סם דיסוציאטיבי
סמים דיסוציאטיביים (או פשוט דיסוציאטיבי; באנגלית: Dissociative) הם תת-קבוצה של הלוצינוגנים. סמים דיסוציאטיביים מעוותים את תפיסת הראייה והשמיעה ומחזקים תחושה של ניתוק מהסביבה או מהפרט (דיסוציאציה ודה-פרסונליזציה). בעוד שסמים רבים מסוגלים לגרום לעיוותים אלו, סמים דיסוציאטיביים ייחודים בכך שהם מובילים להזיות ולתחושת ניתוק כללית, המלווה בירידה בחוויה החושית (אנ'), באטקסיה, באופוריה, באמנזיה ובשיכוך כאבים.[1]
מנגנון הפעולה (אנ') של סמים דיסוציאטיביים פועל על הקולטנים האנטגוניסטים "NMDA", אך משפיע גם על מערכות הדופמין ו/או האופיואידים.[2][3] להבדיל מסמים הלוצינוגניים, סמים דיסוציאטיביים מוגדרים כסמים ממכרים עם סיכון בינוני לשימוש לרעה.
ישנם מספר סוגים של סמים דיסוציאטיביים, כגון ארילציקלוקסילאמין, פנציקלידין (PCP), קטמין, מורפינן, דקסטרומטורפן, ממסים נדיפים, חמצן דו-חנקני, דיארילאתילאמין, דיפנידין, אדמנטן, ממנטין ועוד.
השפעות
ההשפעות הבולטות סמים דיסוציאטיביים כוללות ירידה בחוויה החושית, אטקסיה, אופוריה, אמנזיה, ירידה בכאב, קטלפסיה ומאניה.[4] פנדר (1970) וג'ונסטון (1959) ביצעו ניסויים עם הסמים קטמין ופנציקלידין, ודיווחו כי מטופליהם נטו לזוז ללא תכלית וסבלו מהזיות (או "חלומות"). חלקם חוו תחושת אופוריה בעוד שחלקם טענו כי הייתה להם חוויה שלילית.[5] הסמים הדיסוציאטיביים מאופיינים בכך שהם מאיצים תחושה של דה-פרסונליזציה, ולכן הם במשפחה נפרדת מהסמים ההלוצינוגניים.[6]
שימוש
שימוש ברפואה
סמים דיסוציאטיביים כגון קטמין נמצאים בשימוש כתרופה להרדמה בניתוחים כירורגים.[7] בנוסף, מחקרים הראו כי לקטמין יש השפעות חיוביות על כאב כרוני ועל הפרעה פוסט-טראומטית מורכבת (C-PTSD)[8], וכי ניתן להשתמש בה כתרופה נוגדת דיכאון.[9] סוגים שונים של מורפינן נמכרים כתרופות להצטננות. קטמין משמש גם לטיפול וטרינרי.[10]
הערות שוליים
- ↑ Dissociative Amnesia: Regaining Memories To Recover From Trauma, Cleveland Clinic (באנגלית)
- ↑ A. J. Giannini, C. Nageotte, R. H. Loiselle, D. A. Malone, W. A. Price, Comparison of chlorpromazine, haloperidol and pimozide in the treatment of phencyclidine psychosis: DA-2 receptor specificity, Journal of Toxicology. Clinical Toxicology 22, 1984-1985, עמ' 573–579 doi: 10.3109/15563658408992586
- ↑ A. JAMES GIANNINI, MICHAEL S. EIGHAN, ROBERT H. LOISELLE, MATTHEW C. GIANNINI, Comparison of Haloperidol and Chlorpromazine in the Treatment of Phencyclidine Psychosis, The Journal of Clinical Pharmacology 24, 1984-04, עמ' 202–204 doi: 10.1002/j.1552-4604.1984.tb01831.x
- ↑ J. W. Pender, Dissociative anesthesia, California Medicine 113, 1970-11, עמ' 73
- ↑ Robert W. Virtue, Joseph M. Alonis, Masahiro Mori, Robert T. Laforgue, John H.K. Vogel, David R. Metcalf, An Anesthetic Agent: 2-0rthochlorophenyl, 2- Methylamino Cyclohexanone HCl (CI-581), Anesthesiology 28, 1967-09-01, עמ' 823–833 doi: 10.1097/00000542-196709000-00008
- ↑ Franz X Vollenweider, Mark A Geyer, A systems model of altered consciousness: integrating natural and drug-induced psychoses, Brain Research Bulletin, Serotonin: From the Molecule to the Clinic 56, 2001-11-15, עמ' 495–507 doi: 10.1016/S0361-9230(01)00646-3
- ↑ William Barrett, Michael Buxhoeveden, Sabrina Dhillon, Ketamine: a versatile tool for anesthesia and analgesia, Current Opinion in Anaesthesiology 33, 2020-10, עמ' 633–638 doi: 10.1097/ACO.0000000000000916
- ↑ Anya Ragnhildstveit, Jeremy Roscoe, Lisa C. Bass, Christopher L. Averill, Chadi G. Abdallah, Lynnette A. Averill, The potential of ketamine for posttraumatic stress disorder: a review of clinical evidence, Therapeutic Advances in Psychopharmacology 13, 2023, עמ' 20451253231154125 doi: 10.1177/20451253231154125
- ↑ Gerard Sanacora, Mark A. Frye, William McDonald, Sanjay J. Mathew, Mason S. Turner, Alan F. Schatzberg, Paul Summergrad, Charles B. Nemeroff, American Psychiatric Association (APA) Council of Research Task Force on Novel Biomarkers and Treatments, A Consensus Statement on the Use of Ketamine in the Treatment of Mood Disorders, JAMA psychiatry 74, 2017-04-01, עמ' 399–405 doi: 10.1001/jamapsychiatry.2017.0080
- ↑ הרשות הלאומית לביטחון קהילתי - סמי מסיבות, באתר ממשלת ישראל
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה יעוץ רפואי.
סם דיסוציאטיבי43183091Q900394