אזרחות היא חברות בקהילה פוליטית כלשהי, בדרך כלל במדינה. בניגוד לנתינות, שמשמעותה היא כפיפות לשלטון, האזרחות מניחה שותפות במערכת הפוליטית הכוללת מערכת מוגדרת של זכויות.
למונח אזרחות מגוון של משמעויות בתחום המשפט ובתחומים של מדעי החברה.
מקובל במשפט הבינלאומי כי אזרחות היא מעמד הניתן לאדם פרטי, המגדיר את יחסיו כפרט עם מדינה כלשהי. על פי גישה זו, כל האזרחים של מדינה כלשהי שווים במעמדם כלפי אותה מדינה, ואין סוגים שונים של אזרחות. גישה זו מתבססת על המושג מדינת לאום, והיא התגבשה במהלך המאה ה-19 באירופה.
האזרחות כוללת חובות ואחריות של המדינה כלפי האדם האזרח, וזכויות וחובות של האזרח כלפי המדינה. לאור זאת, האזרחות נחשבת לאחת מזכויות האדם (כך בהצהרת האו"ם בנושא זכויות האדם ובנושא זכויות הילד). כיוון שמעבר בני אדם ממדינה למדינה מוסדר באמצעות הסכמים בין מדינות, חייב אדם להיות בעל אזרחות כדי לנוע בעולם.
נישואים אזרחיים, החלו להיות מוכרים במערב במהלך המאה ה-17. עד אז הדרך היחידה להנשא הייתה באמצעות איש דת. כיום, הנישואים האזרחים מקובלים ברוב מדינות המערב. כל מדינה מחזיקה מרשם אוכלוסין ובו נרשם גם המעמד האישי, ורוב המדינות רואות זאת כסמכותן האזרחית לרשום זוג כנשוי, גם מבלי שביצע טקס דתי, אם עמד בתנאים הנדרשים על ידי המדינה. עדיין ישנן מדינות מעטות, לדוגמה, מדינת ישראל, המתנות רישום של זוג כנשוי, בכך שהנישואים ייערכו בטקס דתי מוכר. במדינות מסוג זה אין אפשרות לקיים טקס חוקי של נישואים אזרחיים. הדרך להכרה בנישואים אזרחיים במדינת ישראל, היא במקרים בהם בני הזוג נישאו כחוק בנישואים אזרחיים במדינה אחרת, בה הדבר מהווה מהלך חוקי, והם מוכרים באותה מדינה כנשואים.