עבדות

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף סחר העבדים)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פירוש נוסף ערך זה עוסק בעבדות במובנה הכללי. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו עבדות (פירושונים).
"שוק העבדים" ציור מאת גוסטב בולאנז'ה

עבדות הוא מונח המציין משטר עבודה המאופיין בבעלות ושליטה רבה של אדם על אדם אחר שנחשב לרכושו. בעבדות האדם המשועבד איננו חופשי ובן חורין לקבוע את התנהלותו וסדר היום שלו, ואדונו הוא שקובע בעבורו את כל או רוב סגנון חייו ודרכי התנהלותו.

הגדרת העבדות

בדרך כלל העבד יכול לקבל את מזונו וצרכיו האחרים מידי אדונו, ועליו לבצע כל עבודה שתידרש ממנו. פירותיה של עבודה זו יהיו לאדון. זאת בניגוד לעובד השכיר, הנהנה ממשכורת ואיננו תלוי באופן בלעדי במעסיקו לסיפוק מחייתו, מה גם שהשכיר עושה זאת מרצון בעוד שהעבדות נכפית. העבד שונה מהצמית הפיאודלי. שעבוד הצמית לאדונו מתבטא בתשלום מס, והוא אחראי לאספקת צרכיו. לעבד, לעומת זאת, אין בעלות על גופו ועל תוצרי מלאכתו, ואף את צורכי הקיום המינימליים שלו אין הוא משיג בעבודתו, אלא כלחם חסד מבעליו.

סעיף ד' של ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם אוסר על קיום עבדות, שעבוד בני אדם, וסחר בעבדים. העבדות הוצאה מחוץ לחוק בכל מדינות העולם, אך בפועל מתקיימות גם כיום צורות של עבדות, שקורבנותיהן הן בעיקר ילדים ונשים, בכמה ממדינות העולם השלישי. העבדים בהיסטוריה היו לעיתים קרובות ממוצא גזעי, אתני או דתי השונה מזה של משעבדיהם. תקופת עבדותם החלה בחטיפה או בנפילה בשבי במלחמה. סיבות לעבדותם של אנשים לבני עמם היו בדרך כלל הרשעה בפשע או חוסר יכולת לפרוע חוב. לעיתים נאסף תינוק נטוש לבית משפחה שגידלה אותו כעבד. ילדיהם של עבדים נעשו לרוב לעבדים בעצמם.

עבדות במצרים

ערך מורחב – פרעוני מצרים

בעת העתיקה העבדות הייתה נפוצה באפריקה ובעיקר במצרים בימי שלטון פרעוני מצרים. העבדים הועסקו בעיקר בארמון פרעה, ובבניית מקדשיו ופסליו ולרצונו. לעיתים עבדים נלקחו למטרות פולחן ומתנות לאלים.

עבדות בני ישראל במצרים

ערכים מורחבים – יציאת מצרים, חג הפסח

בני ישראל היו עבדים במצרים, לאחר ירידתם אליה בעקבות הרעב בארץ כנען, בתחילה היו בני ישראל אחים למשנה למלך יוסף וקיבלו יחס מועדף, אך עם פטירת יוסף ובני משפחתו, ומינוי מלך חדש במצרים הורעו תנאיהם והם הועסקו כעבדים בבניית פירמידות ועוד כמסופר בתחילת חומש שמות.

עבדות ביהדות

ערכים מורחבים – עבד עברי, אמה עברייה, עבד כנעני

על פי ספר ירמיהו,[1] עולה כי צדקיהו מלך יהודה הורה לעם לשחרר את העבדים והשפחות העבריים שלהם, אך לאחר ביצוע השחרור התחרטו העם, וחזרו וכבשו את העבדים ששחררו. הדבר עורר עליהם את קיצפו של ה', כדברי הנביא: ”לָכֵן כֹּה אָמַר ה': אַתֶּם לֹא שְׁמַעְתֶּם אֵלַי לִקְרֹא דְרוֹר אִישׁ לְאָחִיו וְאִישׁ לְרֵעֵהוּ, הִנְנִי קֹרֵא לָכֶם דְּרוֹר, נְאֻם ה', אֶל הַחֶרֶב אֶל הַדֶּבֶר וְאֶל הָרָעָב וְנָתַתִּי אֶתְכֶם לְזַוֲעָה לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ” (ירמיהו, ל"ד, י"ז)

