סטלה רימינגטון
| שם לידה | סטלה וייטהאוס |
|---|---|
| פרסים והוקרה | 1996 - דיים מפקדת מסדר האמבט |
דיים סטלה רימינגטון (באנגלית: Dame Stella Rimington; 13 במאי 1935 – 3 באוגוסט 2025) הייתה סופרת בריטית ומנהלת כללית של MI5, תפקיד שמילאה בין השנים 1992 ל-1996. היא הייתה המנהלת הכללית הראשונה של MI5 והמנהלת הכללית הראשונה ששמה פורסם עם מינויה. בשנת 1993, רימינגטון הפכה למנהלת הכללית הראשונה של MI5 שהצטלמה בגלוי לתמונות בהשקת חוברת המתארת את פעילויות הארגון.[1][2]
ביוגרפיה
רימינגטון נולדה בשם סטלה וייטהאוס ב-13 במאי 1935[3] בדרום לונדון, אנגליה; משפחתה עברה מדרום נורווד (אנ') בשנת 1939, בגלל הסכנות שבמגורים בלונדון במהלך מלחמת העולם השנייה, לאסקס, שם אביה נשכר כשרטט ראשי במפעל פלדה ומאוחר יותר המשפחה עברה לבארו - אין-פרנס (אנ'), קאמבריה. היא תיארה את חייה בבליץ של בארו כילדה קטנה, ואת התפתחותה הקלסטרופובית בבגרות, כשהיא זקוקה לדרך מוצא מכל מצב.[4] היא התחנכה בבית הספר קרוסלנדס קונבנט[5] לאחר שבילתה זמן מה בוואלאסי (אנ'). כאשר אביה מצא עבודה אחרת באילקסטון (אנ'), דרבישייר, עברה המשפחה למידלנדס (אנ'), שם סטלה למדה בבית הספר התיכון לבנות נוטינגהאם. היא בילתה את הקיץ האחרון של בית הספר התיכון בעבודה כאו-פר בפריז, לפני שנרשמה לאוניברסיטת אדינבורו בשנת 1954 ללמוד אנגלית. היא פגשה במקרה, את בעלה לעתיד, ג'ון רימינגטון, אותו הכירה מנוטינגהאם.[6] לאחר שסיימה את לימודי התואר בשנת 1958, למדה ניהול ארכיונים באוניברסיטת ליברפול לפני שהחלה לעבוד כארכיונאית במשרד הרישום המחוזי בווסטר בשנת 1959. בשנת 1963 היא נישאה לג'ון רימינגטון ועברה ללונדון, שם החלה לעבוד בספריית משרד הודו.[7]
בשנת 1965, הוצעה לבעלה משרה מעבר לים כמזכיר ראשון (כלכלי) של הנציבות העליונה הבריטית בניו דלהי, הודו, והזוג הפליג להודו בספטמבר.[7]
הודו ו-MI5
בשנת 1967, לאחר שנתיים בהודו, התבקשה רימינגטון לסייע לאחד המזכירים הראשונים בנציבות העליונה בעבודתו המשרדית. היא הסכימה, וכשהחלה, גילתה שהוא נציג שירות הביטחון הבריטי (MI5) בהודו. לאחר שקיבלה סיווג ביטחוני, עבדה רימינגטון במשרד ה-MI5 כמעט שנתיים, עד שהיא ובעלה חזרו ללונדון בשנת 1969, שם החליטה להגיש מועמדות למשרה קבועה ב-MI5.[7]
בשנים 1969 ועד 1990, רימינגטון עבדה בכל שלושת ענפי שירות הביטחון: ריגול נגד, חתרנות נגד ומלחמה בטרור. בעקבות שביתת מפעילי המחשבים של משרד הבריאות והביטוח הלאומי בשנת 1979, רימינגטון הפכה לעוזרת מנהל הקבוצה הבין-משרדית לחתרנות בחיים הציבוריים, שקמה מחדש כדי לזהות ולהגביל את פעולותיהם של חתרנים בשירות המדינה.[8]
בשנת 1989 העידה רימינגטון בבית המשפט נגד המרגל הצ'כוסלובקי ואצלב ילנק (שהועמד לדין תחת שם בדוי "ארווין ואן הארלם"), תחת הכינוי "מיס ג'יי".[9] בשנת 1990 היא קודמה לאחד משני תפקידי סגן מנכ"ל השירות, שם פיקחה על מעבר ה-MI5 לבית התמזה. בדצמבר 1991 היא ביקרה במוסקבה כדי ליצור את הקשר הידידותי הראשון בין שירותי הביון הבריטיים לאויביהם הוותיקים, הק.ג.ב. עם שובה מרוסיה נאמר לה שקודמה לתפקיד המנהלת הכללית של הארגון.[6]
