מעגל העוני או מלכודת עוני הוא כינוי למצב בו אנשים עניים מתקשים להיחלץ מעוניים או לשפר באופן ניכר את מעמדם הכלכלי, בגלל חסמים כלכליים וחברתיים המונעים או מצמצמים את יכולתם לעשות זאת. מלכודת עוני מתייחסת למצב אישי או בין דורי ואפילו למצב של חברה או מדינה שלמה. מלכודת עוני היא דוגמה ללולאת משוב מחזקת בתהליכים חברתיים.
ההכנסה של אדם מעבודה ומהון תלויה במידה רבה בכסף העומד לרשותו. כסף זה יכול לשמש כאמצעי השקעה לקבלת רווחי הון (ריבית, דיבידנדים) או כאמצעי השקעה בקניית אמצעי ייצור (חנות, כלי עבודה, מכונות) או רכישת מיומנויות המאפשרות יכולת השתכרות יותר גבוהה מעבודה (רישיון נהיגה על משאית, תואר אקדמי, הכשרה מקצועית). בנוסף, לעיתים נדרש כסף כדי להתגונן מנזק דוגמת בעיה רפואית או תביעה משפטית, כדי להמשיך להתפרנס.
רוב כספם של עניים מופנה ברוב המקרים בעיקר לצריכה מיידית או תשלומי מסים, אגרות ומשכנתאות. מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה,לדוגמה, עולה כי העשירונים הנמוכים לא חסכו כמעט כלל, לעומת חסכון בשיעור של כ-20 אחוז בעשירון העליון. בהיעדר חסכונות צונחים גם סיכוייו של עני לזכות בהלוואה או להשקיע את כספיו.
בספרו לפקח ולהעניש, מתאר מישל פוקו את יצירת תצורות הכוח בחברה, תוך כדי ניתוח של יחסי הפיקוח והענישה שהתקיימו במוסדות חברתיים שונים, שנמצאו דומים להפליא בתצורתם - כגון בית סוהר, צבא, בית ספר, בית חולים. מוסדות אלה דומים, לפי פוקו, ומצטיינים ב"מדע הפיקוח" ובשימוש בכוח של הממסד על האחר בתרבות המערבית. הוא מראה את היחסים המורכבים שנוצרים בין הנורמה לבין מה שמוגדר כסטייה, ואת ניסיון החברה לנטרל את השפעת האחר החורג מהנורמה. לכאורה, קיים הבדל בין ימי עבר, בהם הוענש האדם החורג מהנורמה במלקות או בתלייה בכיכר העיר; לבין המימסד המודרני, המצניע ומסתיר את האסירים, למשל, מעיני הציבור. אולם למעשה, לפי פוקו, שליטתה של החברה בפרט באמצעות מוסדותיה נותרה כשהייתה.
.jpg)
.jpg)
