היציאה מן החומות הוא כינוי לתהליך ההתפשטות האורבנית של מבנים, דרכים ושכונות מגורים בירושלים אל מחוץ לחומות העיר העתיקה. תהליך זה החל במחצית המאה ה-19, וזאת לאחר אלפי שנים שבהן גרו תושבי ירושלים בתחום החומות, ואף נעלו את שעריהן בלילה. עיקר היוצאים מהחומות היו היהודים, שבנו עד מלחמת העולם הראשונה כ-70 שכונות ממערב לעיר העתיקה. החלוצה שבהן הייתה משכנות שאננים, שהוקמה ב-1860 במימונו של משה מונטיפיורי. תהליך היציאה מהחומות היה כה אינטנסיבי, עד כי בתוך פחות מחמישים שנה הוטה מרכז הכובד העירוני בירושלים אל "העיר החדשה".