יהודים רבים שועבדו לאימפריה הרומית לאחר דיכוי המרד הגדול ומרד בר כוכבא, ונאמר במקורות שעקב ריבוי העבדים היהודים ירד מחיר העבדים בכל האימפריה.[2]

בהלכה נעשית הבחנה בין עבד עברי, (שהסיבה לעבדותו היא חוסר יכולת תשלום על גניבה או מכירה עצמית), לבין עבד לא יהודי, המכונה עבד כנעני. תנאיו של העבד העברי הם טובים ביותר, ועבדותו לא נמשכת יותר משש שנים,[3] (מצב זה יכול להשתנות במקרה שהוא מתעקש להישאר בעבדותו וטוב לו בה,[4] ומאז הוא הופך ל"עבד נרצע".[5]) האדון צריך להתייחס אליו כאל שכיר, ובזמן שחרורו מחויב להעניק לו מענק שחרור.[6]

לעומת זאת, עבדות העבד הכנעני אינה מוגבלת בזמן, והתורה אף מצווה להעבידו עד עולם.[7] פגיעה פיזית בו מאת אדוניו יכולה להיות עילה לשחרורו, אם הוא מאבד בעטיה אחד מעשרים וארבעה ראשי אברים המוזכרים בגמרא.[8] הריגתו, אם אירעה תוך 24 שעות מרגע הפגיעה, מחייבת את האדון בדין מוות.[9] ציווי הומני ויוצא דופן ביחס לעמים האחרים באותה תקופה[דרוש מקור] המובא בתורה הוא איסור על הסגרת עבד בורח לאדונו - "לא תַסְגִּיר עֶבֶד אֶל אדוניו אֲשֶׁר יִנָּצֵל אֵלֶיךָ מֵעִם אדוניו. עִמְּךָ יֵשֵׁב בְּקִרְבְּךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בַּטּוֹב לוֹ לֹא תּוֹנֶנּוּ". ובכך מפרש הרמב"ם[10]: "ולא יכביד עולו על עבדו, ולא יצר לו, ויאכילהו וישקהו מכל מאכל ומכל משתה, ויקדים מזון העבדים לסעודת עצמו, ולא יבזהו ביד ולא בדברים, ולא ירבה עליו צעקה וכעס, אלא ידבר עמו בנחת, וישמע טענותיו". על פי ההלכה, הופך העבד הכנעני למעין יהודי למחצה, המחויב בחלק מהמצוות ("כאשה") הבא לידי ביטוי בכך שמחויב הוא טבילה וברית מילה. אם השתחרר היה העבד נהפך ליהודי לכל דבר.

אדם שחוטף את חברו ומוכרו לעבד דינו מוות - "גונב איש ומכרו ונמצא בידו מות יומת".[11]

בזמנים שונים לאורך ההיסטוריה היהודית, יהודים שונים נלקחו לעבדות לאחר גלויות שונות. ברוב המקרים האחרונים נפדו או פדו עצמם לשחרור.

בתלמוד הבבלי,[12] על פי נבואת זכריה, נאמר כי באחרית הימים יזכו כל לובשי הציצית שישמשו אותם 2800 עבדים.

עבדות ביוון וברומא

ערך מורחב – עבדות ביוון העתיקה, עבדות ברומא העתיקה

מקורות העבדות ברומא הקדומה לא היו שונים מאלה שבכל מקום אחר. דיו כריזוסטומוס ידע כי אפשר היה לקבל עבדים בירושה או כמתנה; היה אפשר לקנות שבויי מלחמה; כן אפשר היה לקנות ילדים עזובים או חטופים או את קורבנותיהם של שודדי ים. חטיפת בני אדם בידי שודדי ים היה נוהג עתיק יומין. לחופי הים השחור חיו שבטים שעיקר פרנסתם היה על שוד ימי. והמלכה טאוטה הסבירה לשליחי רומא כי משלח יד זה מעוגן היטב במסורת של השבטים האיליריים. ודאי היו גם עבדים שנולדו בבתי אדוניהם וגודלו שם. אחרים הגיעו לעבדות בגין אי פרעון חוב או כעונש על מעשי פשע שעשו.

