סאליוט 1
 | |
 | |
| סאליוט כפי שנראתה בעזיבת החללית סויוז 11 | |
| NSSDC | 1971-032A |
|---|---|
| אות קריאה | סאליוט 1 |
| צוות | 3 |
| שיגור | 19 באפריל 1971 |
| משגר | פרוטוןK |
| חדירה לאטמוספירה | 11 באוקטובר 1971 |
| מסה | כ-18,425 ק"ג |
| אורך | ~20 מטרים |
| רוחב | ~4 מטרים |
| נפח מדוחס | 99 מ"ק |
| פריגיאה | 200 ק"מ (מפני הים) ק"מ |
| אפוגיאה | 222 ק"מ (מפני הים) ק"מ |
| נטיית מסלול | 51.6° מעלות |
| זמן הקפה | 88.5 דקות |
| ימים במסלול | 175 ימים |
| ימים מאוישים | 24 ימים |
| מספר הקפות | 2,929 |
 | |
סאליוט 1 (DOS 1) הייתה תחנת החלל הראשונה. היא שוגרה ב־19 באפריל 1971 על ידי ברית המועצות והייתה הראשונה בתוכנית סאליוט. סאליוט שוגרה ללא צוות על ידי טיל פרוטון והייתה תחנת החלל הראשונה ששהתה במסלול. צוותה הראשון של התחנה שוגר בסויוז 10 אך לא היה מסוגל לעלות על סיפונה עקב תקלה במנגנון העגינה. צוותה השני, שהיה הצוות הראשון שעגן בה באופן מוצלח, שוגר בסויוז 11 ונשאר עליה במשך 23 יום. למרות ההצלחה של סויוז 11, הצוות נהרג במהלך החזרה לכדור הארץ לאחר ששסתום האחדת הלחץ בקפסולת החזרה של החללית נפתח בטרם עת. כאשר הצוות שב לכדור הארץ התגלה כי שלושת הקוסמונאוטים נהרגו. לאחר הכישלון הושעו המשימות וכעבור חצי שנה מהשיגור, סאליוט 1 נכנסה חזרה לאטמוספירת כדור הארץ ב־11 באוקטובר 1971 ונשרפה.
המבנה
כבר בעת שיגור התחנה הוצהר כי הכוונה היא לבדוק את מערכות תחנת החלל ולנהל ניסויים מדעיים על גבי התחנה. אורכה של התחנה היה 20 מטר, רוחבה 4 מטרים (בנקודה בעלת ההיקף הגדול ביותר) ונפחה 99 מטרים מעוקבים. מתוך הרכיבים הרבים בתחנה רק שלושה היו מודחסים ולשניים מהם יכלו אנשי הצוות להיכנס.
רכיב המעבר
רכיב המעבר התחבר ישירות לרכב הסויוז והיה בעל היקף של 2 מטרים בחיבור ושלושה בהמשך.
הרכיב הראשי
הרכיב השני, והראשי, היה בעל היקף של ארבעה מטרים. על פי תמונות ניתן להסיק כי היה ניתן להכניס ברכיב זה שמונה כיסאות גדולים (כאשר שבע מהם בקונסולות עבודה), שבעה לוחות שליטה, ו־20 נקודות חיבור למכשירים שונים.
רכיב משני וחלקים בלתי מודחסים
הרכיב המשני היה בעל עמדות שליטה, מערכות סביבה, אספקת חשמל ועוד מכשירי עזר שונים. הרכיב האחרון, אשר היה בלתי מודחס, היה בעל היקף של 2 מטרים והכיל את המנועים ומערכות שליטה שונות.
לסאליוט הייתה מערכת גיבוי לחשמל שהורכבה מסוללות כימיות, ומאגרי חמצן ומים נוספים למקרה הצורך.
מחוץ לתחנה היו שתי מערכות כפולות של תאים פוטו־וולטאים אשר נראו כמו כנפיים קטנות והורכבו בשני קצוות התחנה, מערכת ויסות החום ומערכות שליטה והתמצאות.
סאליוט 1 הורכבה על בסיס המבנה של חלליות האלמאז.
