עקיבא ליברכט
 | |||||
| עקיבא ליברכט | |||||
| |||||
|
עקיבא ליברכט (22 בנובמבר 1876 – 3 במרץ 1958) היה מחלוצי היישוב ומראשוני מתיישבי פתח תקווה. ליברכט היה ראש ועד פתח תקווה (1912–1913), חבר בוועד הלאומי כנציג האיכרים וראש הוועד הראשון של כפר סבא.
ביוגרפיה
ליברכט נולד בירושלים בו' בכסלו תרל"ז (1876) לאביו מאיר שמעון שהיה עסקן ולאמו הניה. בילדותו למד תורה בחדר, ושפות ומדעים ממורים פרטיים[1]. בגיל 15 יצא לגרמניה למטרות רפואיות ולשם השתלמות. בגרמניה קיבל שיעורים פרטיים מבני משפחתו ולאחר מכן היה מזכירו הפרטי של הרב עזריאל הילדסהיימר ולמד בסמינר לרבנים שניהל הרב ולמד ליברכט מסחר בבית ספר תיכון בהנובר[1] עוד הוסיף ללמוד חקלאות בגרמניה, למד את המקצוע בווינה והתמחה במיוחד בגידול דבורים[1].
בתרנ"ז חזר ליברכט ארצה, עת הוריו גרו בפתח תקווה ואביו ניהל את משק לחמן במושבה. באותה שנה נשא לאישה את שושנה גוטליב[2], ואביו הקים לו את משק הדבורים הראשון בארץ. מאוחר יותר אביו העביר לו את ניהול המשק[1].
בשנים 1906–1907 הקים ליברכט את החברות "סגולה" ו"מוריה" לפרדסנות, וחברה לשאיבת מים מהירקון[1] בנוסף, הקים את היקב "נחלת צבי".
ליברכט היה עסקן ותרם למושבה פתח תקווה באותן השנים[2]. הוא נבחר לוועד בית הספר של הברון רוטשילד (בעשור השני של המאה ה-21, בי"ס פיק"א), העלה את הרמה הלימודית ותרם מכספו לשיפוץ בית הספר[1].
ביתו של ליברכט היה אחד מהבתים התרבותיים במושבה[2]. כך מתארת את הבית הסופרת אסתר ראב[2]:
"בפתח תקוה היו שלשה בתים אריסטוקרטים: של עקיבא ליברכט שהיה בסימן התרבות הגרמנית, בית פרץ פסקל בו שלטה התרבות הצרפתית ובית קרול שכולו הווי רוסי."
בשנת 1903, אחרי רכישת אדמות כפר סבא על ידי הברון רוטשילד (לאחר ניסיון ההתיישבות הכושל הראשון), רוטשילד מכר את רובן למתיישבי פתח תקווה וביניהם ליברכט[1] עד מהרה הפך ליברכט לראש הוועד הראשון של כפר סבא (שמקום מושבו היה בפתח תקווה)[1].
בשנים 1912–1913 היה ראש ועד המושבה, ובתקופות שונות חבר הוועד, חבר ועדות שונות וראש המועצה[1].
במלחמת העולם הראשונה (1914–1918) ליברכט היה קבלן עצים להסקת הרכבות הצבאיות. לעבודה זו גייס יהודים רבים וכך עזר להם להשתחרר מהלחימה בחזית. במהלך המלחמה, בשנת 1917, השתתף במשלחת לחזית קרב עזה הראשון כדי לעודד ולשפר את מצבם של היהודים בחזית[1].
במאורעות תרפ"א וכמה שנים לאחר מכן היה ליברכט חבר בוועד הביטחון של פתח תקווה. ב-1923, שכנע יחד עם אברהם שפירא (זקן השומרים) את הנציב העליון הרברט סמואל לא לשחרר מהכלא את השייח' שאקר אבו כישכ (מנהיג מאורעות תרפ"א) עד אשר יתנצל שבטו ע"פ כללי הטקס הבדואים דאז[1].
בין השנים 1925–1930, היה ליברכט חבר בוועד הלאומי כנציג האיכרים[1]
משנת 1944 שימש כמנהל הארכיון לתולדות פתח תקווה[2].
ליברכט נפטר בי"א באדר תשי"ח (1958) ונקבר בבית הקברות סגולה.
רחוב בפתח תקווה נקרא על שמו של ליברכט, ורחוב אחר, על שם היקב שהקים: "נחלת צבי". אזור התעשייה "סגולה" בעיר נקרא על שם החברה שהקים ליברכט.
קישורים חיצוניים
- ליברכט עקיבא, באתר האינטרנט של הארכיון לתולדות פתח תקווה
הערות שוליים
- ^ 1.00 1.01 1.02 1.03 1.04 1.05 1.06 1.07 1.08 1.09 1.10 1.11 דוד תדהר (עורך), "עקיבא ליברכט", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ב (1947), עמ' 733;
המשך הערך בדף הבא: דוד תדהר (עורך), "עקיבא ליברכט", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ב (1947), עמ' 734 - ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 עליזה וורם, עקיבא ליברכט - מנהל הארכיון העירוני של פתח תקווה - עלון מטעם מרכז פסג"ה המקומי, אפריל 2012
27544853עקיבא ליברכט