מנהלת כללית
בחודשיה הראשונים כמנכ"לית, העיתונות הבריטית הפעילה לחץ רב כדי לזהותה. ה"ניו סטייטסמן" וה"אינדפנדנט" השיגו ופרסמו תמונות חשאיות שלה. רימינגטון פעלה לשיפור השקיפות הציבורית של השירות ולהגברת השקיפות הציבורית. ב-16 ביולי 1993, ה-MI5 (באישורה של ממשלת בריטניה) פרסם חוברת בת 36 עמודים בשם "שירות הביטחון", שחשפה בפומבי, לראשונה, פרטים על פעילויותיו ותפקידיו של ה-MI5, כמו גם את זהותה ואף תמונותיה של רימינגטון כמנכ"לית.[6]
רימינגטון פרשה משירות ה-MI5 בשנת 1996. באותה שנה הוענק לה תואר "דיים מפקדת מסדר האמבט" (DCB) בטקס השנה החדשה.[10]
תפקידה בשירות נחשב להשראה של ג'ודי דנץ כ-M בסדרת ג'יימס בונד, החל מ"גולדן איי".[11]
לאחר פרישתה מ-MI5
עבודתה של רימינגטון לאחר שעזבה את MI5 הייתה כדירקטורית שאינה בכירה בחברות כמו מרקס אנד ספנסר וקבוצת BG.[12]
בשנת 2001, רימינגטון פרסמה את ספר זיכרונותיה, בשם "סוד גלוי". בשנת 2004 פורסם הרומן הראשון שכתבה, "בסיכון", על קצינת מודיעין בשם ליז קרלייל. סדרה של רומנים נוספים עם אותה דמות, פורסמה בהמשך.[13]
בשנת 2004 חזרה לעסוק בנושא הארכיונים, שטיפחה בתחילת הקריירה שלה. באמצעות מעורבות בכוח המשימה לארכיונים, היא ביקרה במספר ארכיונים ברחבי המדינה ותרמה לדו"ח לאסטרטגיה העתידית של ארכיונים בבריטניה.[14]
בשנת 2005 דיברה נגד תעודות זהות לאומיות.[15] היא גם תיארה את תגובת ארצות הברית לפיגועי 11 בספטמבר כ"תגובת יתר אדירה".[16] בשנת 2009, רימינגטון הביעה חשש מכך שממשלו של גורדון בראון, ראש ממשלת בריטניה באותה תקופה, "לא הכיר בכך שיש סיכונים, במקום להפחיד אנשים על מנת שיוכל לחוקק חוקים המגבילים את זכויות האזרח. בדיוק אחת ממטרות הטרור: שננהל חיים בפחד ותחת מדינת משטרה".[17] רימינגטון טענה כי תיקי MI5 שנאספו על ידי קודמיה הושמדו, אך בלי להבהיר האם זה קרה במהלך מינויה למנכ"לית, או כחלק ממעורבותה המאוחרת יותר בכוח המשימה לארכיונים.[18]
בשנת 2009, רימינגטון קיבלה תואר דוקטור לשם כבוד במדעי החברה מאוניברסיטת נוטינגהאם טרנט כהוקרה על תמיכתה בשקיפות בנוגע לעבודת השירות החשאי.[19]
רימינגטון הייתה יו"ר חבר השופטים בפרס מאן בוקר לשנת 2011. היא וחבריה השופטים ספגו ביקורת רבה על התמקדותם ב"קריאות" ולא באיכות ספרותית. רימינגטון הגיבה במהלך נאומה בטקס פרס בוקר ב"נאום חריף" בו השוותה מבקרי ספרות בריטים לק.ג.ב.[20]
חיים אישיים ומוות
בשנת 1963 נישאה לג'ון רימינגטון, אותו הכירה בתקופת בית הספר התיכון. בשנת 1984 הם נפרדו. נולדו להם שתי בנות. הם לא התגרשו[21] כי לטענתה זה "נראה כמו שטות". בהמשך חייהם הם התפייסו, וחיו יחד במהלך הסגר של 2021 שהוטל בעקבות נגיף הקורונה. לדברי רימינגטון, "זה מתכון טוב לנישואין: להיפרד, לחיות בנפרד, ולחזור לזה מאוחר יותר".[4]
