ערבית מדוברת
| ראו גם | שפה • כתב • רשימת שפות |
|---|---|
דיאלקטים ערביים, או ניבים ערביים, ובפשטות ערבית מדוברת, (בערבית: العربية العامية או الدارجة) הם מגוון של ניבים מדוברים של השפה הערבית הנפוצים ברחבי העולם הערבי. בין הניבים השונים קיימים לעיתים הבדלים ניכרים במידת המובנות ההדדית, באוצר המילים, בהגייה ובדקדוק. תכונות אלו מבדילות אותם מהערבית הספרותית, אשר מתאפיינת בכללים תחביריים אחידים, ומהווה את לשון הכתיבה והתקשורת הרשמית בעולם הערבי.
המצב הלשוני הזה מאופיין בתופעה המכונה דיגלוסיה, שבה מתקיימות זו לצד זו שתי מערכות לשון נבדלות: הערבית הספרותית (العربية الفصحى) המשמשת בהקשרים פורמליים, והערבית המדוברת על ניביה השונים, שהיא שפת הדיבור היומיומית והבלתי רשמית. דוברי ערבית רוכשים תחילה את הניב המקומי כשפת אם, ורק לאחר מכן נחשפים לערבית הספרותית דרך מערכת החינוך והתקשורת.
הניבים הערביים מסווגים למספר קבוצות עיקריות בהתאם לקריטריונים שונים, ובהם מיקום גאוגרפי, אורח חיים (עירוני, כפרי או נוודי), השתייכות דתית, וכן מוצא אתני או שבטי. סיווגים אלה משקפים את המגוון התרבותי, החברתי וההיסטורי הרחב של דוברי הערבית ברחבי העולם.
מרבית הניבים הערביים, ובייחוד אלה שהתפתחו מחוץ לחצי האי ערב, עוצבו בעקבות הכיבושים האסלאמיים במאות ה־7 וה־8 לספירה. תהליך זה הביא למפגש בין דוברי הערבית לבין אוכלוסיות מקומיות שדיברו שפות אחרות, וכתוצאה מכך נוצר מיזוג לשוני בין הערבית לבין לשונות מקומיות. השפעות אלו עיצבו את מבנה הניבים, והם המשיכו להתפתח במהלך הדורות עד לצורתם המדוברת כיום.[1]
התפתחות והיסטוריה
הערבית המדוברת התפתחה לצד הערבית הספרותית, אך שורשיה נעוצים גם בניבים הערביים הקדומים של חצי האי ערב. עם הכיבושים האסלאמיים במאות ה־7 וה־8 לספירה, התפשטה הערבית לאזורים נרחבים, ושם התמזגה עם לשונות מקומיות. תהליך זה הביא לעיצובם של ניבים אזוריים, אשר הושפעו מן הדקדוק והאוצר הלשוני של שפות המקום.
הניבים לא קפאו בצורתם, אלא המשיכו להשתנות כל הזמן בהתאם לתהליכים פנימיים ובמידה רבה נוכח השפעות זרות. כך למשל כשאזור דובר ערבית נכבש בידי כוח זר שאינו דובר ערבית, שפת הכוח הכובש מחלחלת ומשפיעה על השפה המדוברת, כפי שהתרחש עם הערבית בתקופת כיבושי המוסלמים, בין אם הדבר נעשה בצורה שיטתית ומאורגנת ובין שנעשה מטבע הדברים.
לדוגמה, ערבית מצרית הושפעה רבות מהקופטית שהייתה מדוברת במצרים, והערבית המרוקאית הושפעה מהברברית שדוברה במרוקו, ובשלב מאוחר יותר גם מהצרפתית בעקבות תקופת השלטון הקולוניאלי הצרפתי.
ניבים עיקריים
הערבית המדוברת נחלקת למספר קבוצות עיקריות של ניבים, הנבדלות זו מזו לפי מספר מאפיינים. החלוקה המוכרת ביותר היא על בסיס גאוגרפי:
- ערבית מַעְ’רֶבִּית – המדוברת בצפון אפריקה: מרוקו, אלג'יריה, תוניסיה ולוב .
