עקומת הפיל
עקומת הפיל (Elephant Curve) היא גרף המתאר את שיעור השינוי בהכנסה של פרטים ברחבי העולם בין השנים 1988 ל־2008, לפי מיקומם באחוזון ההכנסה הגלובלי. את העקומה פיתח הכלכלן ברנקו מילאנוביץ' יחד עם כריסטוף לקנר (Christoph Lakner), ופורסם לראשונה בשנת 2013 במסגרת מחקר של הבנק העולמי.[1] הגרף קיבל את שמו בשל צורתו, שמזכירה דמות של פיל: עלייה חדה, ירידה ואז קפיצה גבוהה בקצה.
משמעות הגרף
העקומה מציגה את שיעור השינוי הריאלי בהכנסה של אנשים ברחבי העולם, בהתאם למיקומם באחוזון הגלובלי (1–100). הגרף מבוסס על נתונים מ־סקרי משקי בית ב־120 מדינות, ומתאר את שיעור הגידול בהכנסה הריאלית לאורך כל טווח האוכלוסייה הגלובלית.
- אחוזונים 0–50: בעיקר עניים ומעמד ביניים במדינות מתפתחות (כגון סין והודו). נרשמה עלייה של 40–70% בהכנסה הריאלית.
- אחוזונים 50–80: המעמד הבינוני-נמוך במדינות עשירות, כמו ארצות הברית, גרמניה ויפן. בקבוצה זו נרשמה עלייה מועטה או אף קיפאון בשכר – מה שנתפס כבסיס לתחושת הקיפוח הכלכלי.
- אחוזונים 80–99: מעמדות גבוהים במדינות העשירות, שעלו בהכנסות בשיעורים מתונים.
- אחוזון 99–100 (האלפיון העליון): קפיצה של כ־60% בהכנסה, שמשקפת את ריכוז העושר אצל שכבת העלית הכלכלית העולמית
מהעקומה ניתן להסיק מסקנות שונות:
- קצה הזנב: בעשורים האחרונים, העניים ביותר בעולם (במיוחד בעשירון התחתון) כמעט ולא נהנו מתועלת מהגלובליזציה. מצב זה משקף את הצמיחה האיטית שאפיינה את המדינות העניות ביותר, ובפרט מדינות באפריקה שמדרום לסהרה
- החלק האמצעי (10%–50%): קבוצה זו מייצגת את מעמד הביניים הגלובלי. הצמיחה שנצפתה באוכלוסייה זו משקפת את הצמיחה המהירה במדינות שבעבר הוגדרו כ"מתפתחות", כמו סין והודו.
- המדרון היורד (60%–80%): חלק זה מייצג את המעמד הבינוני-גבוה הגלובלי, ובעיקר את המעמדות העובדים במדינות העשירות. קבוצה זו חוותה מעט מאוד צמיחה, ולעיתים אף קיפאון בשכר, בתקופת הגלובליזציה בין 1988 ל־2008.
- קצה החדק (80%–100%): בחלק העולה של הגרף ממוקמים העשירונים העליונים, ובעיקר העלית העולמית שנהנתה מצמיחה דרמטית. מתוכם, ה-1% העליון רשם את הגידול החד ביותר בהכנסות. בשל כך, רבים – כולל מחברי הגרף – מגדירים את הקבוצה הזו כ"המנצחת הגדולה" של תהליך הגלובליזה.
לפי המאמר, ה"מנצחים" של התקופה כללו את עשירונים מדינות שבשנת 1988 היו בסביבת הממוצע הגלובלי של ההכנסה – כאשר 90% מהם (במונחי אוכלוסייה) מאסיה. לעומתם, ה"מפסידים" היו עשירונים שנמצאו בשנת 1988 סביב האחוזון ה-85 של התפלגות ההכנסות העולמית – ולמעלה מ־90% מהם השתייכו למדינות מפותחות.[1]
פרשנות והשפעה
עקומת הפיל הפכה לאחד הסמלים של הביקורת כלפי הגלובליזציה הכלכלית. היא ממחישה כיצד תהליך זה הועיל לעניים בעולם, אך במקביל פגע במעמד הביניים במדינות המפותחות והעצים את עושרם של העשירים ביותר.
