הגיא המרכזי
הגיא המרכזי (ביוונית: טִירוֹפּוֹיאוֹן או טִירוֹפּוֹיוֹן - Τυροποιῶν,[1] בתעתיק ללטינית: Tyropoeon) הוא עמק החוצה את אגן העיר העתיקה בירושלים מצפון לדרום. הוא קרוי גם "הגיא" (בדרך כלל במקורות הקשורים לתקופת בית ראשון) או "עמק עושי הגבינה". בתוואי העמק עובר רחוב הגיא.
טופוגרפיה
תחילתו של הגיא ברמה הגבוהה שמצפון לשער שכם של ימינו (באזור מאה שערים). הוא נכנס לעיר העתיקה דרך שער שכם, ממשיך דרומה לאורך תוואי רחוב הגיא (אל-ואד, الواد). הגיא מתעמק ומתרחב למרגלות הר הבית, באזור הכותל (שם הוא תוחם בין הר הבית לבין הרובע היהודי), ויוצא מן העיר דרך שער האשפות. משם הוא ממשיך ומקיף את עיר דוד ממערב (שכונת עין אל-ח'ילווה) עד שהוא "נשפך" לנחל קדרון סמוך להתמזגותו עם גיא בן הינום, בנקודה הדרומית ביותר של עיר דוד (סמוך לבריכת השילוח ולגן המלך).
חשיבות הגיא בהיסטוריה של ירושלים
הגיא, שכיום מטושטש מרוב בנייה והצטברות סחף, היה גורם משמעותי בשטח בימים עברו.
ירושלים הקדומה התאפיינה במבנה של שלוש גבעות:
- ה"גבעה המזרחית" (הר המוריה, הוא הר הבית) מצפון;
- שלוחת עיר דוד מדרום (העיר התחתונה);
- ה"גבעה המערבית" (הר ציון) ממערב, המופרדת מהשתיים הקודמות על ידי הגיא.
הגיא העמוק היווה מכשול טבעי ולפיכך, במשך מאות שנים היה גבולה המערבי של העיר עד ימי חזקיהו, אשר הרחיב את תחומי העיר אל מעבר לגיא, אל הגבעה המערבית. לאחר שיבת ציון שב הגיא המרכזי לשמש כגבולה המערבי של העיר, עוד במשך שנים רבות.
"העיר נוסדה על שתי גבעות צופות ועמק מפריד ביניהן בתווך… משתי הגבעות האלה האחת, אשר נמצאת עליה העיר העליונה, היא גבוהה הרבה מאחותה וגם ישרה ממנה בארכה… הגבעה השנייה היא הנקראת בשם "חקרא"… ממול הגבעה הזאת נמצאת גבעה שלישית… והגיא הנקרא בשם עמק עושי הגבינה, אשר אמרנו עליו כי הוא המפריד בין העיר העליונה והעיר התחתונה, משתרע עד השילוח… ומפני מורדות-הגבעות התלולים מכל הרוחות אין לעלות על העיר משום עבר."
— יוסף בן מתתיהו, מלחמת היהודים, ה, ד, א
פירוש השם
יוסף בן מתתיהו מציין רק פעם אחת את שמו של הגיא המרכזי:[2] "גיא הטירופיאון".[3][1] התרגום המקובל לשם זה הוא "עמק עושי הגבינה",[4] וזאת משום שהמילה שהשתמש בה יוסף היא "טירוס" במלרע (ההטעמה בהברה האחרונה), שפירושה ביוונית "גבינה".[2] אלא שאין שום רמז בכתבי יוסף בן מתתיהו, בספרות חז"ל או במקורות יווניים או רומיים, שייצור גבינה אפיין בתקופת הבית השני את הפעילות באזור הזה שבתוך העיר.[2]
מומחים נחלקו בקשר לשם, יש הרואים בו שיבוש יווני למילה עברית שאינה ניתנת לזיהוי ויש הטוענים כי באזור שער האשפות של היום התקיים שוק של יצרני גבינה.
יש המזהים את הגיא כ"עמק החרוץ" על פי ספר יואל: ”הֲמוֹנִים הֲמוֹנִים, בְּעֵמֶק הֶחָרוּץ, כִּי קָרוֹב יוֹם ה', בְּעֵמֶק הֶחָרוּץ”.[5] מזה נגזרת שרשרת השיבושים בתרגום ליוונית כשחרוץ מתורגם לחריץ גבינה (כמו בשמואל א', י"ז, י"ח) ומכאן הקשר לגבינה.