הפילוסופים הגדולים של יוון לא מצאו פסול בעבדות. אריסטו הכריז כי יש ברברים, הראויים לעבדות "מטבעם". ברומא היו העבדים נטולי כל זכויות. ניתן היה לענותם ולהורגם על פי גחמות האדון. היו בין האדונים שניצלו זאת ונהגו באכזריות רבה. על אחד מהסנאטורים מסופר שהיה משליך לאקווריום מלא בדגים טורפים עבדים שהתרשלו והפילו כלי חרס. על פי נוהג עתיק, הריגתו של אדון בידי עבדו הביאה להמתת כל העבדים שבבית, גם החפים מפשע שבהם.

לעבדים ביוון וברומא היה, עם זאת, סיכוי להשתחרר.[דרושה הבהרה] כמשוחררים הוטלו עליהם מגבלות מסוימות, ואף על פי כן הצליחו להגיע לעיתים לעמדות גבוהות בחברה. הקיסר פרטינקס, למשל, היה בנו של עבד משוחרר.

במכרות שועבדו העבדים בתנאים קשים מנשוא:

"הם מכלים את גופם בחפירות מתחת לפני האדמה, ביום ובלילה, ומתים במספרים רבים בשל הסבל הקיצוני שבו עליהם לעמוד. אין הם זוכים להפסקה בעבודתם או למנוחה, ועליהם לסבול את מלקות המשגיחים ולעמוד בקשיים הנוראיים ביותר, וכך לעמוד בחייהם האומללים" (דיודורוס)

רוב הגלדיאטורים היו עבדים. אחד מהם, ספרטקוס אסף סביבו חבורת עבדים, הצליח לקרוא תיגר על צבאות רומא ולהטיל עליה אימה במשך כמה שנים. בסופו של דבר הובס בידי המצביא הרומי קראסוס. שבויי המלחמה הוקעו על צלבים לאורך הדרך עד רומא.

אף עליית הנצרות לא ערערה את מוסד העבדות, ונראה שהמעבר מעבדות לצמיתות בימי הביניים נבע ממניעים כלכליים ולא מוסריים. אוגוסטינוס כתב כי עבדות היא שלילית, אך היא בין העונשים הנובעים מהחטא הקדמון.

העבדות מעולם לא תפסה מקום עיקרי באירופה בעת החדשה, ובתחילת המאה ה-19 נאסרה בפועל בידי המדינות הגדולות ביבשת.

עבדות באסלאם

ערך מורחב – עבדות באסלאם

עבדים בארצות האסלאם בדרך כלל הועסקו בעבודות בית. העבדים הובאו לארצות האסלאם מאפריקה על ידי סוחרים מוסלמים. כך למשל, חלק מהעבדים הובאו מסודאן לארץ ישראל והתערו במהלך הדורות בקרב ערביי ארץ ישראל- הם החלו לדבר בערבית, לתת לילדיהם שמות ערביים, וגם קיבלו על עצמם את הדת המוסלמית. בכתבים המוסלמיים יש גינוי לשעבודם של מוסלמים בידי מוסלמים, אך המרת דת לא הבטיחה לעבד את חירותו.

מוסד חשוב של עבדים באסלאם היו הממלוכים. מדובר בעבדות כחיילים. הם הובאו כילדים מהערבה האירואסייתית, אוסלמו ועבדו בשירות הח'ליף. לאחר מכן הם השתלטו על מצרים והפכו מעבדים לשליטים.

במאות ה-13-16 השתמשה האימפריה המוסלמית בשיטה דומה של מס-אדם על נוצרים הקרוי דוושירמה, ואנשיו היו שייכים לצבא עבדים נאמן שעבר חינוך מחדש.

במאות ה-15-19, במקביל לסחר העבדים שהתפתח בין מערב אפריקה לאמריקה, התפתח סחר עבדים שחורים ממרכז אפריקה ומזרחה לחצי האי ערב. לפי ההערכות, היה היקף הסחר מיליוני עבדים במהלך התקופה.

