
{{cite news}}: (עזרה)
39532263פיליפ ברטון