פול ג'ונסון

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.
עריכה
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.
פול ג'ונסון
מדינה הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת הממלכה המאוחדת

פול ביד ג'ונסון (באנגלית: Paul Bede Johnson;‏ 2 בנובמבר 1928 – 12 בינואר 2023) היה עיתונאי, היסטוריון, כותב נאומים וסופר אנגלי. ג'ונסון התפרסם לראשונה בשנות ה-50 כעיתונאי ואחר כך כעורך כתב העת ניו סטייטסמן. הוא כתב למעלה מ-40 ספרים ומאמרים וכתבות רבות בכתבי עת ועיתונים. בתחילת דרכו החזיק בדעות שמאל פוליטי ולאחר מכן החזיק בדעות ימין פוליטי. הדבר בא לידי ביטוי בכתיבתו ההיסטורית-פופולרית. בניו הם העיתונאים דניאל ג'ונסון, מייסד הירחון הבריטי Standpoint, ואיש העסקים לוק ג'ונסון, שכיהן כמנהל ערוץ 4 הבריטי.

ביוגרפיה

שנותיו הראשונות והקריירה שלו

ג'ונסון נולד בבמנצ'סטר שבאנגליה. למד בבית הספר הישועי העצמאי סטוניהרסט קולג',[1] ובמגדלן קולג', אוניברסיטת אוקספורד. שאותו ביכר על פני מערכת לימודים חילונית יותר באוקספורד. אחד ממוריו באוקספורד היה ההיסטוריון אי. ג'י. פי. טיילור. אחרי שסיים את התואר בהצטיינות, שירת ג'ונסון בצבא, הצטרף לחיל הרובאים המלכותי של המלך ואחר כך לחיל החינוך המלכותי של המלך ואחר כך התמנה לקפטן והוצב בגיברלטר.[2]

שירותו הצבאי של ג'ונסון סייע לו להתקבל לעבודה בעיתון הפריזאי Realités,‏[3] שם שימש כעוזרו של העורך (1952–1955).

ג'ונסון אימץ השקפה פוליטית שמאלנית במהלך תקופה זו, כשהוא היה עד, במאי 1952, לתגובת המשטרה למהומות בפריז כתב "לא הייתי מאמין שנוקטים בכזו אכזריות, אילולא נוכחתי בכך במו עיניי." אחר כך הוא גם שימש ככתבו הפריזאי של כתב העת New Statesman. והואשם בקשרים עם תנועת "הבוואניסטים" ובקשרים עם אניירין בוואן בעצמו. הוא שב ללונדון ב-1955, הצטרף לסגל העיתון Statesman, היה כותב בולט, סגן העורך ואחר כך העורך בשנים 1965–1970.

מינויו של ג'ונסון כעורך ה-New Statesman נתקל בהתנגדות מסוימת, הסופר לאונרד וולף התנגד לכך שקתולי ימלא את המשרה, וג'ונסון היה בתקופת מבחן של שישה חודשים. כמה ממאמריו של ג'ונסון כבר ניפצו מוסכמות: ב-1964 התריע על "סכנת הביטליזם", הוא גם נחשד בכך שהגיע למסיבה של אנטוניה פרייזר שהייתה נשואה לחבר פרלמנט מהמפלגה השמרנית.

ספרו Statesmen And Nations‏ (1971) הוא אנתולוגיה של מאמריו ב-Statesman, המכילים סקירות רבות של ביוגרפיות של פוליטיקאים שמרנים ושל פתיחות כלפי יבשת אירופה; במאמר אחד ג'ונסון אהד את אירועי מאי 1968 בפריז, אם כי הוא נותר מודע לבעיות האלימות בעידן של תמורה פוליטית. לפי הכתוב בספרו, ג'ונסון כתב 54 דיווחים על הנעשה מעבר לים בשנותיו ב-Statesman.