בימי הביניים פעלו סוחרי עבדים ערבים מוסלמים לאספקת עבדים ממזרח אפריקה לארצות האסלאם ולדרום אסיה. שודדי ים מצפון אפריקה חטפו אירופאים רבים לעבדות בתקופת האימפריה העות'מאנית. באפריקה התקיים גם סחר עבדים פנימי, ועבדים שועבדו בידי שחורים אחרים.

באפריקה, כנראה יותר מאשר בכל יבשת אחרת, נמשכת עבדות עד היום.[דרוש מקור] בסודאן היא קשורה למלחמת האזרחים המתמשכת שם. במאוריטניה היא הוצאה מחוץ לחוק רק ב-1981, אך כנראה לא נפסקה כליל. בבנין ובניגריה קיים סחר בילדים.

בנובמבר 2017 פרסמה רשת סי-אן-אן תיעוד של מכירת עבדים שהתרחשה אז בלוב.[13]

עבדות באימפריות האירופאיות

עמוד ראשי
 ראו גם – סחר העבדים האטלנטי, הטבח בספינת העבדים זונג

עם תחילת עיסוקם של בני עמי אירופה בסחר בעבדים נקבעו שיטות לקביעת מחיר העבדים, לעיתים תוך שקלול המחיר על סמך מנהגי הפרעונים. הדברים שנלקחו בחשבון היו: יכולת נשיאת משא, יכולת שרידות בתנאי קור וחשיפה לשמש, חסינות נפשית וגופנית, מצב השיניים וצבעם. לרוב היו אלו אפריקאים או ראשי שבטים אפריקאים עצמם שחטפו בני שבטים אחרים ובעיקר מנהיגי שבטים ומיוחסים אחרים מאפריקה לצורך מכירתם לסוחרי עבדים אירופאים, לעיתים מכירת בני שבטם שלהם. לאחר שגילו על כך הסוחרים האירופאים, החלו האחרונים לחטוף את האחרונים עצמם לעבדות ולאמץ את שיטתם. כלומר, לחטוף לעבדות מנהיגי שבטים ומיוחסים שונים מאפריקה ללא תשלום דבר לאפריקאים או למנהיגי השבטים האפריקאים עצמם. כך שערכם וערך המחיר שיוכלו לדרוש עבורם יהיה גבוה יותר.הדבר הוביל לביטול האפשרות להתנגדות והתקוממות מקומית עתידית מצד תושבי אפריקה לביטול אפשרות המשך סחר העבדים האטלנטי ולקיחת אפריקאים לעבדות. שכן ללא מנהיגיהם וחכמי דתם הדבר יבטל את רוח לחימתם ואפשרות התנגדות עתידית לאורך דורות.

החלת רעיון האדונים והעבדים באירופה הוביל לרצון מצד בני המעמדות הגבוהים של הקולוניות השונות גם כן להחזיק במשרתים ועבדים. כך לדוגמא בהודו בתקופת הקולוניות החלו להשתמש במשרתים ועבדים, וביטלו את מנהג הקאסטות, ובעבר היה נהוג שאשתו הראשונה של בעל הבית היתה האחראית הבלעדית על כלל משק הבית וניהולו לרבות הכנת אוכל והזמנת מצרכים. הדבר הוגדר ככבוד רם, שכן רק היא הורשתה להחזיק במפתח לבית, אם המפתח היה נלקח ממנה הדבר הוגדר כזלזול בה וגירושה מבית האדון.

לעיתים סוחרים בעבדים שידעו שלא יוכלו למכור את העבדים שרכשו באירופה, לאור ההיצע הרב שכבר היה קיים באירופה ומנהגי האדונים באירופה לרכוש מלכלתחילא רק עבדים חזקים ולזווגם למטרות המשך ניהול משק ביתם או מכירת צאצאיהם כעבדים לאדונים אחרים, לאור היכרותם וביטחונם בהם. היו הסוחרים מכוונת תחילה רוכשים ביטוח לאוניית משא עליה העמיסו את העבדים, ופוגמים בעבדים דרך הרעבתם או הכאתם על-מנת שלכשיגעו לנמל יוכלו לגבות את סכום הביטוח וכן למכור את העבדים הפגועים במחיר מוזל, דבר שיבטיח להם רווח טוב מהסחר, כדוגמאת הטבח בספינת העבדים זונג. לאחר שחברות הביטוח גילו על התהליך, תיקנו התקנות כמו תחקיר מלא לפניח ואחרי המסע, וחתימה לפני שכירת האוניה על איסור מעשים שכאלו. לאחר זמן מסוים שהדבר לא עזר החלו להתקין תקנות בדבר ביטול העבדות.

