ספורט ימי

ספורט ימי הוא הגדרת-גג לענפי הספורט (התחרותיים והלא תחרותיים), שעיסוקם הוא בים או באגם.

מאפייניהם של עיסוקי הספורט הימי מגוונים מאד, כאשר המשותף לכולם הוא התלות בחוקי-הטבע של המים והים והשאיפה למתוח את היכולת האנושית להם. מרביתם של הענפים עושים שימוש בציוד מיוחד כסירה או גלשן מסוגים שונים, אחרים כשחייה תובעים רק את יכולותיו הגופניות והאישיותיות של הספורטאי. יש ענפים שמתקיימים על-פני המים, ואחרים שמתחת להם, ובכל מקרה הם נבדלים מענפים תחרותיים המתנהלים בבריכת שחייה ככדורמים וקפיצה למים, ואחדים מהם נחשבים כספורט אתגרי.

קטגוריות הספורט הימי הרווחות

בישראל

בישראל פעילות הספורט הימי מצומצמת יחסית לארצות ימיות אחרות במערב, בעיקר בשל זמינות מרחבית מוגבלת ביחס לדרישות. היתרון הוא מזגו הטוב של הים כמעט לאורך כל השנה. התפרוסת שאמורה לאפשר את קיומם והתפתחותם של מספר ענפי ספורט ימי, והמשאבים הממלכתיים המופנים לאלה, קטנים ביחס למוטיבציה העזה של האינדיבידואלים העוסקים בתחום בארץ, שפעילותם מסוגרת לחופים שחלקם מזוהמים, וחלקם משמשים בסיסי צבא או מופקעים מהציבור לצרכים שונים. בשלושת אתרי הפעילות הימית בישראל, חופי הים התיכון, הכנרת והים האדום, מתקיימת פעילות סדירה ולא-סדירה של ספורט הכוללת את כל הענפים שנמנו למעלה.

על רקע הקשיים שנזכרים כאן - לצד תשומת הלב העממית הפחותה שממנה נהנה הספורט הימי ביחס למשחקי כדור בישראל - בולטת מאד העובדה, כי מתוך 7 מדליות אולימפיות ישראליות בסך הכל (נכון ל-2008), ארבע הן בשטחי הספורט הימי (שלוש הנותרות בג'ודו).

בארץ פועלים מועדוני חתירה גדולים כמועדון השייטים תל אביב, מועדון החתירה חיפה ומועדון השיט טבריה. כמו כן מפורסמים חופי אילת כמקום שמארח מגוון תחרויות חשובות, ביניהן אליפות המדינה בטריאתלון מדי חורף.

כחוף מרכזי עבור שלושת סוגי הגלישה המימית הידועים היום, גלישת גלים, גלישת רוח וגלישת קיט, נחשב חוף בת גלים במערב חיפה, שידוע גם בשמו "חוף הגולשים", ושלי קורזיץ, אלופת העולם ב-2003, העידה כי הוא "החוף הטוב באירופה"^[1].

בכנרת ארעה הטרגדיה היותר ידועה של הספורט הימי בישראל, בשנת 1987, כשאבי רן, שהיה שוער כדורגל במכבי חיפה, נהרג מפגיעתה של סירת מרוץ בעת שרכב על אופנוע ים.