עפיפונית צהובת-פסים

עפיפונית צהובת-פסים
	זכר נקבה

עֲפִיפוֹנִית צְהֻבַּת-פַּסִּים (שם מדעי: Sympetrum striolatum) היא מין של שפירית ממשפחת הטיסניתיים הנפוצה באירואסיה. זוהי אחת השפיריות הנפוצות ביותר באירופה, המופיעה במגוון רחב של בתי גידול מימיים, אם כי מגלה העדפה לרבייה במים שקטים כגון בריכות ואגמים. בדרום תפוצתה הבוגרים מעופפים כל השנה.

היא נפוצה בישראל, במיוחד בצפון הארץ.

תיאור

לא קל להבחין בין מיני עפיפוניות שונים, וברוב האזורים יופיע יותר ממין אחד. לנקבות ולפרטים טריים יש חזה ובטן צהובים בהירים. הזכרים הופכים לאדומים כשהם מתבגרים. הנקבות מתכהות עם הגיל, והופכות לחום שוקולדי כהה, ולפעמים מפתחות צבע כחול בחלק התחתון של הבטן. הכנפיים מפתחות גם גוון חום עם הגיל. בכל המופעים יש לרגליים פס שמנת או צהוב על רקע שחור – זהו מאפיין אבחנתי של מין זה. הפטרוסטיגמה של הנקבות יכולה להיות אדומה, כחולה, כחולה בהירה או חומה.

זכר בוגר, ניתן להבחין בצידי החזה בפסים הצהובים שהעניקו לה את שמה העברי
זכר תת-בוגר
זכר (בטן צהובה ופטרוסטיגמה חומה)
נקבה (בטן צהובה ופטרוסטיגמה כחולה)
נקבה
נקבה
נקבה בוגרת (בטן אדומה)
נקבה בוגרת (בטן חומה)

התנהגות

ניתן לראות בוגרים מעופפים כל השנה בדרום אירופה, אך באזורים הצפוניים הם מעופפים מיוני עד נובמבר.

שפירית קטנה זו נראית במגוון רחב של בתי גידול, כולל אגמים, בריכות, תעלות ונהרות עם זרימה איטית. הן טורפות במארב, ממתינות בעמדה בולטת עד שהטרף יעבור על פניהן, ואז הן עפות אחריו. הן טריטוריאליות בבריכות הרבייה, ולעיתים קרובות ינסו לגרש שפיריות הרבה יותר גדולות, כמו שומרנים. הרגל לחזור שוב ושוב לעמדה שטופת שמש מאפשר לחזות בקלות היכן הן הולכות לנחות, וזו הסיבה שזו אחת השפיריות הקלות ביותר לצילום.

עם זאת, באזורי ציד מתאימים הרחק ממים, הן אינן טריטוריאליות: מספרים גדולים עשויים להתאסף – ישנם תיעודים של קבוצות בנותת כמה מאות בשדה בודד – וניתן לראות שורות של שפיריות לאורך גדרות השדה.

בדומה לשאר העפיפוניות, הביצים לא מוטלות במים, אלא משוגרות מהאוויר: הזכר מחזיק את הנקבה מאחוריו ומניף אותה מטה וקדימה מעל המים. בנקודה הרחוקה ביותר של הקשת הנקבה משחררת כמה מביציה כדי שייפלו במים.