עבודת כפיים
עבודת כפיים או עבודה פיזית היא עבודה המבוצעת על ידי בני אדם (בניגוד לעבודה על ידי מכונות או בעלי חיים), שעיקר המאמץ הכרוך בה נעשה באמצעות מערכת השרירים־שלד. לאורך כל הפרהיסטוריה ורוב ההיסטוריה הייתה עבודת כפיים הדרך העיקרית לביצוע עבודה. העובד בעבודת כפיים נקרא "עובד כפיים" אך למונח אין הגדרה בחוק.[1]
מאפיינים
עבודת כפיים מתאפיינת בשילוב של מאמץ פיזי, מיומנות מעשית ופעולה ישירה על חומרים, כלים או מכונות. היא כוללת לרוב ביצוע משימות מוחשיות כבנייה, תיקון, ייצור, הרכבה, תחזוקה או עיבוד, שבהן התוצאה ניתנת למישוש. בעבודת כפיים נדרשת הבנה טכנית של כלים, חומרים ותהליכי עבודה, קואורדינציה ודיוק בתנועה, ולעיתים גם שיקול דעת מקצועי המבוסס על ניסיון, המאפשר פתרון בעיות בשטח בזמן אמת.
מאפיינים נוספים עשויים לכלול:
- חשיפה לתנאי הסביבה.
- חשיפה למאמץ גופני או לסיכון בטיחותי.
- שיתוף פעולה בין עובדים.
יחס חברתי
היחס החברתי לעבודת כפיים השתנה לאורך התקופות ומשקף לעיתים את מבנה החברה והערכים השולטים בה. בחברות קדומות, בהן רוב בני האדם עסקו בייצור מזון ובמלאכה, נחשבה עבודת כפיים חיונית ונעלה, משום שעמדה בבסיס הקיום הכלכלי והחברתי.
עם עליית החברות העירוניות והמדינות המורכבות בעת העתיקה, וביתר שאת בתקופות מאוחרות יותר, החלה להיווצר הבחנה בין עבודת כפיים לבין עיסוקים מנהליים, אינטלקטואליים או רוחניים. הבחנה זו הובילה לעיתים ליחס מעמדי נמוך יותר כלפי העוסקים בעבודת כפיים, שנתפסו ככפופים לאחרים שתפקידם היה לקבל את ההחלטות. המעמד הנחות שיוחס לעיתים לעבודת כפיים קשור קשר הדוק הושפע גם מהעובדה שברבות מהחברות הקדומות והקלאסיות, זוהתה העבודה הפיזית עם עבדים, משרתים או בני מעמדות נמוכים. מאחר שעבודת כפיים הייתה מזוהה עם כפייה, עוני ותלות, היא נתפסה כפעולה נחותה מבחינה חברתית ומוסרית, בשונה מעיסוקים שנחשבו "חופשיים" כניהול, כתיבה, חינוך או עיסוק בענייני רוח.
כך למשל, ביוון וברומא העתיקות, נחשבה עבודה פיזית להולמת עבדים בלבד, ואילו אזרחים חופשיים אמורים היו לעסוק בעניינים ציבוריים, פוליטיים או פילוסופיים. ההפרדה הזו יצרה מטען תרבותי שהמשיך להשפיע גם בתקופות מאוחרות יותר, וגם בעידן התעשייתי, שבו העובדים כבר לא היו עבדים אך עדיין נתפסו כנחותים ביחס לבעלי ההון והידע.
בעידן המודרני, ובעיקר עם התפתחות התעשייה, נוצרה הכרה מחודשת בחשיבותה החברתית והכלכלית של עבודת כפיים, אך המעמד החברתי של העוסקים בה עדיין משתנה לפי סוג העבודה, רמת ההכשרה והתפיסות התרבותיות הרווחות. במדינות מסוימות מושם דגש על הערכת מקצועיות ומיומנות טכנית, ואילו באחרות נמשכת ההבחנה בין עבודה "פיזית" לעבודה "נחשבת".
חלופות
מיכון ואוטומציה, המפחיתים את הצורך בעבודה אנושית ובשימוש בבעלי חיים לצורכי ייצור, קיימים בצורות שונות זה מאות שנים. עם זאת, רק במאות ה־18 וה־19 החלו תהליכים אלו להתפשט בהיקף נרחב ולשנות את אורח החיים והתרבות האנושית. יישומם מחייב שילוב של יכולת טכנולוגית מתקדמת והשקעה הונית משמעותית, אשר מוצדקת רק כאשר החיסכון הצפוי בעלויות העבודה גבוה דיו. לצד אוטומציה מלאה קיימות גם מערכות אוטומציה למחצה, המשלבות עבודה אנושית, מחשוב ובקרה, כדי למצות את יתרונותיהם של האדם והמכונה גם יחד.
החל מאמצע המאה ה־20, הולכת ומתרחבת תופעה של שיקולים כלכליים המובילים עסקים לחפש דרכים להוזיל את עלויות העבודה, בין אם באמצעות העברת הייצור למדינות שבהן שכר העבודה נמוך, העסקת עובדים זרים, ובין אם באמצעות החלפת כוח האדם במיכון מתקדם.
תופעות אלו מובילות לא פעם לצמצום הביקוש לעובדי כפיים במפעלים ובייצור המקומי במדינות מפותחות. משום שחלק ניכר מהעבודות הפיזיות הועברו למדינות שבהן שכר העבודה נמוך, או הוחלף במכונות אוטומטיות ורובוטים תעשייתיים, התוצאה הייתה אובדן משרות, ירידה בכוח המיקוח של עובדי הכפיים, שחיקה בשכר וברמת הביטחון התעסוקתי.
מצד שני, יצרו תהליכים אלו מקצועות חדשים הדורשים תחזוקה, תפעול ופיקוח על מערכות ממוכנות, וכן הגבירו את הצורך בעובדים מיומנים ובעלי הכשרה טכנית גבוהה יותר. בכך עברה עבודת הכפיים שינוי מסוים באופייה, מעבודת מאמץ פיזי פשוט לעבודה טכנית־מכנית הדורשת שליטה במכונות ובטכנולוגיות מתקדמות. שינוי זה יוצר פער הולך וגדל בין עובדים חסרי הכשרה, שמעמדם נחלש, לבין עובדים מיומנים, שנהנים מעלייה בביקוש ובשכר.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- אלכס אברוטין, מחקר: עבודה פיזית קשה מזיקה לבריאות, במדור "חדשות מדע" באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 13 ביולי 2018
הערות שוליים
עבודת כפיים42149561Q3485549