רימינגטון נפטרה ב-3 באוגוסט 2025, בגיל 90.[22][23][24][25]
ביבליוגרפיה
בסיכון
הרומן הראשון של רימינגטון, "בסיכון", מביא את הידע שלה על פעולות ריגול לז'אנר המותחן. הגיבורה שלה היא קצינת מודיעין של ה-MI5, ליז קרלייל בת ה-34, שמשימתה היא לצוד תא טרור.[26]
הספר "בסיכון" זכה לביקורות חיוביות. הטלגרף כתב כי "בסיכון" מסופר בקלילות, לעיתים רחוקות פומפוזי, והעלילה, אף על פי שהיא קצת מתחכמת כפי שניתן היה לצפות, משלבת את חוטיה בצורה מבדרת מאוד.[27] קטע התודות מציין כי הספר נכתב בעזרתו של לוק ג'נינגס: "תודה ענקית מגיעה גם ללוק ג'נינגס שעזרתו במחקר ובכתיבה אפשרה להכל לקרות".[28] היו שייחסו את השיפור באיכות הכתיבה מהאוטוביוגרפיה הקודמת שלה למעורבותו של ג'נינגס.[29][30][31]
אוטוביוגרפיה
- רימינגטון, סטלה (2001). סוד גלוי: האוטוביוגרפיה של המנהלת הכללית לשעבר של ה-MI5. לונדון: האצ'ינסון. מסת"ב 0-09-179360-2.
רומנים על ליז קרלייל
- רימינגטון, סטלה (2004). בסיכון. לונדון: האצ'ינסון. מסת"ב 0-09-179996-1.
- רימינגטון, סטלה (2006). נכס סודי. לונדון: האצ'ינסון. מסת"ב 0-09-180024-2.
- רימינגטון, סטלה (2007). פעולה בלתי חוקית. לונדון: האצ'ינסון. מסת"ב 978-0-09-179722-5.
- רימינגטון, סטלה (2008). דד ליין. לונדון: הוצאת קוורקוס. מסת"ב 978-1-84724-310-2.
- רימינגטון, סטלה (2009). סכנה נוכחית. לונדון: הוצאת קוורקוס. מסת"ב 978-1-84724-994-4.
- רימינגטון, סטלה (2011). גאות ושפל. לונדון: הוצאת בלומסברי. מסת"ב 978-1-4088-1112-2.
- רימינגטון, סטלה (2012). מלכודת ז'נבה. לונדון: הוצאת בלומסברי. מסת"ב 978-1-4088-3218-9.
- רימינגטון, סטלה (2014). קריאה קרובה. לונדון: הוצאת בלומסברי. מסת"ב 978-1-4088-4104-4.
- רימינגטון, סטלה (2018). הישנים במוסקבה. לונדון: הוצאת בלומסברי. מסת"ב 978-1-4088-5975-9.
רומנים על מאנון טיילר
- רימינגטון, סטלה (2022). עסקת השטן. לונדון: הוצאת בלומסברי. מסת"ב 978-1-5266-5149-5.
- רימינגטון, סטלה (2025). היד הנסתרת. לונדון: הוצאת בלומסברי. מסת"ב 978-1-5266-5273-7.
קישורים חיצוניים
- אתר רשמי
- סטלה רימינגטון ב-IMDb
- BBC.co.uk 1993: השירות החשאי יוצא לציבור
- ראיון של סטלה רימינגטון בפודקאסט The Agony Column עם ריק קלפל ב-25 ביולי 2008 ב-TrashOtron.com
הערות שוליים
- ↑ "First lady of espionage". BBC News Online (8 September 2001). נבדק ב-26 באוקטובר 2008.
{{cite journal}}: (עזרה) - ↑ "1993: Secret Service goes public" (BBC News Online: On This Day (16 July)). 16 ביולי 1993. נבדק ב-26 באוקטובר 2008.
{{cite news}}: (עזרה) - ↑ Norton-Taylor, Richard (4 באוגוסט 2025). "Dame Stella Rimington obituary". the Guardian. נבדק ב-4 באוגוסט 2025.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 4.0 4.1 Segalov, Michael (2022-04-23). "Stella Rimington: 'I fell into intelligence by chance'". The Guardian. ISSN 0261-3077. נבדק ב-2025-08-12.