העשורים האחרונים לחייו

במהלך שנות ה-70 הפך ג'ונסון לבעל השקפה שמרנית יותר ויותר, ונותר במידה רבה כזה עד למותו. בספרו Enemies of Society ‏(1977), שבא בעקבות סדרת מאמרים בעיתונות הבריטית, הוא התנגד לתנועות האיגודים המקצועיים, ותפש אותה כאלימה ולא-סובלנית, כינה את האיגודים המקצועיים "פשיסטיים". כשהכלכלה הבריטית קרטעה, הפך ג'ונסון לתומך בהשקפתה של ראש ממשלת בריטניה לעתיד של צמצום הבירוקרטיה והורדת המיסוי. בסופו של דבר הוא פנה לימין ונעשה אחד מיועציה הקרובים של תאצ'ר. "בשנות השבעים בריטניה כרעה על ברכיה. לשמאל לא היו פתרונות. אני התחלתי לסלוד מכוחם המוגזם של האיגודים המקצועיים שהרסו את בריטניה", הוא נזכר לימים. לאחר ניצחונה של תאצ'ר בבחירות של 1979, יעץ ג'ונסון לערוך שינויים בחקיקה הנוגעת לאיגודים מקצועיים, והיה גם אחד מכותבי נאומיה של תאצ'ר. "נמשכתי אליה מייד", הוא נזכר, "אני מכיר את מרגרט מאוקספורד. היא לא הייתה בליינית. היא אינדיבידואליסטית בעלת דעות עצמאיות. אנשים אומרים שהיא הושפעה מקרל פופר ופרידריך האייק. התוצאה היא שלתאצ'ר היו שלושה עקרונות מנחים: אמיתיות, הגינות ולעולם לא לקחת אשראי", אמר ג'ונסון.[4]

ג'ונסון כתב טור בשבועון השמרני הבריטי The Spectator בשנים 2009-1981; בתחילה התמקד בהתפתחויות בתקשורת, לאחר מכן זכה הטור לכינוי "ומשהו אחר". בעבודתו העיתונאית התעסק ג'ונסון בדרך-כלל בסוגיות ואירועים אותם הוא ראה כסממנים של ירידה חברתית כללית, בין אם באמנות, בחינוך, בחקיקה הדתית, או ביחסי אנוש.[5][6]

ג'ונסון כתב טור בדיילי מייל עד 2001. בראיון שנתן לדיילי טלגרף בנובמבר 2003, הוא מתח ביקורת על המייל על השפעתו המשחיתה: "הגעתי לכלל מסקנה שסוג זה של עיתונות הוא רע למדינה, רע לחברה ורע לעיתון."[7] ג'ונסון כתב דרך קבע בדיילי טלגרף, על-פי-רוב סקירות ספרים, ובארצות הברית הוא כתב לעיתון הניו יורק טיימס, וול סטריט ז'ורנל, קומנטרי ו-National Review. הוא גם כתב טור בנושאי אקטואליה ב-Forbes.com. בראשית שנות ה-80 כתב זמן מה ב-The Sun.

ג'ונסון היה מבקרה של המודרניות בגלל מה שהוא חשב כרלטיביזם מוסרי,[8] כן הוא התנגד לאלה המשתמשים בתורת האבולוציה של צ'ארלס דרווין כדרך להצדיק את האתאיזם שלהם או להשתמש בה על-מנת לקדם ניסויים ביוטכנולוגיים.[9] כתוצאה מהשקפותיו של ג'ונסון על האבולוציה,[10] המדען הדרוויניסטי והאתאיסט הנודע ריצ'רד דוקינס[11] היווה מטרה לחיצי קולמוסו של ג'ונסון. כקתולי שמרן, ג'ונסון גם החשיב את תאולוגית השחרור ככפירה ודיבר בזכות צליבט הכמורה, אולם תמך מסיבות רבות בהסמכתן לכמורה של נשים.