- ערבית מצרית – המדוברת במצרים, ונחשבת לניב בעל תפוצה נרחבת בעולם הערבי בזכות השפעתה התרבותית של מצרים.
- ערבית מסופוטמית – המדוברת בעיקר בעיראק ובאזורים סמוכים.
- ערבית לֶוַנְטִינִית – המדוברת בלבנון, סוריה, ירדן, ישראל וברשות הפלסטינית.
- ערבית של חצי האי ערב – הכוללת את ניבי סעודיה, תימן, עומאן ומדינות המפרץ.
כל אחת מהקבוצות הללו כוללת תת-ניבים מקומיים רבים, ולעיתים אף בתוך עיר אחת מתקיימים הבדלים לשוניים בין שכונות, קהילות או קבוצות אתניות שונות.
מאפיינים לשוניים
הבדלים בין הניבים באים לידי ביטוי בהגייה, באוצר המילים, בתחביר ולעיתים אף במבנה המשפט. לדוגמה, המילה "יש" תישמע בעיראקית "אכו", בלוואנטינית "פיה" ובמגרבית "קאין" – כולן גלגולים שונים של צורות קלאסיות. בנוסף, ניבים מסוימים שמרו על מאפיינים עתיקים, בעוד שאחרים אימצו חידושים לשוניים או השפעות משפות שכנות.
דיגלוסיה
תופעת הדיגלוסיה הקיימת במספר שפות בעולם מאפיינת גם את השפה הערבית: דוברי הערבית לומדים בבית הספר את הערבית הספרותית (הנקראת בערבית "الفصحى" – "המשובחת"), אך בחיי היום-יום משתמשים בניב המקומי. הערבית הספרותית משמשת בכתיבה, בתקשורת רשמית, בנאומים ובטקסים, ואילו הערבית המדוברת משמשת בשיח יומיומי, במשפחה, ברחוב, ולעיתים גם במדיה לא-רשמית וברשתות החברתיות. השפה הערבית הספרותית איננה שפת-אם של אף אדם, ואילו הניב המקומי היא השפה שבה לומד הילד לתקשר עם הוריו ועם סביבתו.
מובנות הדדית ומעמד
רמת ההבנה ההדדית בין הניבים הערביים משתנה באופן משמעותי ובמקרים מסוימים מגיעה לרמה של חוסר מובנות הדדית. לעיתים הפערים כה גדולים עד שיש חוקרים הרואים בהם שפות נפרדות. מנגד, יש הרואים בהם ניבים של שפה אחת, המבוססת על מסגרת תחבירית משותפת ועל מכנה תרבותי אחיד. מרבית דוברי הערבית עצמם תופסים את הניבים כחלק מאותה שפה, והערבית הספרותית נתפסת בעיניהם כסמל לאומי ותרבותי משותף, גם אם איננה משמשת אותם בחיי היום־יום.
חשיבות תרבותית וחברתית
הערבית המדוברת היא מערכת לשונית חיה, משתנה ודינמית, המשקפת את ההיסטוריה, התרבות והזהות של קהילות הדוברים. היא נטועה במסורות עממיות, במוזיקה, בספרות שבעל-פה ובשיח חברתי עדכני. ניבים אלה אינם רק אמצעי תקשורת, אלא גם רכיב בזהות הערבית המודרנית, והם מהווים גשר בין מסורות העבר לבין ההווה המשתנה של העולם הערבי.
ראו גם
- ערבית ספרותית
- דיגלוסיה
- ניבים בערבית בישראל
- ערבית פלסטינית
- ערבית מצרית
- ערבית מרוקאית
- ערבית עיראקית
- ערבית לבנונית
- ערבית לבנטינית
- ערבית חג'אזית
- ערבית תימנית
- ערבית סעידית
הערות שוליים
- ↑ Behnstedt, Peter; Woidich, Manfred (16 בדצמבר 2013). "Arabic Dialectology". 1. doi:10.1093/oxfordhb/9780199764136.013.008_update_001.
{{cite journal}}: (עזרה); Cite journal requires|journal=(עזרה)
ערבית מדוברת42619138Q1422423