אפשרות אחרת היא קריאת המילה היוונית טֶירוֹס במלעיל (ההטעמה על ההברה הראשונה), שזו הגרסה היוונית לשמה של העיר הפניקית צֹור, שלחוף לבנון. ואמנם, יש מידע ארכיאולוגי המצביע על קשר עם אנשי צור באזור עוד בתקופת בית ראשון, המצטרף לעדות ההיסטורית על נוכחותם באזור הזה בתקופה הפרסית: בספר נחמיה מצוין שסוחרים צורים היו מגיעים לירושלים ומוכרים בה דגים,[6] ומעט לפני כן נזכר בספר צפניה "שער הדגים" בעיר,[7] שלא הרחק ממנו התקיים ככל הנראה שוק הדגים המקומי. לכן, לאור עדויות אלו סבורים חלק מהחוקרים כי נכון יותר להבין את הכינוי שבו כינה יוסף בן מתתיהו את הגיא, כמקום שבו פעלו בעבר הצֹורים.[2]
הארכאולוג פרופ' דן בהט, טוען כי מדובר בשיבוש שמקורו אצל יוספוס, וזאת על פי השוואת השם ל"בריכת המגדלים" ששכנה בירושלים בימי בית שני: בהט מצא כי יוספוס תרגם את השם "המגדלים" ליוונית כך "המיגדלון", וזאת מפני שסיומת "Xון" ביוונית היא צורת ריבוי. השם התגלגל ל"אמיגדלון", שפירושו "שקד", וכך תורגם לשפות אחרות. באותו אופן, לטענת בהט, נולד השם 'טירופיאון' - זוהי צורת ריבוי יוונית למילה "טֶירוֹפִּים", שמקורה בתרגום מיותר נוסף של יוספוס מהמילה "צורפים" (העיר צור ביוונית נקראת טֶירוֹס). אם כן, לשיטת בהט, העמק נקרא בפשטות "עמק הצורפים", והדבר סביר יותר מאשר "עמק עושי הגבינה", שכן בעמק זה בימי בית שני נקבצו בעלי מלאכה (כמו בורסקאים, צורפים, נפחים וכדומה), ולא עושי גבינה, שכן בעמק שבתוך העיר לא היה צאן כלל.
הד לפרשנות השם כעושי הגבינות מופיע בסרט הקומי בריאן כוכב עליון של מונטי פייתון, בו ישו מברך את עושי הגבינות, לתמהונם של המאזינים.
הגיא המרכזי בימי בית שני
הורדוס הכליל את העיר העליונה (חלקו הצפוני של הר ציון, המתוחם מצפון על ידי נחל צולב והכלול כיום בתוך חומות העיר העתיקה) בתחומי ירושלים. כמו כן בנה הורדוס קיר תמך גדול בצלעו המזרחית של הגיא על-מנת להרחיב את שטחו של הר-הבית (הוא הכותל המערבי). לכן נוצר צורך לחבר בין העיר העליונה ובין הר הבית בדרך נוחה עבור עולי הרגל, הכהנים (שגרו בעיר העליונה) והובלת אספקה ומים; לפיכך הקים הורדוס מערכת משולבת של מעבר להולכי-רגל ביחד עם אמת מים שעברה על-פני גשר גדול מעל הגיא - הוא קשת וילסון.
בחפירות שנערכו בשנת 2008 בשטחו של חניון גבעתי (מול הכניסה למרכז המבקרים עיר דוד, ומדרום לחומות העיר העתיקה), נחשף מבנה מגורים גדול מימי בית שני במדרון המזרחי של הגיא, כלומר במדרונה של גבעת עיר דוד. כיוון שהאזור מתואר אצל יוספוס כאזור מגורי העניים, החופרים משערים כי מדובר בביתם של מלכי חדייב, הלני ומונבז המוזכרים אצל יוסף בן מתתיהו כבעלי בתים במקום זה.
בצפון, הגיא נוקז אל בריכת הסטרותיון על ידי אמה ששרידיה התגלו ליד שער שכם.
הגיא בתקופות השונות
- בתקופת הקיסר אדריאנוס הסדירו את סתימת הטירופיאון בחלקו הצפוני, הרדוד יותר. על גבי הערוץ הסתום נסלל רחוב הגיא (הקארדו המזרחי, הקארדו המשני או "קארדו ולנסיס") שעובר באותו תוואי מאז ועד היום, כשדרה מרכזית מפוארת. שרידי ריצוף האבן של רחוב זה משולבים עד היום בצומת ויה דולורוזה עם רחוב הגיא.