הוא זכה להערצה מצד שמרנים בארצות הברית ובמקומות אחרים, והיה בעל דעות אנטי-קומוניסטיות.[12]

ג'ונסון לימד סנגוריה על ריצ'רד ניקסון בזמן פרשת ווטרגייט. במאמר שכתב ב-Spectator הגן ג'ונסון על חברו ג'ונתן איטקן (Aitken),[13] במקומות אחרים הביע את הערצתו לגנרל פרנקו,[14] ותיאר את אוגוסטו פינושה כאחד מגיבוריו.[15]

ספרו "אינטלקטואלים" (תורגם לעברית וראה אור בהוצאת דביר ב-1996) עוסק ב-13 אנשים, מגדולי אנשי הרוח של האנושות, כל פרק מוקדש לדמות אחרת. הספר בוחן את הפער בין הפילוסופיה המוסרית לה הטיפו בכתביהם, לבין מעשיהם המושחתים בחייהם, שעמדו בניגוד לה. בין האישים עליהם הוא כתב: לב טולסטוי, ז'אן-פול סארטר, קרל מרקס, הנריק איבסן וז'אן-ז'אק רוסו.

הוא שירת בוועדה המלכותית לעיתונות (1974–1977) והיה חבר רשות הכבלים (רגולטור) בשנים 1984–1990.

ב-2006 קיבל ג'ונסון את מדליית החירות הנשיאותית מנשיא ארצות הברית ג'ורג' ווקר בוש.

חייו האישיים

פול ג'ונסון היה נשוי למריגולד האנט, פסיכותרפיסטית ומועמדת לשעבר מטעם הלייבור, מאז 1958. הם הורים לשלושה בנים ובת: העיתונאי דניאל ג'ונסון, כתב פרילאנס, עורך כתב-העת Standpoint ובעבר עוזר העורך של הדיילי טלגרף; לוק ג'ונסון, איש עסקים ויושב ראש לשעבר של ערוץ 4 בטלוויזיה הבריטית; קוסמו ג'ונסון; וסופי ג'ונסון-קלארק, שעבדה כעורכת תסריטים לטלוויזיה ונשואה לכתב הספר והסופר ספייק רושו (הידוע גם כמייק קלארק).

ב-1998 התגלה שג'ונסון ניהל רומן ממושך בן אחת עשרה שנים עם הסופרת גלוריה סטיוארט.[16]


ביבליוגרפיה חלקית

ספריו של ג'ונסון מופיעים לפי נושא או סוג. ארץ הפרסום היא בריטניה, אלא אם כן כתוב אחרת.

ספריו שתורגמו לעברית

  • אינטלקטואלים, מאנגלית - עדי גינצבורג-הירש, תל אביב: הוצאת דביר, 1996.
  • היסטוריה של הזמן המודרני: מ-1917 עד שנות 1990 (2 כרכים), מאנגלית – מרדכי ברקאי, הוצאת דביר, תל אביב, 1995.
  • היסטוריה של היהודים – כיצד שינו את העולם, הגאונות והיצירתיות של עם קטן מאנגלית – גיא הרלינג, ירושלים, ספריית שיבולת 2022[17]

אנתולוגיות, פובליציסטיקה והיסטוריה עכשווית

  • 1957 Conviction MacGibbon & Kee (contribution: "A Sense of Outrage" pp202–17, with Brian Abel-Smith, Nigel Calder, Richard Hoggart, Mervyn Jones, Norman Mackenzie (ed), Peter Marris, Iris Murdoch Peter Shore, Hugh Thomas, Peter Townsend & Raymond Williams)
  • 1957 The Suez War MacGibbon & Kee
  • 1958 Journey Into Chaos MacGibbon & Kee [Western Policy in the Middle East]
  • 1971 Statesmen And Nations Sidgwick & Jackson [An anthology of New Statesman articles from the 1950s and 1960s. Often surprisingly mild in tone given Johnson's later development.]
  • 1977 Enemies of Society Weidenfeld & Nicolson
  • 1980 The Recovery of Freedom (Mainstream Series) Basil Blackwell
  • 1981 The Best of Everything - Animals, Business, Drink, Travel, Food, Literature, Medicine, Playtime, Politics, Theatre, Young World, Art, Communications, Law and Crime, Films, Pop Culture, Sport, Women's Fashion, Men's Fashion, Music, Military (ed by William Davis) - contributor
  • 1985 The Pick of Paul Johnson Harrap
  • 1986 The Oxford Book Of Political Anecdotes (2nd ed 1991) Oxford University Press
  • 1988 Intellectuals Weidenfeld & Nicolson
  • 1994 The Quotable Paul Johnson A Topical Compilation of His Wit, Wisdom and Satire (George J. Marlin, Richard P. Rabatin[Heather Higgins (Editors)) 1994 Noonday Press/1996 Atlantic Books(US)
  • 1994 Wake Up Britain - a Latter-day Pamphlet Weidenfeld & Nicolson
  • 1996 To Hell with Picasso & Other Essays: Selected Pieces from “The Spectator” Weidenfeld & Nicolson
  • 2009 Churchill (biography, 192 pages)[18]