לאחר שירד הביקוש בעבדים באירופה עברו סוחרי העבדים למכור ולהעביר עבדים ליבשת אמריקה לאור הדילול באוכלוסיה שם ולאור ביקוש האדונים האירופאים במסעות המוקדמים ליבשת אמריקה ועידן התגליות בעובדי ספנות ועבדים, לעיתם דובר באותם סוחרי עבדים שהוגלו מאירופה. זאת לצורך קריית מכרות הכסף, הזהב והיהלומים ועבודות עיבוד השדות החקלאיות באמריקה (בעיקר תירס וקני סוכר).

עבדות באמריקה

גבו המצולק מהצלפות של גורדון העבד הנמלט. תמונה מפורסמת זו מ-1863 הופצה בידי מתנגדי עבדות על מנת להביא לביטול העבדות

עבדות אינדיאנית באמריקות

ערך מורחב – האינדיאנים בארצות הברית

רבים מהשבטים האינדיאנים עסקו בסחר בבני אדם, בינם לבין עצמם, דרך חטיפת בני שבטים אחרים. לעיתים למטרות פולחן והקרבת קורבן לאלים במקדשים השונים ולעיתים למטרות מציאת זיווג לראש השבט המתחרה.

תרבויות רבות אבדו בעקבות הסחר בעבדים והבאתם לאמריקות על בסיס גזעם. לפיכך, עבדים שנסחרו, ילידי אמריקה ואפריקה, התקבצו לעיתים קרובות בלא יכולת לתקשר, שכן דיברו שפות שונות. קהילות העבדים פיתחו תרבויות מקומיות, שמרו על מנהגים מקוריים רבים, וגם פיתחו מנהגים נוספים. העבדים פיתחו באזורים השונים שפה קריאולית, סגנונות מוזיקליים, סגנונות ריקוד ותוצרים תרבותיים נוספים שהתבססו על חיבור בין תרבויות שמקורן באפריקה, התרבות הילידית, ואף תרבות האדונים. הקפואירה מברזיל, למשל, התפתחה מאחר שאסרו על העבדים להתאמן בלחימה, ועל כן העבדים שילבו בלימודי הלחימה מוזיקה ותנועות ריקוד, כדי שלא יעוררו חשד בעת שהתאמנו. דוגמאות נוספות - הבלוז ששימש את העבדים באמריקה להתבטאות, וריקוד הגו-קה מגוואדלופ, ריקוד המשמר עד היום תנועות של הגבלה משלשלאות אותן נשאו העבדים או שסימלו את המכות שספגו מאדוניהם.


עמוד ראשי
 ראו גם – עבדות בארצות הברית, חוק העבד הנמלט 1793

עם כיבוש יבשת אמריקה, נעשה ניסיון בידי הכובשים לרתום את האינדיאנים לעבדות, אך אלו נרצחו בהמוניהם על ידי אירופאים שרצו להשתלט על אדמתם.[14] בנוסף, עם התנצרותם הם זכו להגנת הכתר הספרדי והכנסייה. במקומם שימשה אפריקה כמאגר עבדים עבור העולם החדש, אשר דרישתו הגבוהה לעבדים הביאה לעלייה משמעותית בסחר ולפגיעה הרסנית במרקם החברתי במערב אפריקה. ישנה טענה כי העלייה בצריכת הסוכר באירופה וההתמכרות של האירופאים למתוק ייצרה ביקושי שיא לגידולי קני סוכר,[15] לאדמות ולידיים עובדות. האדמות היו בשפע באמריקה ואת הידיים העובדות ייבאו מאפריקה. העבדים היו נחטפים בידי סוחרים מקומיים או על ידי בני שבטים יריבים, ולעיתים נמכרו אף בידי בני משפחתם. עבור שבטים שחורים רבים הייתה אספקת העבדים דרך פרנסה עיקרית. בסופו של דבר הגיעו הנמכרים לעבדות לסוחרי עבדים אירופאיים, בעיקר מאנגליה ומפורטוגל, והובלו בספינות בתנאים בלתי אנושיים, בעיקר לאיים הקריביים ולברזיל, שם עונו ונמכרו תמורת זהב או סחורות בהתאם לאיכותם. בשלבים מאוחרים יותר של סחר העבדים נשלט הסחר בידי ברזילאים והולנדים. מעריכים שלמעלה מ-12.5 מיליון עבדים הובלו רק לאמריקה, וכ-15% מהם נספו במסע.

