לדלג לתוכן

פאניה ברון

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
פאניה ברון
מדינה האימפריה הרוסיתהאימפריה הרוסית האימפריה הרוסית
פעילות בולטת אנרכיזם
תקופת פעילות 1915–1921 (כ־6 שנים)
מספר ילדים 1

פאניה אניסימובנה ברון (ברוסית: Фаня Анисимовна Барон;‏ 1887 – 30 בספטמבר 1921) הייתה אנרכיסטית מהפכנית יהודייה רוסית. היא בילתה את שנות חייה המוקדמות בפעילות במסגרת תנועת הפועלים בשיקגו, אך לאחר המהפכה הרוסית ב-1917 עזבה לאוקראינה והצטרפה למאכנובשצ'ינה. בשל פעילותה האנרכיסטית היא נעצרה והוצאה להורג על ידי הצ'קה במהלך הטרור האדום.

ביוגרפיה

ילדותה וחייה בארצות הברית

פאניה נולדה ב-1887 בווילנה בשם פריידה אניסימובנה גרק, ובגיל צעיר היגרה עם משפחתה מהאימפריה הרוסית לארצות הברית, שם אימצה המשפחה את השם גרפנסון.[1] בשיקגו ניהלה קשר קרוב עם אנרכיסט יהודי-רוסי הגולה אהרן ברון, עמו השתתפה בתנועת הפועלים המקומית בהובלת פועלי התעשייה של העולם,[2] שם היא הקדישה את עיקר זמנה וכספה להפצת תעמולה אנרכיסטית במפעל שבו עבדה.[3] במהלך הפגנת פועלים ב-17 בינואר 1915 הותקפה פיזית בידי המשטרה ונעצרה,[1] אך שוחררה בערבות שהעמידה הפעילה האמריקאית ג'יין אדמס.[4]

חזרתה לאירופה

עם פרוץ מהפכת פברואר חזרו אהרן ופאניה ברון מצפון אמריקה.[5] השניים השתקעו בקייב ברפובליקה העממית של אוקראינה, שם השתתפו בתנועת הפועלים המקומית.[6] בעקבות מהפכת אוקטובר עברה הזוגיות לחרקיב,[7] שם נטלו חלק בהקמת נבאט, קונפדרציה של אנרכיסטים אוקראינים.[8] נוכח הדיכוי הפוליטי של התנועה האנרכיסטית נסעה פאניה ברחבי אוקראינה כדי לארגן פועלים ואיכרים, לסייע לאסירים ולהפיץ את השפעת נבאט.[3] היא עצמה הייתה צירה בכל הקונגרסים והוועידות של נבאט, הן החוקיים הגלויים והן המחתרתיים.[9]

הארגון נבאט הצטרף בהמשך למכנובשצ'ינה והעניק תמיכה רשמית להצבא המהפכני המורד של אוקראינה בפיקוד נסטור מאכנו.[10] לאחר תבוסת התנועה הלבנה במבצע פרקופ בנובמבר 1920, הפנו הבולשביקים את נשקם אל בני בריתם האנרכיסטים ופתחו במתקפת פתע עליהם בכמה חזיתות.[11] ב-25 בנובמבר 1920,[2] נעצרו חברי נבאט, ובכללם אהרן ופאניה ברון, בחרקיב והועברו לבתי כלא ברוסיה.[12] בכלא הוכתה פאניה בידי השומרים והוחזקה בתנאים קשים.[3]

בריחתה מהכלא

ב-10 ביולי 1921[2] הצטרפה פאניה לבריחת אסירים שאורגנה בידי תא של האנרכיסטים המחתרתיים.[13] היא הצליחה להימלט מכלא ריאזאן והגיעה למוסקבה,[14] שם חיה ברחובות עד שהתגלתה על ידי אמה גולדמן ואלכסנדר ברקמן. בעזרתם,[15] היא מצאה מחסה אצל גיסה סמיון ברון,[16] שהיה חבר במפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות.[17] היא גילתה לסמיון כי היא מתכננת לשחרר את בעלה מהכלא, והוא הבטיח לסייע לה,[15] כאשר ברקמן דיווח כי שמרה על מצב רוח מרומם בזמן ההכנות לפריצה.[18] אולם ב-17 באוגוסט 1921,[2] היא אותרה ונעצרה שוב בידי הצ'קה,[19] עוד בטרם הצליחה להוציא לפועל את תוכניתה.[20]

היא הצטרפה לבעלה ולתריסר אנרכיסטים רוסים נוספים בכלא טגנקה,[21] בזמן שקונגרס היסוד של הפרופינטרן התכנס.[22] בניסיון למשוך את תשומת לבם של הצירים הסינדיקליסטים הזרים,[23] הכריזו האנרכיסטים האסורים בטגנקה על שביתת רעב, שבה השתתפה גם פאניה.[24]

רדיפתה

למרות מחאות רשמיות כלפי הנהגת הבולשביקים, טענות בדבר דיכוי פוליטי בברית המועצות הוכחשו שוב ושוב בידי השלטונות,[25] כאשר לאון טרוצקי הצהיר: "איננו כולאים את האנרכיסטים האמיתיים, אלא פושעים ושודדים המסתתרים מאחורי הכינוי אנרכיסטים".[26] לחץ בינלאומי ופנימי מתמשך אילץ את הממשלה לסגת, ולנין הורה על שחרור האסירים הפוליטיים האנרכיסטים בתנאי שיעזבו את המדינה.[27] ב-17 בספטמבר 1921[28] שוחררו רוב האסירים האנרכיסטים והוכנו לגירוש,[29] אך פאניה ברון ולב צ'רני נשארו במעצר.[30] ברון הואשמה בשורה של עבירות פליליות, בהן זיוף הרובל הסובייטי,[31] שוד[32] וטרור.[9] ההיסטוריון האנרכיסט הרוסי וולין דחה את האישומים נגד ברון וצ'רני, וטען כי הזיוף בוצע למעשה בידי סוכני הצ'קה.[31]

