סם פרנסיס
 |
סמואל לואיס פרנסיס (25 ביוני 1923 – 4 בנובמבר 1994) היה צייר אמריקאי ויצר הדפסים.
ביוגרפיה
סם פרנסיס נולד בסן מטאו, קליפורניה,[1] בנם של קתרין לואיס פרנסיס ושמואל אוגוסטוס פרנסיס האב. אימו, שעודדה את עיניינו במוזיקה, נפתרה בשנת 1935, ומאוחר יותר פיתח קשר חזק עם אמו החורגת, וירג'יניה פיטרסון פרנסיס. הוא למד בתיכון סן מטאו בתחילת שנות הארבעים.[1]
פרנסיס שירת בחיל האוויר של ארצות הברית במהלך מלחמת העולם השנייה לפני שנפצע במהלך תמרוני טיסת ננסיון. הוא שהה בבית החולים מספר שנים, ובזמן שהיה שם, לאחר שביקר אותו האמן דייוויד פארק בשנת 1945, החל לצייר. לאחר שיצא מבית החולים חזר לברקלי, הפעם בכדי ללמוד אמנות. הוא קיבל את שני התארים שלו, בשנים 1949 ו-1950, מאוניברסיטת קליפורניה בברקלי, שם למד בוטניקה, רפואה ופסיכולוגיה.
קריירה
פרנסיס הושפע בתחילה מעבודתם של אקספרסיוניסטים מופשטים כמו מארק רותקו, ארשיל גורקי וקליפורד סטיל. סגנונו חסר הגבולות הושפע מאוד מיצירותיו של ג'קסון פולוק. מאוחר יותר הוא נקשר באופן רופף לדור השני של אקספרסיוניסטים מופשטים, במקביל לג'ואן מיטשל והלן פרנקנטלר, שהתעניינו יותר ויותר בשימוש אקספרסיבי בצבע.
הוא בילה את שנות החמישים בפריז והציג את התערוכה הראשונה שלו בגלריה "נינה דאוס" בשנת 1952. בעת שהותו בפריז הוא נקשר לטאשיזם, ועבודתו קיבלה הערכה על ידי מבקרי אמנות מישל טאפייה וקלוד דותויט (גיסו של הצייר אנרי מאטיס).[2]
בין השנים 1950 - 1958 הנרי התגורר ועבד בפריז, בדרום צרפת, טוקיו, מקסיקו סיטי, ברן וניו יורק. התפתחותו האמנותית הושפעה מחשיפתו לציור המודרני הצרפתי, לתרבות האסייתית ולזן בודהיסטי בפרט. ציוריו משנות החמישים התפתחו בשורה של שלבים, שהתחילו בהפשטות מונוכרומטיות, ואחריהם ציורי קיר גדולים יותר עם צבעים עשירים וציורים "פתוחים" הכוללים אזורים גדולים של לובן. לאחר שציורו "אדום גדול" משנת 1953 נכלל בתערוכת "שנים עשר אמנים" ב-1956 במוזיאון לאמנות מודרנית, ניו יורק, החל פרנסיס לנסוק במהרה לגדולה בינלאומית.
פרנסיס צייר ציורי קיר גדולים עבור הגלריה לאמנות בבזל[3] בשנים 8–1956 ולבנק צ'ייס מנהטן, ניו יורק בשנת 1959.
בין השנים 1960–1963 יצר מספר סדרות יצירות, כולל סדרת "כדורים כחולים". עבודות אלה, שהורכבו מצורות וטיפטופים כחולים בעיקר של ביומורפים, התייחסו לכאב שנבע משחפת הכליה שסבל בשנת 1961.
בתחילת אמצע שנות השישים פרנסיס נוהל על ידי גלריית מרתה ג'קסון בניו יורק.[4] הוא חזר לקליפורניה במהלך שנות השישים והמשיך בציור, בעיקר בלוס אנג'לס, אך גם בטוקיו שם התגורר בעיקר בשנים 4–1973. בשנת 1965 החל פרנסיס סדרת ציורים שהציגה שטחים נרחבים על בד פתוח, בעלי צבע מינימלי וקו חזק.[5] עבודתו התפתחה עוד יותר לאחר שהחל בניתוח יונגיאני אינטנסיבי עם ד"ר ג'יימס קירש בשנת 1971 והחל לשים לב היטב לחלומותיו ולדימויים הלא מודעים שהציעו.