רכיבים וצוותים מבקרים
סויוז 10
סויוז 10 שוגרה מקוסמודרום בייקונור 23 באפריל 1971 על מנת להביא את הצוות הראשון שיאכלס את התחנה ולמעשה הצוות הראשון שאי פעם יעגון בתחנת חלל. כעבור מספר שעות של התקרבות על מנת להשיג את התחנה, שהייתה כבר במסלול, נכנסו סויוז 10 לעגינה רכה עם התחנה עוד באותו יום. לאחר כמה ניסיונות וניסיון לעגינה קשה בוטלה המשימה, כאשר רק 9 ס"מ מפרידים בין סויוז 10 לתחנת החלל. לבסוף הצוות לא נכנס לתחנה.
| משלחת | צוות | תאריך שיגור | עלו במשימה | תאריך נחיתה | חזרו במשימה | משך המשימה (בימים) | הערות |
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| סויוז 10 | ולדימיר שטלוב, אלכסיי יליסייב וניקוליי רוקוישניקוב | 23 באפריל 1971 | סויוז 10 | 25 באפריל 1971 | סויוז 10 | 0 | נכשלו בניסיון עגינה |
סויוז 11
.jpg)
סויוז 11 שוגרה מקוסמודרום בייקונור 6 ביוני 1971 וב־7 ביוני עגנה החללית בתחנה. לצוות לקח שלוש שעות ו־19 דקות על מנת לעגון.
הצוות עבר לתחנה ומשימתם הוגדרה כך:
- לבדוק את עיצוב התחנה כולל הרכיבים והמערכות, נוסף לציוד של התחנה.
- לערוך בדיקות ידניות של היכולת של התחנה להתמצא ולנווט במרחב, כולל בדיקה של מערכת ההגאים של התחנה והזזתה בחלל תוך הישארות במסלול.
- לחקור את הגאוגרפיה, הגאולוגיה, המטארולוגיה וכיסוי הקרח והשלג של כדור הארץ.
- לחקור את הימצאותם של קוסמונאוטים בחלל ואת היכולת שלהם לבצע משימות, תוך בדיקת ההשפעה על הגוף האנושי.
- לחקור תופעות ותהליכים פיזיקליים באטמוספירה ובחלל החיצון בתדרים שונים של גלים אלקטרומגנטיים.
ב־29 ביוני לאחר 23 ימים ו־362 הקפות המשימה הופסקה בטרם עת בגלל בעיות על התחנה, כולל שריפה שנבעה מקצר. הצוות חזר לחללית הסויוז שלהם והחל את תהליך החזרה לכדור הארץ. לאחר נחיתה רכה בעזרת מצנח בקזחסטן, פתח צוות החילוץ את צוהר החללית וגילה כי כל הצוות מת במהלך הנחיתה. לאחר חקירה גילו כי במהלך הנחיתה נפתח שסתום והלחץ האטמוספירי אבד בקפסולה. צוותים רוסים באותה תקופה לא לבשו חליפות מודחסות אלא רק אוברולים.
| משלחת | צוות | תאריך שיגור | עלו במשימה | תאריך נחיתה | חזרו במשימה | משך המשימה (בימים) | הערות |
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| סויוז 11 | גיאורגי דוברובולסקי, ויקטור פצאייב וולדיסלאב וולקוב | 6 ביוני 1971 | סויוז 11 | 29 ביוני 1971 | סויוז 11 | 23.77 | הצוות מת בנחיתה |
חדירה לאטמוספירה והתרסקות
סאליוט 1 הועברה למסלול גבוה יותר במהלך יולי ואוגוסט של אותה שנה על מנת לאפשר את תהליך העיצוב מחדש של חלליות הסויוז כך שאפשר יהיה ללבוש חליפות מודחסות בתוכן הן בשיגור, הן בעגינה והן בנחיתה. בעוד האספקה של סאליוט 1 אזלו ירו המהנדסים את הרקטות של סאליוט בפעם האחרונה ב־11 באוקטובר וזאת על מנת להבטיח כי היא תנחת באוקיינוס השקט. לאחר 175 ימים במסלול, התרסקה תחנת החלל האמיתית הראשונה.
העיתון פרבדה דיווח כי 75 אחוז מהניסויים על גבי סאליוט בוצעו בעזרת אמצעים אופטיים, 20 אחוז בעזרת רדיו, כאשר השאר בוצע בעזרת גרביטציה ומדידות נוספות. מדידות סינופיוט נלקחו הן בתחום הנראה והבלתי נראה של הספקטרום האלקטרומגנטי.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- מהלך המשימה של סאליוט, זאריה
23536623סאליוט 1