עאדלה בייהם

עאדלה בייהם אלג'זאארי (בערבית: عادلة بيهم الجزائري; 1900 – 1975) הייתה מנהיגה ופמיניסטית סורית. היא נחשבת לאחת הנשים החלוציות הערביות בתחילת המאה העשרים.

ביוגרפיה

עאדלה בייהם אלג'זאארי (בערבית: عادلة بيهم الجزائري) נולדה בשנת 1900 בביירות. המקור של עאדלה בייהם הוא מהרי לבנון הגבוהים, והיא הייתה הנכדה של הלוחם הנסיך עבד אלקאדר אלג'זארי. מאבקה ומאמציה היו מרוכזים בדמשק העתיקה שנשאה את הלפיד או המנורה של המנהיג עבד אלקאדר אלג'זארי ואשר האיר במחשבותיו ובעוזו את הדרך למולדתה המשולשת: לבנון, סוריה ואלג'יריה.

היא רכשה השכלה במכון "אלדיאקוניז" (الدياكونيز) הגרמני, ולמדה תאולוגיה בידי המלומד השייח עבדאללה אלבוסתאני, המחבר של המילון המפורסם אלבוסתאן, דבר שהעניק לה שפה ערבית אותנטית. עאדלה התחתנה בהיותה בת 17.

עאדלה התיישבה בדמשק וילדה שני ילדים, אמל וזין אל-עאבדין (امل وزين العابدين), והליווי של בעלה שתמך בה הבטיח לה אווירה שעזרה לה להמשיך ללכת בדרך המאבק בכמה חזיתות. עם זאת, נישואיה לא מנעו ממנה מלהשתתף בהתנגדות לקולוניאליזם, והיא יצאה בהפגנות נגד הקולוניאליזם הצרפתי בשנת 1925 ותמכה באמצעות האגודות החשאיות בתנועת ההתנגדות בכל הצורות הזמינות, דבר שגרם לה להקים ועדה מיוחדת להגשת עזרה למשפחותיהם של המורדים.

עאדלה בייהם הפגינה יתרונות רבים: השכלה עמוקה, אהבת העם, שליטה במוזיקה, שליטה בשפות הערבית, הצרפתית והגרמנית, מחשבה מסודרת, היגיון תקין, טיעונים משכנעים, ודוגמת על לנתינה והקרבה.^{[דרוש מקור]}

היסטורית המאבק שלה

היסטורית המאבק של עאדלה בייהם החלה בשלב מוקדם מאוד, כשבתור נערה בת שש עשרה מיהרה להתנדב לשירות האנשים במצוקה ולהביא להם מזון, תרופות, ובגדים, ועסקה בקהילה שנחלשה בעקבות הניוון והעריצות, וזאת דרך האגודות החשאיות הקוראות ללאומנות ערבית ועצמאות; התחושה הערבית הלאומנית של השחרור הייתה גישתה בחיים ובחשיבה מאז גיל צעיר, וזאת כתגובה אוטומטית לגורמים שפעלו באופן הדדי בתוך נפשה ואשר התרגשה מהם כפי שהתרגשה כל הסביבה שסבבה אותה והחברה שבה היא חיה.

עאדלה בייהם היא אחת מראשי התחייה הנשית הערבית הלוחמת ותוארה: כדוגמת על של האישה הלוחמת (المرأة المقاتلة) בעלת המחויבות הלאומנית והלאומית הברורה, אישיות שנותנת אהבה ואוהבים אותה, הנדיבה בענווה, הקורנת עם ביטחון, והלהוטה לשרת את הקהילה שלה ואת מולדתה בלי חשבון.

פעילות חברתית ופוליטית

שאיפתה המרכזית הייתה להעניק זכות בחירה לנשים, והיא נלחמה להשגת זכות לנשים לבחור ולהיבחר. כאשר ניתן הצו שנותן את זכות זו לנשים בבחירות הכלליות של העמותה המכוננת, זכות המותנית בהיות האישה עם תעודה של בית ספר יסודי ומעלה, יצאה עאדלה בייהם בראש עמותות הנשים בשכונותיה של דמשק וקראה לנשים לממש את זכותן להצביע, למרות שהייתה משוכנעת בזמנו כי זכות זו מופרת.

