פול פושה
_-_portrait_-_LeMonde2005.jpg) | |
| לידה |
21 באפריל 1810 פריז |
|---|---|
| פטירה |
24 בינואר 1875 (בגיל 64) פריז |
| שפות היצירה | צרפתית |
| פרסים והוקרה | אביר בלגיון הכבוד |
פול-אנרי פושה (בצרפתית: Paul-Henri Foucher; 21 באפריל 1810 – 24 בינואר 1875) היה מחזאי, מבקר תיאטרון ומוזיקה, עיתונאי פוליטי וסופר צרפתי.
ביוגרפיה
ראשית הקריירה
פושה נולד בפריז והחל את הקריירה שלו כשכיר במשרד המלחמה. בביקור אצל המשורר אלכסנדר סומה שאל אותו זה, אם קרא את המחזה של גיסו, "אמי רובסאר". (אחותו הבכורה של פושה, אדל, נישאה לויקטור הוגו בשנת 1822). "אם לא קראת אותו, יש שם כמה סצנות משובחות".[1] פושה שאל את הוגו, אם יוכל לקרוא את המחזה, והוגו, ששקל להעלותו באש, בחר למסור אותו לפושה והרשה לו להכניס בו תיקונים. הוגו כתב את שלוש המערכות בעצמו בגיל תשע-עשרה. אז הראה אותו לסומה, שסלד ממנו, ועל כן נתן הוגו את הסכמתו לסומה לשנות את המחזה ולסיים אותו. במחזה משולבות קומדיה וטרגדיה, ופושה, בהשפעת ההצלחה הכבירה שנחל שייקספיר כשהוצג לאחרונה בפריז, הכניס בו שינויים נוספים והפיק אותו בשמו הוא בשנת 1829, אבל המחזה נחל כישלון צורב כל כך, שהוגו "יצא בהכרזה על חלקו בהפקה וקיבל אחריות לכישלון."[2] על אף הכישלון, כל הפרשה זיכתה בכל זאת את פושה הצעיר במידה של פרסום. המחזה לא התפרסם מעולם, אם כי הוגו נתן את כתב היד לאלכסנדר דיומא האב, שהחזיק בו במשך זמן רב.[2]
קריירה כעיתונאי וכותב ספרי עיון
בשנת 1848 החל פושה לעסוק בפוליטיקה והיה לכתב בפריז מטעם ה"אינדיפנדנט בלז'" בבריסל. מאמריו היו "ראויים מאוד לציון" ו"מלאי חיים ועוז רוח, כמו גם גדושי מידע."[1] במקביל היה גם למבקר מוזיקה ותיאטרון בעל חשיבות, תחילה ל"ל'אופיניין נאסיונל", שם היה בהמשך לבעל טור בשם "ביקורת דרמה ושירה", שהופיע מדי יום שני, אחר ב"לה פראנס" בשנת 1865, ולבסוף ב"לה פרסה". פושה היה המבקר המכובד ומפיל המורא מכולם, שני רק לז'יל ז'אנין.[1] רבים ממאמרי הביקורת שלו קובצו ויצאו לאור ב-1867 בספר בשם "Entre cour et jardin: études et souvenirs du théâtre" ("בין חצר לגן: עיונים וזכרונות מן התיאטרון").[3] ב-1873 פרסם אוסף סקיצות של מחזאים מפורסמים בשם "Les Coulisses du passé" ("בכנפי העבר")[4] ואת הספר "Les Sièges héroiques" ("סיפורי מצור הרואיים"), המספר את עלילותיהם של אירועי מצור מהוללים, החל במצור על אורליאן ושחרורה בידי ז'אן ד'ארק ב-1429 וכלה במצור על שטרסבורג ב-1870.
תכונות אישיות
פושה ניחן בכמה תכונות אישיות ייחודיות. הוא היה קצר-ראייה במידה כזאת, שבפריז היה לקנה מידה להשוואה: "myope comme Paul Foucher." (קצר ראייה כמו פול פושה). כתב היד שלו היה גרוע כל כך, שכתבי העת שבהם עבד נאלצו להעסיק מעתיק מיוחד, שמשימתו היחידה הייתה לבצע את "תרגומי פושה". והוא נודע לשימצה בפיזור הרוח שלו. פעם בא לנשף שערך השגריר הטורקי, ו'לי-פאשה. כשרצה ללכת, חיפש בכיסיו את כרטיס הפקדת המעיל במלתחה, אבל לא מצא אותו. שומרת המלתחה לא יכלה לעזור לו, ועל כן פנה בהמשך הערב בבקשת עזרה אל שלושה אורחים טורקיים בזה אחר זה, כל אחד מהם מעוטר ורם-דרג מקודמו, אך לשווא. לבסוף אמרה שומרת המלתחה, "אתה ממש סיוט, עדיף שפשוט תשב ותחכה." עדיין ללא מעילו עם בוקר, החליט פושה לבסוף ללכת הביתה, שם מצא סוף סוף את מעילו והבין, מדוע לא נמצא מספר ההפקדה. סיפורים רבים כאלה סופרו על פושה, "שקיבל את כולם ברוח טובה וללא נטירת טינה."[5]
פושה עוטר באות אביר לגיון הכבוד ב-29 באפריל 1847. הוא מת בפריז ונקבר בבית הקברות מונפרנאס. ויקטור הוגו הלך אחרי הארון ברגל, עד שלבסוף אילצו אותו תשואות ההמון של הרובע הלטיני להיכנס אל אחת ממרכבות הלוויה.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 ניו יורק טיימס, "ספרות צרפתית: פול פושה המנוח" 20 בפברואר 1875
- ^ 2.0 2.1 Barbou, p. 107 בארבו, עמ' 107
- ↑ View at Internet Archive פושה, פול, Entre cour et jardin: études et souvenirs du théâtre. פריז, אמיו
- ↑ View at Internet Archive פושה, פול (1873). "Les Coulisses du passé". פריז: א. דנטו
- ↑ [ניו יורק טיימס, הספד
פול פושה40871990Q3371230