אמנות וארכיטקטורה

  • 1980 British Cathedrals Weidenfeld & Nicolson מסת"ב 0297778285
  • 1993 Gerald Laing : Portraits Thomas Gibson Fine Art Ltd (with Gerald Laing & David Mellor MP)
  • 1999 Julian Barrow's London Fine Art Society
  • 2003 Art: A New History Weidenfeld & Nicolson

היסטוריה

  • 1972 The Offshore Islanders: England's People from Roman Occupation to the Present/to European Entry [1985ed as History of the English People; 1998ed as Offshore Islanders: A History of the English People] Weidenfeld & Nicolson
  • 1974 Elizabeth I: a Study in Power and Intellect Weidenfeld & Nicolson
  • 1974 The Life and Times of Edward III Weidenfeld & Nicolson
  • 1976 Civilizations of the Holy Land Weidenfeld & Nicolson
  • 1977 Education of an Establishment in The World Of the Public School (pp13–28), edited by George MacDonald Fraser, Weidenfeld & Nicolson /St Martins Press (US edition)
  • 1978 The Civilization of Ancient Egypt Weidenfeld & Nicolson
  • 1981 Ireland: A Concise History from the Twelfth Century to the Present Day [as ...Land of Troubles 1980 Eyre Methuen] Granada
  • 1983 A History of the Modern World from 1917 to the 1980s Weidenfeld & Nicholson
  • 1984 Modern Times: A History of the World from the 1920s to the 1980s Weidenfeld & Nicolson [later, ...Present Time and ...Year 2000 2005 ed] Weidenfeld & Nicolson
  • 1987 Gold Fields A Centenary Portrait Weidenfeld & Nicolson
  • 1987 The History of the Jews [2001ed] Weidenfeld & Nicolson (later editions titled A History of the Jews)
  • 1991 The Birth of the Modern: World Society 1815–1830 Weidenfeld & Nicolson
  • 1996 The Holocaust Phoenix [pages 482 to 517 of A History of the Jews]
  • 1997 A History of the American People Weidenfeld & Nicolson מסת"ב 0-06-093034-9 FindArticles.com | CBSi, www.findarticles.com
  • 2002 The Renaissance [: A Short History *] Weidenfeld & Nicolson/*Random House (USA)
  • 2002 Napoleon (Lives S.) Weidenfeld & Nicolson [2003 Phoenix pbk]
  • 2005 George Washington: The Founding Father (Eminent Lives Series) Atlas Books
  • 2006 Creators HarperCollins Publishers (USA) מסת"ב 0-06-019143-0
  • 2007 Heroes HarperCollins Publishers (USA) מסת"ב 978-0-06-114316-8; מסת"ב 0-06-114316-2; HarperCollins Publishing link to book (אורכב 28.03.2018 בארכיון Wayback Machine)

ספרי זכרונות

  • 2004 The Vanished Landscape: A 1930s Childhood in the Potteries Weidenfeld & Nicolson: מסת"ב 978-0753819333
  • 2010 Brief Lives Hutchinson