עבדות הייתה נפוצה בארצות הקריביים ובאמריקה הדרומית. לעבדים הייתה חשיבות רבה בכלכלת ברזיל, שבה עבדו במטעי קנה הסוכר והקפה בתנאים קשים. העבדות בארצות הברית הייתה, מבחינת היקפה, קטנה יחסית לארצות אחרות ביבשת אמריקה. אך חוקרים רבים סבורים שהעבדות שיחקה תפקיד חשוב בכלכלה האירופאית של העולם החדש וביטולה הגיע בעקבות המהפכה התעשייתית.

על פי מסד הנתונים על סחר העבדים הטרנס אטלנטי, התחלקו העבדים שהובאו מאפריקה בין החלקים השונים באמריקה כדלקמן:

אפריקאים שעזבו את חופי היבשת במסגרת סחר העבדים הטרנס אטלנטי לעבדות בתקופה שבין 1501 ו-1866:

תקופה אירופה צפון אמריקה הקאריביים הבריטיים הקאריביים הצרפתיים אמריקה ההולנדית איים דניים אמריקה הספרדית ברזיל אפריקה סה"כ
המאה ה-16 903 0 0 0 0 0 241,917 34,686 0 277,506
המאה ה-17 3,639 19,956 405,117 50,356 145,980 22,610 313,301 910,361 4,312 1,875,631
המאה ה-18 6,256 358,845 2,139,819 1,178,518 339,559 81,801 175,438 2,210,931 3,451 6,494,619
המאה ה-19 0 93,581 218,475 99,549 28,654 25,455 860,589 2,376,141 171,137 3,873,580
סה"כ 10,798 472,381 2,763,411 1,328,422 514,192 129,867 1,591,245 5,532,118 178,901 12,521,336

כאמור, כ-15% מהעבדים לא שרדו את המסע הכרוך בחציית האוקיינוס האטלנטי. על פי המחקר, בסה"כ הגיעו לאמריקה 10,702,656 עבדים, או 85.48% מהיוצאים לדרך. למעלה ממחצית העבדים הגיעו לנמלי היעד בברזיל ואילו בריטים היו הקבוצה הגדולה ביותר המעורבת בארגון ומימון הסחר, והיוו כשליש מנפחו הכולל.

ב-1807, לאחר מאבק פוליטי ממושך, נחקק בבריטניה חוק האוסר על סחר עבדים, אם כי הותרה עדיין בעלות על עבדים. החל מ-1808 החוק נכנס לתוקף גם במושבות הבריטיות באמריקה הצפונית. בעשורים שלאחר חקיקתו יצאה בריטניה, באמצעות הצי הבריטי החזק, למאבק בסחר העבדים הטרנס אטלנטי. ב-1833 נאסרה העבדות במושבות האימפריה הבריטית (בעיקר נגע הדבר למטעי הסוכר באיים הקריביים), ובריטניה החלה ללחוץ על מדינות אחרות לבטלה כליל.

בעשורים הראשונים של המאה ה-19 הסתיימה העבדות ברוב חלקי יבשת אמריקה, בין היתר בעקבות הלחץ הבריטי. עבדות בארצות הברית נאסרה בחוקה בשנת 1865, בעקבות מלחמת האזרחים האמריקנית. ביטול העבדות היה, בדרך כלל, הדרגתי: ראשית נאסר סחר העבדים הטרנס אטלנטי; לאחר מכן הוחל חוק הרחם החופשי, שהעניק לילדי העבדים את חירותם, ולבסוף בוטלה העבדות סופית, תוך פיצוי בעלי העבדים על אובדנם. כך, למשל, היה תהליך ביטול העבדות בברזיל. שתי המדינות שהיו אחרונות לבטל את העבדות באמריקות היו קובה (1886) וברזיל (1888). מרד העבדים המפורסם שאירע בסנטו דומינגו הצרפתית (האיטי של היום) בסוף המאה ה-18 ומלחמת האזרחים בארצות הברית הם שני המקרים היחידים בהם הסתיימה העבדות בשפיכות דמים, ולא בהסדר כלשהו. לאחר ביטול העבדות בארצות הברית, העבדים-לשעבר הפכו לאזרחי המדינה, אם כי הם קופחו באופן חוקי ולא חוקי לעומת הלבנים. רק כעבור עשרות שנים זכו צאצאי העבדים לשוויון זכויות מלא בעקבות מאבק התנועה האפרו-אמריקנית לזכויות האזרח, והחלו להשתלב בהדרגה בחברה האמריקנית.