בשנת 1953, מיד כשניתנה הזכות לנשים להיבחר, עאדלה התחילה לבקש מהנשים לממש את זכותן וביקרה את הסטודנטיות בקמפוס האוניברסיטה לאותה המטרה.

החל משנת 1920, עאדלה בייהם הקדישה את עצמה לדרוש עצמאות מלאה למדינות הערביות והשתתפה בהתנגדות, הסמויה והגלויה. בנוסף, היא השתתפה בהפגנות הרועשות והחלה להבטיח טיפול, מזון ובגדים ללוחמים המורדים בשנת 1925, והשתתפה בהקמתה של הוועדה למתן עזרה למשפחות המורדים, והילדים של השהידים.

בייהם קשורה לכל מה שקרה למדינה בעקבות הקולוניאליזם העות'מאני ויזמה עמותות עזרה, שמטרתן היא הגנה על הנוכחות הערבית ועצמאותם, וכתבה מאמרים בעיתונים אלמופיד (المفيد) והנער הערבי (الفتى العربي), וחתמה כ"הנערה הערבייה אסירת האסתאנה" (الفتاة العربية نزيلة الاستانة).

עמותות שהיא ייסדה והייתה פעילה בהם

בשנת 1915 היא והחברות שלה ייסדו עמותה בשם התעוררות הנערה הערביה, שמטרתה לעורר את התודעה הלאומית של הנשים הערביות והנשים שנמנע מהן לרכוש השכלה וללמוד.

לאחר מכן השתתפה בהקמתה של עמותת הצדקה לנערות הערביות (الجمعية الخيرية للفتيات العربيات) שהיה לה מועדון ובית ספר משלה, וחברות העמותה אף התנדבו ללמד בבית הספר, במועדון ובעמותה.

הדבר העצום שעשתה הוא ייסוד עמותת דוחת אל-אדב (دوحة الآدب) בשנת 1928. מטרתה בהקמת העמותה היא החדרת האלמנט הנשי בתנועה הלאומית, וזאת על ידי הקמת בית ספר לחינוך מתקדם של הנערות הערביות.

לאחר מכן, ייסדה את בית הספר דוחת אל-אדב, שנתן תשומת לב מיוחדת לקונצרטים האנדלוסיים, הציג הצגות במדינות ערב ובאפריקה ונתקבל ברוחב לב על ידי המנהיג גמאל עבד אל נאצר.

עאדלה בייהם הייתה משוכנעת כי הבורות והאנאלפביתיות הם שני אסונות, והאישה חייבת לחסל אותם והנערה חייבת להיות עם ערכי על של צדק, טוב, יופי.

ההוראה בבית ספר הופקדה בידיהם של המורים הטובים ביותר, ותוכניות הלימוד בו כללו שיעורים בחינוך ובכללי ההתנהגות החברתיים, ובהתנהגות ובאמנויות המסורתיות.

בשנת 1927 השתתפה בהקמת האגודה התעוררות האישה הסורית שמטרתה לעודד כוח נשי בעבודה באזורים הכפריים והחייאת עבודות היד הישנות ופיתוחם.

פעילות פמיניסטית

בשנת 1916 עמדה בראש ועדת פיקוח על בית התעשייה, שכלל 1800 נערות העובדות במלאכת האריגה והשטיחים ועבודות היד.

בשנת 1933 נוצר הגרעין של האיחוד הנשי הערבי הסורי משלוש עמותות, ובייהם נבחרה לתפקיד נשיאת האיחוד הזה.

בשנת 1937 עבדה בפרויקט רענון הכפרים והמאבק נגד האנאלפביתיות במרכז ג'דידה ערטוז וסביבותיהם.

בשנת 1944, תשע עמותות הקימו את האיחוד הנשי הערבי הסורי ובייהם נבחרה לנשיאה של איחוד זה, ונשארה בתפקיד זה עד שנת 1967. היא גם הייתה נשיאת איחוד הנשים הערביות הכללי מאז שנת 1957 עד 1963, שהיה מורכב מאחת עשר עמותות.

בשנת 1956, הייתה ראש המשלחת של איחוד העמותות של נשים לוועידה במוסקבה, שדנה בזכויות נשים.