דת

  • 1975 Pope John XXIII Hutchinson
  • 1977 A History of Christianity Weidenfeld & Nicolson /1976 Simon & Schuster /Atheneum (USA)
  • 1982 Pope John Paul II And The Catholic Restoration St Martins Press
  • 1996 The Quest for God: A Personal Pilgrimage Weidenfeld & Nicolson/HarperCollins (USA)
  • 1997 The Papacy Weidenfeld & Nicolson

ספרי מסעות

  • 1973 The Highland Jaunt Collins (with George Gale)
  • 1974 A Place in History: Places & Buildings Of British History Omega [Thames TV (UK) tie-in]
  • 1978 National Trust Book of British Castles Granada Paperback [1992 Weidenfeld ed as Castles Of England, Scotland And Wales]
  • 1984 The Aerofilms Book of London from the Air Weidenfeld & Nicolson

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פול ג'ונסון בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ על כך כתב במאמרו Conviction משנת 1957
  2. ^ פול ג'ונסון, "החצוצרות נשמעות חלושות, השירות הלאומי היה זמן יקר מפז", The Spectator‏, 22 ביולי 2000
  3. ^ פול ג'ונסון, "חצוצרות נשמעות חלושות, השירות הלאומי היה זמן יקר מפז", The Spectator‏, 22 ביולי 2000
  4. ^ ג'רמי בראדשואו, "פול ג'ונסון: ג'ורג' בוש הוא תאצ'ר הבא", באתר Newsmax,‏ 30 ביוני 2004
  5. ^ פול ג'ונסון, "אנחנו נעשים פחות אינטליגנטיים והמכונות עוזרות לנו לבדר את עצמנו", באתר Spectator‏, 1 ביולי 2000
  6. ^ פול ג'ונסון, "אנגליה קופאת על שמריה במערכת המשפט, המשטרה והספר", באתר Spectator‏, 30 בינואר 1999
  7. ^ דמיאן תומפסון, "אני מאוד מחבב את הילד הזה טוני", באתר דיילי טלגרף, ‏3 בנובמבר 2003
  8. ^ פול ג'ונסון, "להלך בינות להרי משכנו של האל ולהקשיב לקולותיהם", באתר Spectator‏, 25 ביולי 1998
  9. ^ פול ג'ונסון, "אסון מוסרי חדש ממשמש ובא במאה ה-21", באתר Spectator‏, 17 באוקטובר 1998
  10. ^ פול ג'ונסון, "האייאתולה של האתאיזם והסגידה לדרווין", באתר Spectator‏, 27 באוגוסט 2005
  11. ^ פול ג'ונסון, "בערב מבדר גיליתי איך מוחו של פרופסור פינקר עובד", באתר Spectator‏, 31 בינואר 1998
  12. ^ פול ג'ונסון, "אין לו דבר להפסיד מלבד האזיקים שלו", באתר Spectator‏, 22 באפריל 2000
  13. ^ פול ג'ונסון, "פרשת איטקן: מי מטה את מאזני הצדק ?", באתר Spectator‏, 28 במרץ 1998
  14. ^ פול ג'ונסון, "רשימת הדמויות הפוליטיות הגדולות ביותר במאה", באתר Spectator‏, 13 בנובמבר 1999
  15. ^ פול ג'ונסון, "גם גיבורים הם בני אדם", באתר וושינגטון פוסט, 2 בדצמבר 2007
  16. ^ אליזבת גרייס, "פול ג'ונסון: 'אחרי גיל 70 אתה מבשיל", דיילי טלגרף, 4 ביוני 2010
  17. ^ אתר למנויים בלבד עופר אדרת, "היסטוריה של היהודים" לוקה בטעויות חמורות ולא תמיד מבחין בין עיקר לטפל, באתר הארץ, 28 בדצמבר 2022
  18. ^ Jonathan Foreman, Winston Churchill, Distilled, Wall Street Journal, 10 December 2009, p. D6
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

35472690פול ג'ונסון

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=פול_ג%27ונסון&oldid=2207637"