הוצאתה להורג

בלילה שבין 29 ל-30 בספטמבר 1921 הוצאה פאניה ברון להורג בירי בידי הצ'קה.[33] לפי עדותה של אמה גולדמן, היא התנגדה לגורלה עד הרגע האחרון ונישאה בכוח בידי אנשי הצ'קה למקום הוצאתה להורג.[34] גולדמן ניסתה למחות על ההוצאה להורג, אך שוכנעה בידי חבריה לוותר, ולבסוף עזבה את ברית המועצות כשהיא מאוכזבת מאוד מהמהפכה הרוסית.[35] לאחר 18 שנות מאסר,[36] הוצא אהרן ברון עצמו להורג במהלך הטיהורים הגדולים.[37]

מורשת

עם השנים הפכה מותה של ברון לסמל לגורלם של האנרכיסטים הרוסים שנפלו קורבן לדיכוי פוליטי סובייטי.[1] עשורים לאחר הוצאתה להורג הוצאת הספרים ג'ורה שבסיסה בסידני קראה לספרייה שלה על שם פאניה ברון.[28]

לקריאה נוספת

  • Pavlov, D. B. (1999). Большевистская диктатура против социалистов и анархистов 1917 — середина 1950-х годов (ברוסית). Moscow: ROSSPEN. p. 98. ISBN 5-8243-0019-4. OCLC 41337364.
  • Talerov, P. I.; Ermakov, V. D.; Garyavin, A. N., eds. (2005). Петр Алексеевич Кропоткин и проблемы моделирования историко-культурного развития цивилизации: материалы международной научной конференции (ברוסית). Saint Petersburg: Solart. ISBN 590254310X. OCLC 84600278.

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פאניה ברון בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 Heath 2009.
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 Dubovik 2004; Heath 2009; Smele 2015, p. 178.
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 Goldman 1924, pp. 93–94; Meyer 2007.
  4. ↑ Ashbaugh 1986, p. 177; Heath 2009.
  5. ↑ Avrich 1971, p. 205; Heath 2009; Serge 2012, p. 453; Smele 2015, p. 178; Woodcock 2003, p. 59.
  6. ↑ Avrich 1971, p. 205; Dubovik 2004.
  7. ↑ Avrich 1971, p. 205; Dubovik 2004; Smele 2015, p. 178.
  8. ↑ Avrich 1971, p. 205; Dubovik 2004; Serge 2012, p. 453; Smele 2015, p. 178.
  9. ^ 9.0 9.1 Dubovik 2004.
  10. ↑ Avrich 1971, pp. 207–209; Serge 2012, p. 453; Smele 2015, p. 178.
  11. ↑ Avrich 1971, p. 222.
  12. ↑ Avrich 1971, pp. 222–223; Dubovik 2004; Heath 2009; Meyer 2007; Serge 2012, p. 453; Smele 2015, p. 178.
  13. ↑ Dubovik 2004; Heath 2009.
  14. ↑ Dubovik 2004; Goldman 1924, pp. 93–94; Goldman 1934, p. 917; Heath 2009; Serge 2012, p. 453; Smele 2015, p. 178.
  15. ^ 15.0 15.1 Goldman 1934, pp. 917-918.
  16. ↑ Goldman 1924, pp. 93–94; Goldman 1934, pp. 917–918; Meyer 2007.
  17. ↑ Goldman 1934, pp. 917–918; Meyer 2007.
  18. ↑ Berkman 1925, pp. 318–319; Goldman 1934, pp. 918–919.
  19. ↑ Dubovik 2004; Goldman 1934, p. 919; Serge 2012, p. 453; Smele 2015, p. 178.
  20. ↑ Goldman 1934, p. 919; Smele 2015, p. 178.
  21. ↑ Smele 2015, p. 178; Volin 1974, p. 317.
  22. ↑ Avrich 1971, p. 232; Smele 2015, p. 178; Volin 1974, p. 317.
  23. ↑ Avrich 1971, p. 232; Volin 1974, p. 317.
  24. ↑ Avrich 1971, p. 232; Goldman 1924, pp. 88–89; Meyer 2007; Smele 2015, p. 178; Volin 1974, p. 317.
  25. ↑ Avrich 1971, p. 232; Meyer 2007; Volin 1974, p. 317.
  26. ↑ Meyer 2007; Volin 1974, p. 317.
  27. ↑ Avrich 1971, p. 233.
  28. ^ 28.0 28.1 Smele 2015, p. 178.
  29. ↑ Avrich 1971, p. 233; Smele 2015, p. 178; Volin 1974, pp. 317–319.
  30. ↑ Avrich 1971, pp. 232–233; Meyer 2007; Serge 2012, pp. 179–180; Smele 2015, p. 178; Volin 1974, pp. 317–319.
  31. ^ 31.0 31.1 Volin 1974, p. 319.
  32. ↑ Goldman 1924, pp. 93-94.
  33. ↑ Avrich 1971, pp. 232–233; Berkman 1925, pp. 318–319; Dubovik 2004; Goldman 1934, p. 921; Heath 2009; Serge 2012, p. 453; Smele 2015, p. 178.
  34. ↑ Goldman 1934, pp. 921-922.
  35. ↑ Avrich 1971, p. 233; Serge 2012.
  36. ↑ Avrich 1971, p. 245.
  37. ↑ Avrich 1971, p. 245; Heath 2009; Meyer 2007; Smele 2015, p. 178.

ביבליוגרפיה

פאניה ברון42446184Q1070811

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=פאניה_ברון&oldid=3606822"