- בתקופה הביזנטית המשיכו את סלילת רחוב הגיא לכיוון דרום-מזרח. שרידי הרחוב התגלו בחפירות ארכאולוגיות שנערכו בשוליה המערביים של רחבת הכותל המערבי.
- בתקופה הערבית שופצה קשת וילסון ועליה נסלל רחוב השלשלת. בתקופה זו החל הגיא בחלקו הסמוך לכותל להתמלא במבנים שונים. שם הרחוב באותה התקופה היה "ואדי א-טואחין" לאמור "עמק הטחנות" על שם טחנות הקמח הרבות שהיו בו.
- בתקופה הצלבנית המשיכה מגמת הבניה של מבנים בסמוך לכותל ומילוי הגיא בשפכי-אדמה על-מנת להקל על התנועה ממערב למזרח בעיר. בתקופה זו נקרא חלקו הצפוני של הנתיב "רחוב הספרדים" ואילו חלקו הדרומי "רחוב הפרוונים".
- עד התקופה הממלוכית התמלא הגיא בחלקו המרכזי, לאורך חומת הר הבית (הכותל המערבי), במבנים מגובבים רבים מתקופות שונות. הממלוכים הקימו על גבי מבנים אלה שורות של קמרונות המחברים בין רחוב הגיא לשערי הר-הבית (במרכזם שוק הכתנים (סוק אל-קטאנין, בערבית: سوق القطانين )). בכך הועלם למעשה גיא הטירופיאון כליל מעל פני השטח הגלוי לעין של העיר העתיקה.
- במאה ה-19, נמלטו יהודים רבים מחברון אל העיר העתיקה והתיישבו ברחוב הגיא. יהודים גם החזיקו בחנויות רבות ברחוב עד המרד הערבי הגדול ב-1936. מבין דיירי הרחוב המפורסמים דאז ניתן למנות את הרבנים עקיבא יוסף שלזינגר, יהושע לייב דיסקין ומנחם מנדל הכהן ראנד.
כיום, היורד מן הרובע היהודי (הוא "העיר העליונה") אל רחבת הכותל ושער האשפות - יורד למעשה אל רחוב הגיא. יש לזכור שבעברו הרחוק העמק היה עמוק יותר, עד כדי 15 מטר. מדרום לשער האשפות נסתר תוואי העמק בשל בתיה הצפופים של שכונת עין אל-ח'ילווה. הכביש בין שכונה זו לבין עיר דוד (רחוב מעלות עיר דוד) מתווה את תוואי הנחל. בצד הדרום-מזרחי של עיר דוד ניתן לראות את קטעו האחרון של הגיא, שלפני הישפכו לנחל קדרון - הוא מצוקי ועמוק.
לקריאה נוספת
- דן בהט, אטלס כרטא לתולדות ירושלים
קישורים חיצוניים
- רחוב הגיא באתר עיריית ירושלים
- עמוס קלונר ובועז זיסו, "מחלף הקרדו המזרחי והדקומנוס של איליה קפיטולינה", בתוך: אייל ברוך ואחרים (עורכים), חידושים בחקר ירושלים יב, אוניברסיטת בר-אילן, 2012, עמ' 385–401
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 Flavius Josephus, De bello Judaico libri vii, *flaui/ou *)iwsh/pou i(stori/a *)ioudai+kou= pole/mou pro\s *(rwmai/ous bibli/on e., Whiston chapter 4, Whiston section 1, www.perseus.tufts.edu
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 ירושלים לדורותיה, יחידה 3 (כתבו: ישראל רונן, רבקה ניר, רוני רייך), האוניברסיטה הפתוחה, תשע"ח – 2017, עמ' 134–135.
- ^ יוסף בן מתתיהו, מלחמת היהודים, ספר ה, ד, א, 140.
- ^ Flavius Josephus, The Wars of the Jews, Book V, Whiston chapter 4, Whiston section 1, www.perseus.tufts.edu
- ^ ספר יואל, פרק ד', פסוק י"ד
- ^ ספר נחמיה, פרק י"ג, פסוק ט"ז: "וְהַצֹּרִים יָשְׁבוּ בָהּ מְבִיאִים דָּאג וְכָל מֶכֶר וּמֹכְרִים בַּשַּׁבָּת לִבְנֵי יְהוּדָה וּבִירוּשָׁלָ͏ִם".
- ^ ספר צפניה, פרק א', פסוק י': "וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה' קוֹל צְעָקָה מִשַּׁעַר הַדָּגִים".
37458162הגיא המרכזי