אירועים משמעותיים בחייה

בשנת 1934 פגשה עאדלה בייהם את המוזיקאי הסורי עומר אלבטש (عمر البطش) בחלב והזמינה אותו ללמד כמה מתלמידות בית ספר דוחת אל-אדב מחול.

בשנת 1938 פגשה את הגברת הודא שעראווי במהלך כנס בקהיר, שבמרכזו היה נושא פלסטין.

לאחר הפצצת הפרלמנט, העמותות החלו לחלק מזון למשפחות העובדים שפתחו בשביתה.

היא ערכה קמפיינים לתרומות כסף לאלג'יריה ולגיוס כספים לפלסטינים שבמצוקה ולפעול למען אספקת מגורים להם.

בשנת 1945 הייתה החוסה של חגיגת הפינוי של הצרפתים באצטדיון אוניברסיטת דמשק.

ביקור הסופר והוגה הדעות טה חוסיין, למכון דוחת אל-אדב.

בשנת 1956, הנשיא גמאל עבד אל נאצר קיבל את פניה, יחד עם קבוצה של נשים פעילות.

חברות דרכה בחיים

מחברותיה בדרכה בחיים של עאדלה בייהם הייתה בתה "אמל ג'זאירי הוואש" (امل جزائري هواش) שליוותה אותה בפעילויותיה ובקריירה והייתה העוזרת שלה בכל התחומים, והלוחמת נאזק אלעאבד (نازك العابد) שלחמה נגד הכיבוש העותמאני והמנדט הצרפתי, כמו גם מספר גדול של הנשים הלוחמות המוארות שבנו את הלבנות הראשונות של שחרור הנשים הסוריות, כגון: בדיעה אורפללי (بديعة اورفلي), ג'יהאן אלמוסלי (جيهان الموصلي), נהלה וספי אלג'אבי (نهلة وصفي الجابي), רימה קורד עלי אלעזמי (ريمة كرد علي العظمة), פלק דיאב (فلك دياب), סועאד חלבי (سعاد حلبي), נעמה דיאב (نعمة دياب), קמר קזעון שורא (قمر قزعون شورى), ג'יהאן דיאב (جيهان دياب), והסופרת אולפת עומר פאשה אלאדלבי (الاديبة الفت عمر باشا الادلبي).

כנסים

בשנת 1920 פגשה עאדלה בייהם בראש ועדה של נשים את משלחת קריין (بعثة كراين) שבקרה בארץ על מנת לעשות משאל והקשיבה לדרישות הוועדה שדיברה בכנות על העצמאות במדינות הערביות המאוחדות (في البلاد العربية الموحدة) והסירוב להגנה או לנאמנות או למנדט.

בשנת 1942 דנה עם חברות האיחוד של הנשים בסכנה הציונית ובעיותיה של האומה הערבית ושדרוג רמתה התרבותית וחברתית.

בשנת 1949 השתתפה עם הפדרציה של האיגודים של נשים בוועדה לזכויות הנשים של האו"ם.

בשנת 1956 מנתה כראש המשלחת של איחוד העמותות של הנשים שמטרתו לדון בזכויות הנשים במוסקבה.

פרסים

לרגל השנה הבינלאומית של האישה בשנת 1975 העניק הנשיא חאפז אל-אסד לגברת עאדלה בייהם אלג'זאירי את עיטור הזכאות הסורי של דרגת ההצטיינות כאות הכרה למאמציה ובגלל פטירתה של בייהם נמסר העיטור לבתה אמל בטקס ההספד הגדול, שאורגן על ידי איחוד הנשים הסוריות (اتحاد النساء السوريات) באצטדיון של אוניברסיטת דמשק לרגל ארבעים יום למותה. וכדי להנציח את הגברת ציווה האדון הנשיא לקרוא בשה את בית ספר תיכון לבנות באזור אלמראבט (منطقة المرابط) בשכונת המהגרים (حي المهاجرين).

קישורים חיצוניים

• כתבה באתר saba network مبادرة صبا (מובאדרת סיבא)
• כתבה באתר sham news شام نيوز (חדשות שאם)
• جمعية دوحة الادب (עמותת דוחת אלאדב)
• البيان (אלבייאן)
• الحوار المتمدن (דיאלוג תרבותי)

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

32735501עאדלה בייהם