- ↑ "Stella attended Croslands". North West Evening Mail. 23 בפברואר 2009.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 6.0 6.1 6.2 Client Challenge, www.ft.com
- ^ 7.0 7.1 7.2 The National Archives Shop, Open Secret: The Autobiography of the Former Director-General of MI5, The National Archives Shop
- ↑ Cobain, Ian (24 ביולי 2018). "'Subversive' civil servants secretly blacklisted under Thatcher". The Guardian. נבדק ב-24 ביולי 2018.
{{cite news}}: (עזרה) - ↑ Maysh, Jeff (2017). The Spy With No Name. Kindle Singles. Amazon.
- ↑ Page 3 | Supplement 54255, 29 December 1995 | London Gazette | The Gazette, www.thegazette.co.uk
- ↑ "Dame Stella Rimington". RSA Conference. 7 בנובמבר 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ "BG Group deputy CEO cashes in while ex-spy chief buys". CityWire. 24 באוגוסט 2001. נבדק ב-1 בנובמבר 2021.
{{cite news}}: (עזרה) - ↑ Hooker, Mark T. (2009). "Spies in history and literature – British 'Insider' Spy Fiction in the Twenty-First Century: Dame Stella Rimington's Novels". Spywise. אורכב מ-המקור ב-29 בנובמבר 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ Carl Newton, Listening to the Past, Speaking to the Future, Records Management Journal 14, 2004-12-01, עמ' 133–134 doi: 10.1108/09565690410566800
- ↑ "Ex MI5 chief sparks ID card row". BBC News. 17 בנובמבר 2005. נבדק ב-26 באוקטובר 2008.
{{cite news}}: (עזרה) - ↑ Norton-Taylor, Richard (18 באוקטובר 2008). "Response to 9/11 was 'huge overreaction' – ex-MI5 chief". The Guardian. נבדק ב-24 ביולי 2018.
{{cite news}}: (עזרה) - ↑ Whitehead, Tom. "Spy chief: We risk a police state – Telegraph". www.telegraph.co.uk (באנגלית). אורכב מ-המקור ב-18 בפברואר 2009. נבדק ב-4 באוגוסט 2025.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ "Book tells of MI5's secret past". BBC. 5 באוקטובר 2009. נבדק ב-1 בנובמבר 2021.
{{cite news}}: (עזרה) - ↑ "Dame Stella Rimington DCB". Nottingham Trent University. נבדק ב-1 בנובמבר 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ Jordison, Sam (19 באוקטובר 2011). "Booker prize 2011: Stella Rimington's broadside against critics was entertaining, for all the wrong reasons". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-4 באוגוסט 2025.
{{cite news}}: (עזרה) - ↑ Sabine Durrant, The perfect spy: Stella Rimington, The Telegraph, 2011-07-10 (באנגלית)
- ↑ "Death announced of former MI5 DG Dame Stella Rimington" (Press release). MI5. 4 באוגוסט 2025. נבדק ב-5 באוגוסט 2025.
{{cite press release}}: (עזרה) - ↑ "Stella Rimington, first female MI5 chief, dies aged 90". The Independent (באנגלית). 4 באוגוסט 2025. נבדק ב-4 באוגוסט 2025.
{{cite news}}: (עזרה) - ↑ Dan Sabbagh|Sabbagh, Dan (4 באוגוסט 2025). "Stella Rimington, first female MI5 chief, dies aged 90". The Guardian (באנגלית בריטית). נבדק ב-4 באוגוסט 2025.
{{cite news}}: (עזרה) - ↑ Nossiter, Adam; Chutel, Lynsey (5 באוגוסט 2025). "Stella Rimington, First Woman to Lead U.K.'s MI5, Dies at 90". The New York Times. נבדק ב-5 באוגוסט 2025.
{{cite news}}: (עזרה) - ↑ "Spooks on Stella". The Guardian. 10 ביוני 2004. נבדק ב-31 ביולי 2022.
{{cite news}}: (עזרה) - ↑ Leith, Sam (28 ביוני 2004). "An insider job". The Daily Telegraph. נבדק ב-2016-04-13.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ סטלה רימינגטון, בסיכון, לונדון: האצ'ינסון, 2005, עמ' 456
- ↑ Michael Allen, Grumpy Old Bookman: Rimington revealed, Grumpy Old Bookman, 2004-06-28
- ↑ Barber, Lynn (2004-07-04). "'My belief is that showing emotion is a weakness'". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2025-08-12.
- ↑ Hensher, Philip (2004-07-17). "Stella's good on intelligence". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2025-08-12.
סטלה רימינגטון41786904Q464976