עבדות מודרנית

עמוד ראשי
 ראו גם – התנועה לביטול העבדות, העסקת ילדים

אף שנראה כי בעידן המודרני תופעה זו איננה קיימת, העבודות עודה תופעה נפוצה במדינות שונות ובמקומות רבים בעולם. על פי ה-Global slavery index ב-2016 עדיין יש בעולם קרוב ל-46 מיליון בני אדם בסטטוס של עבדות, שמועסקים בתחומים עיקריים: בניין, ועבודות בית . בנוסף יש מדינות בעיקר במזרח התיכון וצפון אפריקה שבהם מועסקים קטינים בלחימה. על פי הארגון כמות העבדים הגדולה ביותר נמצאת במדינות הבאות: הודו, סין ופקיסטן, והמדינות שבהן השיעור היחסי של עבדים הוא הגדול ביותר הן קוריאה הצפונית, אוזבקיסטן וקמבודיה. בחלוקה על פי אזורים, בדרום מזרח אסיה מתרכזת רוב העבדות העולמית, 30 מיליון אזרחים שהם כ-66 אחוז מכלל העבדות. על פי הארגון, אף בישראל קיימת עבדות מודרנית (11,600 בני אדם מוערכים) גם בניצול עובדים זרים.[16]

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקימילון ערך מילוני בוויקימילון: עבד
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: עבדות
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: עבדות

הערות שוליים

  1. ^ פרק ל"ד, פסוקים ח'-ט"ז
  2. ^ כרוניקון פסחלה, עמ' 474
  3. ^ ספר שמות, פרק כ"א, פסוק ב'
  4. ^ ספר דברים, פרק ט"ו, פסוק ט"ז: "והיה כי יאמר אליך לא אצא מעמך כי אהבך ואת ביתך כי טוב לו עמך"
  5. ^ ספר שמות, פרק כ"א, פסוקים ה'-ו'
  6. ^ ספר דברים, פרק ט"ו, פסוק י"ד: "הַעֲנֵיק תַּעֲנִיק לוֹ מִצֹּאנְךָ וּמִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ תִּתֶּן לוֹ"
  7. ^ ספר ויקרא, פרק כ"ה, פסוק מ"ו: "לעולם בהם תעבודו"
  8. ^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף כ"ה עמוד א' על פי הפסוק (שמות, כ"א, כ"ו-כ"ז) "וכי יכה איש את עין עבדו" וכו'
  9. ^ דבר זה נלמד מפסוק כ' שם: "נקום ינקם", וראו רש"י על אתר.
  10. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות עבדים, פרק ט', הלכה ח'
  11. ^ ספר שמות, פרק כ"א, פסוק ט"ז
  12. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ל"ב עמוד ב'
  13. ^ מערכת ישראל היום, למכירה: בני אדם, באתר nrg, ‏14 בנובמבר 2017
  14. ^ לפי חלק מהתיעודים שיעור התמותה בין 1492 ו1650 עמד על מעל 80%, וכנראה קרוב יותר ל-90%. (ראה לדוגמה: Cook, Noble David. Born To Die, pp. 1-15)</ref, Rodolfo Acuna-Soto; David W. Stahle, Malcolm K. Cleaveland, and Matthew D. Therrell (April 2002)
  15. ^ ההיסטוריה המתועדת של ההתמכרות העולמית לסוכר, באתר הוצאת הספרים פוקוס
  16. ^ עמוד הבית, באתר אינדקס העבדות הגלובלית
אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=עבדות&oldid=2628062"