עבודותיו של פרנסיס בראשית שנות השבעים כונו כתמונות "אוויר צח". יצירות אלה נוצרו על ידי הוספת בריכות, טפטופים והשפרצות צבע לרצועות צבע רטובות המופעלות בעזרת גליל, והדירו מחדש את עניין האמן בצבע. עד 1973–4 רבים מציוריו של פרנסיס הציגו רשת או מטריצה רשמית המורכבת ממסלולי צבע חוצים. רבות מעבודות המטריצה הללו היו גדולות בקנה מידה, באורך של עד שישה מטרים.
לאחר 1980 המבנה הפורמלי של הרשת נעלם בהדרגה מעבודתו של פרנסיס. הוא היה פעיל במיוחד כיוצר הדפסים, ויצר תחריטים רבים, ליטוגרפיות ומונוטיפים, שרבים מהם פותחו בחנות ליטו שבבעלות פרנסיס בסנטה מוניקה.
בשנת 1984 הקים פרנסיס את "The Lapis Press" במטרה לייצר טקסטים רלוונטיים ויוצאי דופן בפורמטים משכנעים מבחינה ויזואלית.
במהלך השנה האחרונה לחייו, כשהוא סובל מסרטן הערמונית ואינו מסוגל לצייר בידו הימנית לאחר נפילה, בפרץ אנרגיה אחרון השתמש בידו השמאלית כדי להשלים סדרה מסנוורת של כ-150 ציורים קטנים לפני מותו. [6] הוא מת בסנטה מוניקה ונקבר באולמה שבמחוז מרין, קליפורניה. [7]
כתבים
- אפוריזמים, לאפיס, סנטה מוניקה 1984מסת"ב 978-0-932499-02-8
ראו גם
קישורים חיצוניים
- אתר הקרן על שם סם פרנסיס
- סם פרנסיס בגלריה הלאומית של אוסף קנת טיילר באוסטרליה
- הדף של פרנסיס בגלריית טייט (כולל ביוגרפיה קצרה ותמונות של עבודותיו)
- Gallery Delaive - נציג רשמי של אחוזת סם פרנסיס לאירופה
- ביוגרפיה ותמונות של סם פרנסיס: גלריות הוליס טגרט
- החברה לזכויות אמנים, נציגי זכויות יוצרים בארצות הברית של סם פרנסיס
- מאמרים של סם פרנסיס, 1920–2000, בתפזורת 1950–1994. מכון המחקר של Getty. לוס אנג'לס, קליפורניה.
- www.samfrancis.com, עבודות, תמונות, ביוגרפיה ותצפית סקירה כללית Archived
- סם פרנסיס: מהדמדומים עד עלות השחר - תערוכת האמנות של הת'ר ג'יימס
- סם פרנסיס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 Zompolis, Gregory N. (2004). Images of America, San Mateo. Charleston, SC: Arcadia Publishing. p. 60. ISBN 0738529567.
- ^ Samuel L. Francis Foundation Foundation website: About the Artist page (אורכב 02.03.2009 בארכיון Wayback Machine). Samfrancisfoundation.com. Retrieved on April 5, 2014.
- ^ Seed, John (27 ביולי 2011). ""Basel Mural I" by Sam Francis: An Artist at the Height of His Powers". HuffingtonPost.com Retrieved May 12, 2012.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Mellow, James R., ed. (1964). "New York: The Art World". Arts Yearbook. New York, NY: The Art Digest, Inc. 7: 108.
- ^ Burchett-Lere, Debra (2011). Sam Francis: Catalogue Raisonné of Canvas and Panel Paintings, 1946–1994. University of California Press. p. 98. ISBN 978-0-520-26430-4.
- ^ McKenna, Kristine (28 במאי 1995). "The Lion's Last Roar: Abstract Expressionist Sam Francis, his friends and associates say, was passionate, talented, generous and ferocious. In his last work, they see the genius and the pain of a man clinging to life". Los Angeles Times.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Wood, Jim (באוקטובר 2007). "Sam Francis: The internationally acclaimed abstract expressionist spent his last days in West Marin". Marin Magazine. אורכב מ-המקור ב-12 ביוני 2008.
{{cite journal}}: (עזרה)
32747814סם פרנסיס