סקי למרחקים
סקי למרחקים או סקי במישור (באנגלית: Cross-country skiing או XC skiing) הוא ענף ספורט חורף ממשפחת הסקי הנורדי, בו הגולש נע למרחקים ארוכים במיוחד (כמה עשרות קילומטרים) על גבי מגלשי סקי במסלולים עם טופוגרפיה משתנה. הגולשים דוחפים את עצמם קדימה בעזרת הרגליים וכן בעזרת מקלות סקי שהם אוחזים בידיהם. בנוסף להיותה ענף ספורט, צורה זו של גלישה היא עדיין דרך פופולרית להתנייד בחודשי החורף בארצות צפון אירופה. כספורט תחרותי, סקי למרחקים נחשב קשה ביותר שכן הוא דורש הפעלה של רוב שרירי הגוף בעומס גבוה ולאורך זמן. הוא נחשב גם כספורט עממי מקובל מאוד, בין היתר מכיוון שהוא קל ללימוד, אינו מצריך ציוד יקר במיוחד ונחשב לפעילות גופנית בריאה ביותר. גלישה למרחקים נפוצה בארצות סקנדינביה, בקנדה, ברוסיה וביתר מדינות ברית המועצות לשעבר. הענף הזה צובר תאוצה כספורט עממי גם בארצות הברית ובאירופה הקונטיננטלית. מלבד היותה ענף ספורט בפני עצמו, גלישה למרחקים קיימת גם בשני ענפי ספורט חורף נוספים: סקי נורדי משולב בו גלישה למרחקים משולבת עם קפיצות סקי, וביאתלון שמשלב גלישה למרחקים עם קליעה למטרה. תחרויות גביע העולם מאורגנות על ידי פדרציית הסקי הבינלאומית.
היסטוריה
גלישה למרחקים פותחה בארצות סקנדינביה לפני אלפי שנים. זוהי הייתה דרך ההתניידות היחידה בארצות אלו המכוסות בשלג עמוק במשך רוב השנה, בעיקר בצפון. הגלישה למרחקים הפכה מאוחר יותר גם לדרך ההתניידות של הצבאות באזורים האלו ואף במאה ה-20 עשה הצבא הפיני שימוש נרחב בגלישה למרחקים במהלך מלחמת החורף. באופן מסורתי נבנו מגלשי הסקי מעץ, ומקלות הסקי נבנו מקני במבוק שאליהם חוברה פיסת עור לשפר את האחיזה בידיים. מרוץ הסקי הספורטיבי (תחרותי) הראשון למרחקים אורגן כנראה ב-1872 בנורווגיה.
ציוד
מגלשי הסקי הם צרים וארוכים יחסית, וקלי משקל. בגלל צורתם הם מאפשרים לצבור מהירות אולם השליטה בסיבובים קשה. בניגוד למרבית ענפי ספורט החורף המגפיים מתחברים למגלשי הסקי רק באזור האצבעות ואילו העקב חופשי. התצורה הזאת חשובה במיוחד כאשר הגולש מטפס על גבעות. למעשה סקי למרחקים הוא ספורט החורף היחידי שכולל גם עליות. מקלות הסקי הם ארוכים במיוחד, הם אמורים להגיע לגובה הכתף של הגולש ואף לעבור אותו במעט. קצוות המקלות מחודדים כדי שיוכלו להינעץ בשלג, ומעט מעליהם יש מגן שמונע מהם להינעץ עמוק מדי. הגולש לובש בדרך כלל בגדים תרמיים צמודים לגוף כדי להקטין את השפעת הרוח, ולובש כפפות מרופדות כדי למנוע כאב כתוצאה מהאחיזה במקלות הסקי.
סגנונות
ישנם שני סגנונות עיקריים בסקי למרחקים:
- הסגנון הקלאסי - בסגנון זה מגלשי הסקי נמצאים בתוך מסילות שנחצבו בשלג מראש, ותנועת הרגליים היא אופקית בלבד ולא מתאפשרת תנועה אנכית. הגולש מתקדם על ידי בעיטות קדימה עם הרגליים, ודחיפה בעזרת מקלות הסקי. זהו סגנון קל ללימוד אבל איטי יחסית, ועיקר העומס נמצא על פלג הגוף העליון.
- הסגנון החופשי - בסגנון זה אין מסילות בשלג והגולש בתנועת רגליים אנכית בעיקר בדומה לתנועת הרגליים בהחלקה על הקרח. בסגנון זה העומס מתחלק בין הרגליים לידיים והוא מהיר משמעותית מהסגנון הקלאסי, אם כי זהו סגנון קשה יחסית ללימוד ולוקח זמן לצבור מיומנויות.
תחרויות
ישנן תחרויות למגוון של מרחקים הן בסגנון הקלאסי והן בסגנון החופשי, לגברים ולנשים. גולש או גולשת שמעוניינים לזכות באליפות העולם צריכים להצטיין בסגנונות השונים ובמרחקים השונים, אולם ישנם גולשים שמצטיינים בסגנון מסוים בלבד או במרחקים מסוימים בלבד. מספר דוגמאות לסוגי התחרויות השונים:
- ספרינט אישי (מרחקים של 0.8 - 1.5 ק"מ כשנשים גולשות כמה מאות מטרים פחות מגברים, סגנון חופשי או קלאסי)
- ספרינט קבוצתי (סגנון חופשי או קלאסי)
- מרחק קצר נגד השעון (גברים 15 ק"מ, נשים 10 ק"מ, סגנון חופשי או קלאסי)
- מרחק בינוני בזינוק המוני (גברים 30 ק"מ, נשים 15 ק"מ, סגנון חופשי או קלאסי. אינו מתקיים באליפויות עולם ואולימפיאדות)
- מרתון (גברים 50 ק"מ, נשים 30 ק"מ, סגנון חופשי או קלאסי)
- סקיאתלון, תחרות מעורבת שמחציתה הראשונה מתקיימת בסגנון קלאסי ולאחר החלפת מגלשיים גולשים בסגנון חופשי (גברים 15+15 ק"מ, נשים 7.5+7.5 ק"מ)
- קבוצתי (נשים 4X5 ק"מ, גברים 4X10 ק"מ, שני הגולשים הראשונים בסגנון קלאסי, שניים האחרונים בסגנון חופשי).
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: סקי למרחקים |
28099229סקי למרחקים