מילאנוביץ' טען כי העקומה מסייעת להבין גם תופעות פוליטיות כמו עליית הפופוליזם במדינות המערב, עקב תסכול חברתי-כלכלי של אוכלוסיות שלא נהנו מהצמיחה הכלכלית.
עקומת הפיל הפכה לאמצעי ויזואלי פופולרי להבנת אי-שוויון גלובלי. היא הופיעה בדוחות של הבנק העולמי, OECD, האו"ם ועוד, ושימשה בסיס לדיונים ציבוריים ומחקרים כלכליים נוספים.
תגובות וביקורת
הכלכלנים תומא פיקטי, עמנואל סאז ו־גבריאל צוקמן רואים בעקומת הפיל המחשה אמפירית לתזת ה־r > g – שבה שיעור התשואה על הון עולה על שיעור הצמיחה בתוצר, וכך מתרחבים הפערים.
גם ג'ייסון היקל (Jason Hickel), אנתרופולוג כלכלי, השתמש בגרסה מורחבת של העקומה כדי להמחיש את אי-השוויון האקלימי: מי שהרוויח מהגלובליזציה הוא גם זה שפלט הכי הרבה פחמן דו-חמצני.
סקירה של אדם קורלט (Adam Corlett) מקרן Resolution Foundation בוחנת את "עקומת הפיל".[2] קורלט מציין כי גרף הפיל הוא התקדמות חשובה למחקר הציבורי והכלכלי, ומקבל חלק מהממצאים אך מערער על אחרים. קורלט טוען איכותם של הנתונים העולמיים עדיין אינה משתווה לנתוני מיקרו מפורטים הקיימים במדינות כמו בריטניה, וכי יש צורך בשיתוף פעולה ושקיפות מצד ממשלות כדי לשפר את הנתונים. הניתוח שלו מערער חלק מהמסקנות הרווחות מהגרף, במיוחד את הטענה שמעמד הביניים במדינות העשירות (כגון בריטניה וארצות הברית) לא הרוויח בכלל מהגלובליזציה, וטוען כי ההכנסות של המעמד הבינוני-נמוך במדינות אלו דווקא עלו, אם כי באופן צנוע. גם הוא מסיק כי אי-השוויון בתוך מדינות מערביות עלה. לדוגמה רווחי הגלובליזציה לא חולקו באופן שוויוני בתוך בריטניה – לא מבחינה חברתית ולא גאוגרפית. לפי קורלט קובעי מדיניות השואפים לצמיחה מכלילה ניצבים בפני אתגר מורכב: גם אם הסחר החופשי תורם לצמיחה כוללת, הוא עדיין יוצר מפסידים – לעיתים מוחלטים, ולעיתים יחסיים – בעיקר לעומת השכבות העשירות יותר. לכן, המשימה לדעתו אינה לבטל את הגלובליזציה, אלא לנהל את השלכותיה: לתמוך באזורים ובאוכלוסיות שנפגעו, ולהבין שמדיניות פנים – בתחומים כמו דיור, רווחה ותעסוקה – ממשיכה למלא תפקיד מכריע בעיצוב רמת החיים. אם הרווחים לא יחולקו באופן הוגן, הסכנה היא שיתגבר הלחץ הציבורי לנטוש את הגלובליזציה, למרות יתרונותיה.
ראו גם
- ברנקו מילאנוביץ'
- תת תזונה
- גלובליזציה
- אי-שוויון כלכלי
- כלכלה פוליטית
- אלפיון עליון
- מעמד ביניים
- פופוליזם
קישורים חיצוניים
- אורי פסובסקי, מטראמפ ועד לברקזיט: הכירו את "גרף הפיל" שמסביר מדוע העולם השתגע, באתר כלכליסט, 21 ביולי 2016
- גרף הפיל, יוסי דהאן, דף "העוקץ" בפייסבוק, 2016
- גרף הפיל, בבלוג כלכלה מהארץ והעולם 2017
- גרף הפיל, באתר אקו-ויקי
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 Lakner, Christoph; Milanovic, Branko. 2013. Global Income Distribution : From the Fall of the Berlin Wall to the Great Recession. Policy Research Working Paper;No. 6719. © World Bank. http://hdl.handle.net/10986/16935 License: CC BY 3.0 IGO.
- ↑ (Adam Corlett, Examining an elephant, 2016
עקומת הפיל41588218Q104882087