סימור סיגל
 |
סימור סיגל (באנגלית: Seymour Siegel; ט"ו באלול תרפ"ז, 12 בספטמבר 1927 – ו' באדר תשמ"ח, 24 בפברואר 1988) היה ממנהיגי הקונסרבטיביים בארצות הברית, ומומחה לביואתיקה.
ביוגרפיה
סיגל נולד לדוד וג'ינט לבית מוריס בשיקגו. ב-1947 סיים תואר ראשון באוניברסיטת שיקגו, וב-1951 נסמך לרבנות בסמינר התאולוגי היהודי הקונסרבטיבי. ב-1958 השלים את הדוקטורט, והצטרף לסגל כמרצה לתאולוגיה. עיקר עניינו האקדמי הוקדש לאתיקה, לפילוסופיה ולהיסטוריה של ההלכה. הוא חיבר מאות מאמרים במהלך הקריירה שלו, והשתתף בעריכת כמה ספרים. ב-1962 היה ממייסדי בית המדרש לרבנים בבואנוס איירס, ושימש שם כמרצה לתלמוד במשך השנתיים הבאות. הוא היה תלמידו ומקורבו של אברהם יהושע השל, והשתתף לצדו במצעדי התנועה לזכויות האזרח במדינות הדרום. ב-1972 ירש את השל כפרופסור מופקד הקתדרה ע"ש ראלף סיימון לאתיקה ותאולוגיה. תפישותיו האתיות הושפעו מהשל ומריינהולד ניבור. הוא אימץ את רעיונותיו של ניבור אודות "ריאליזם אתי", והצורך להכריע מה מוסרי בהקשרים קונקרטיים, ולא מתוך הישענות על עקרונות מופשטים.
סיגל החל את דרכו כליברל פוליטי, אך נרתע מהקצנת השמאל האמריקני, והלך ונעשה שמרן בשלהי שנות ה-60. הוא הפך ממתנגד למלחמת וייטנאם לתומך בהמשך המעורבות האמריקנית. ב-1972, ערב הבחירות לנשיאות, כתב בטור לניו יורק טיימס ש"מעולם לא הצבעתי למועמד רפובליקני, אך השנה אצביע לריצ'רד ניקסון." לאחר מכן, הנשיא ניקסון הזמין את סיגל לשאת תפילה בהשבעתו.
ב-1973, מונה סיגל ליו"ר ועד ההלכה של הזרם הקונסרבטיבי, רק שלוש שנים לאחר שהוועד התפרק ורוב חבריו התפטרו התנגדות ליוזמה לא לחייב גרים בטבילה. הוא החזיק בתפקיד במשך שבע שנים. סיגל השתייך לאגף הליברלי בין רבני הזרם, וכתב רבות שערכי המוסר של הקהילה ("האגדה") צריכים לעצב את ההלכה. באביב ובקיץ 73' הוביל את הדיונים בוועד לגבי שאלת ספירת נשים למניין, עמדה שבה תמך ושהתקבלה ברוב. הוא הוסיף לקדם שוויון במעמדן הדתי של נשים, ותמך בסמיכתן לרבנות, שאושררה לבסוף ב-1983.
מחוץ לתנועה הקונסרבטיבית, הוא זכה למוניטין כביו-אתיקאי. סיגל התנגד לעמדות שמרניות מאוד בשאלות אלו, כמו אלו של הכנסייה הקתולית, אך גם למתירנות יתר. הוא סבר שהמסורת היהודית מחייבת שימוש מושכל בטכנולוגיות החדשות, תוך ראייה של החיים כמקודשים. הוא היה מסויג לגבי הפלות, וסבר שהן צריכות להיערך במשורה, בעיקר בכפוף לכך שיש סיכון לאם. במקרים שבהם לא היה טיפול רפואי והמוות היה בלתי-נמנע, סבר שניתן לאפשר לחולים לצוות שלא להאריך את חייהם. לגבי ניסויים בעוברים, טען שאלו מותרים בתנאי שהם מיועדים לסייע לעובר. פעילותו הרבה בתחום הובילה למינויו לציר באספת האו"ם לשאלת האוכלוסייה הגלובלית בבוקרשט ב-1974, לעמית מחקר בכיר במרכז קנדי לביו-אתיקה אוניברסיטת ג'ורג'טאון, ולחבר הוועדה הנשיאותית לסוגיות אתיות ברפואה ובמחקר ב-1982.
סיגל הוסיף לטפח את קשריו עם הרפובליקנים. הוא כיהן כיועץ עבור הוועדה הרפובליקנית הלאומית, והיה מקורב ליהודים רבים שעברו לתמוך באותן שנים, ובכלל זה אבות הנאו-שמרנות אירווינג קריסטול ונורמן פודהורץ. הנשיא רונלד רייגן, וזה מינה אותו ב-1982 לראש ועדת ההקמה של מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה.
ב-1986 לקה במחלה קשה. הוא מת בבית החולים מאונט סיני כעבור שנתיים.
לקריאה נוספת
Pamela Susan Nadell, Conservative Judaism in America: A Biographical Dictionary and Sourcebook, ABC-CLIO, 1988. עמ' 235–237.
קישורים חיצוניים
- סימור סיגל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- Siegel, Seymour באנציקלופדיה יודאיקה.
- Rabbi Seymour Siegel, 61, Leader In Conservative Judaism, Is Dead. ניו יורק טיימס, 25 בפברואר 1988.
34660135סימור סיגל