עמנואל דה ויט
 | |
| דיוקנו של עמנואל דה ויט מאת יאן סטולקר | |
| לידה |
1617 אלקמאר, הרפובליקה ההולנדית |
|---|---|
| פטירה |
1692 (בן 74–75 במותו) אמסטרדם, הרפובליקה ההולנדית |
| לאום | הולנדי |
| תחום יצירה | ציור |
עמנואל דה ויט (בהולנדית: Emanuel de Witte; 1617 – 1692) היה צייר הולנדי שהתמחה בציורי פרספקטיבה של פנים כנסיות. בניגוד לפיטר יאנסזון סנרדאם, שהתמקד בדיוק אדריכלי, דה ויט התמקד ביצירת אווירה ריאליסטית בציוריו. בנוסף לציורי כנסיות, יצר גם מספר ציורי ז'אנר, אם כי במספר מועט.
ביוגרפיה
עמנואל דה ויט נולד באלקמאר ולמד גאומטריה מאביו, שהיה מורה בבית ספר. בשנת 1636 הצטרף לגילדת לוקאס ה"קדוש" המקומית. לאחר תקופה ברוטרדם, עבר לדלפט ולמד אצל אברט ואן אלסט.
בשנת 1651 השתקע באמסטרדם, שם נפטרה אשתו הראשונה, חרטיה ארנטס, בשנת 1655. לאחר מכן נישא ליתומה בת 23 בשם ליסבת ואן דר פלאס, שהשפיעה לרעה על בתו המתבגרת.
בדצמבר 1659 נעצרו אשתו ובתו באשמת גניבה מבית שכנם[1]. ליסבת, שהייתה בהריון, נאלצה לעזוב את העיר לשש שנים, חיה מחוץ לחומות אמסטרדם ונפטרה בשנת 1663.
לאחר מאסר אשתו ובתו, דה ויט נאלץ להיכנס להסכם תלות עם עורך הדין וסוחר האמנות יוריס דה וויס, במסגרתו היה עליו למסור את כל יצירותיו בתמורה למגורים, מזון ו-800 גילדן בשנה. מאוחר יותר הפר את ההסכם, נתבע ונאלץ להמשיך בעבודתו בתנאי תלות[2].
למרות שקיבל תמיכה מפטרונים שונים, יחסיו עימם לא עלו יפה בשל מזגו החם. הוא נהג לצעוק על לקוחותיו ואנשים שהתבוננו בו בזמן שעבד בכנסיות. כמו כן, תועדו מקרים של הימורים ועימותים, כולל מריבה עם הצייר חרארד דה לאירס.
סביב שנת 1688 עבר להתגורר עם הצייר הנדריק ואן סטריק בתמורה להדרכה בציור פנים כנסיות. על פי עדותו של ארנולד האוברקן, לאחר סכסוך על שכר הדירה, דה ויט תלה את עצמו על גשר באמסטרדם בשנת 1692. החבל נקרע והוא טבע. בשל קרח שכיסה את התעלה באותו לילה, גופתו התגלתה רק לאחר 11 שבועות[3].
יצירתו
בתחילת דרכו צייר דיוקנאות וכן סצנות מיתולוגיות ודתיות. לאחר שעבר מדלפט לאמסטרדם בשנת 1651, התמקד בעיקר בציור פנים כנסיות. הוא צייר את הכנסייה הישנה (אמסטרדם) מזוויות שונות וכן יצר דימויים של כנסיות אידיאליות, בהן שילב מאפיינים ממבנים שונים. לעיתים קרובות שילב דמויות מתפללים וכלבים בציוריו.
שימושו בקומפוזיציה מדויקת ובאור יצר תחושת עומק וחלל עוצמתיים. לדברי וולטר לידקה, עיקר עניינו היה "המרחב עצמו – אורו, צבעיו, ממדיו ומצב רוחו – ולא הארכיטקטורה כשלעצמה". סידור התאורה נועד "להעצים את התחושה של שהייה במרחב גדול אך מוגן"[4].
הערות שוליים
- ↑ Van Eeghen, P. (1958). "Kinderbescherming 300 en 200 jaar geleden". Maandblad Amstelodamum, December 1958, p. 221-3.
- ↑ Crenshaw, P. (2006). "Rembrandt's Bankruptcy". The artist, his patrons and the art market in the seventeenth-century Netherlands, p. 85.
- ↑ De Grote Schouwburg (1995). Schildersbiografieën van Arnold Houbraken.
- ↑ Liedtke, W. (2001). Vermeer and the Delft School. New Haven: Yale Univ. Press. p. 434.
קישורים חיצוניים
עמנואל דה ויט40726872Q711203