סוגומון טהליריאן
סוגומון (סולומון, שלֹמֹה) טהליריאן (בארמנית: Սողոմոն Թեհլիրեան; 2 באפריל 1897, פאקאריש, וילאייט ארזורום, האימפריה העות'מאנית - 23 במאי 1960, סן פרנסיסקו, קליפורניה, ארצות הברית) היה סטודנט ארמני וניצול שואת הארמנים. ב-15 במרץ 1921 התנקש טהליריאן בשר הפנים לשעבר והווזיר הגדול לשעבר טלעת פאשה בשכונת שרלוטנבורג, אשר בברלין שבגרמניה, כנקמה על רצח העם הארמני. התנקשות זו הייתה חלק ממבצע נמסיס של הפדרציה המהפכנית הארמנית, בשיתוף המודיעין הבריטי והרוסי. טהליריאן הועמד לדין, אך זוכה על ידי בית המשפט הגרמני על רקע אי שפיות זמנית.
רקע וביצוע
טלעת פאשה היה האחראי המרכזי לרצח העם הארמני. הוא חתום על שני הצווים העיקריים שהובילו לגירוש הארמנים למחנות ריכוז ולרציחתם (גירוש האינטלקטואלים הארמנים מאיסטנבול ב-24 באפריל 1915 ו"חוק הטרנספר" (תחכיר) ב-30 במאי אותה שנה) ומי שפיקח וזירז אישית את הוצאתם לפועל. במהלך מלחמת העולם הראשונה לחץ טלעת לזירוז הגירוש וההשמדה עוד במהלך המלחמה, כיוון שלאחר מכן יהיה קשה הרבה יותר לבצעם ושיגר אישית פקודות לדרגי הביצוע בשטח[1]. עם תום המלחמה, ב-3 בנובמבר 1918, נמלט טלעת בצוללת גרמנית יחד עם שותפיו לשלטון, שר המלחמה איסמעיל אנוור פאשה ושר הימייה אחמד ג'מאל פאשה והוברח לברלין.
במהלך משפט שניהל הסולטן מהמט השישי בחסות בריטית, על מנת לדון בנסיבות כניסת טורקיה למלחמה וביצוע רצח העם הארמני, העידו קצינים רבים שהפנו אצבע מאשימה לשלושת הפאשות ולטלעת פאשה בפרט. ב-5 ביולי 1919 נדונו השלושה שלא בפניהם להוצאה להורג. המודיעין הבריטי ידע שטלעת נמצא בגרמניה ודרש מהממשל החדש בטורקיה לדרוש מגרמניה את הסגרתו. אולם שלטונות גרמניה התחמקו בטענה כפולה לפיה לא הוכח כי האיש אשם ומכל מקום לא בטוח כלל שהוא על אדמת גרמניה.
המודיעין הבריטי והרוסי הסכימו שיש להוציא לפועל את גזר דין המוות שהושת על טלעת, ומסרו את הזכות לבצעו לפעילים ארמנים. הם איתרו את מיקומו של טלעת בשכונת שרלטנבורג בברלין והעבירו את המידע לפדרציה המהפכנית הארמנית. סוגומון טהליריאן היה המתנקש שנבחר לבצע את גזר הדין. טהליריאן ירה בטלעת כדור 9x19 מ"מ פרבלום יחיד מאקדח לוגר P08 והרגו לאור יום, כיוון שביקש שייערך לו משפט, במסגרתו תצא לאור האמת על טבח העם הארמני. הוא נתפס מיד, נעצר והובל למשפט מהיר.
השפעות המשפט
המשפט של טהליריאן נמשך יומיים לבד אך עורר הדים רבים. הוא העמיד במבחן לא רק את מעשהו של טהליריאן אלא את דעתו המוצקה שלפיה טאלאת פאשה אשם ברצח העם הארמני. המשפט היה גורם מרכזי שהביא לידיעת הציבור האירופאי את טבח העם הארמני.
המשפט השפיע רבות על המשפטן רפאל למקין, שאמר "למה אדם נענש על רצח אדם אחר? למה רצח של מיליון איש הוא פשע פעוט יחסית לרצח של אינדיבידואל אחד?"[2]. למקין הוא זה שתבע מאוחר יותר את המונח "רצח עם".
חנה ארנדט, בספרה "אייכמן בירושלים: הבנאליות של הרוע", השוותה את טהליריאן לשלום שוורצבארד. ב-1925 התנקש שוורצבארד בפריז באוקראיני סימון פטליורה בפריז, בשל אחריותו של פטליורה לפוגרומים שבבהם נרצחו עשרות אלפי יהודים. ארנדט טענה כי שני המתנקשים התעקשו להשפט, על מנת להוכיח לעולם דרך בית המשפט, אילו פשעים נעשו נגד האנושות וכיצד קרה שאיש לא נענש עליהם[3].
בסופו של המשפט זוכה טהליריאן מאשמה.
לאחר מכן
טהליריאן עבר לסרביה ונשא אשה, לאחר מכן עבר לבלגיה, שם עבר את מלחמת העולם השנייה. ב-1945 היגרו בני הזוג לסן פרנסיסקו.
לאחר מותו ב-1960, הוצב על קברו אובליסק ועליו נשר מוזהב.
בשנת 1982 ראה אור הסרט Assignment Berlin ("המשימה ברלין"), על אודות הפרשה[4].
לקריאה נוספת
- Avakian, Lindy V. (1989). The Cross and the Crescent. USC Press. מסת"ב 0-943247-06-3.
- Gary Jonathan Bass. Stay the Hand of Vengeance: The Politics of War Crimes Tribunals. Princeton University Press, 2001
- Samantha Power. A Problem from Hell: America and the Age of Genocide. Harper Perennial, 2007
- Vartkes Yeghiayan. The Case of Soghomon Tehlirian. Center for Armenian Remembrance; 2nd edition, 2006
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ פקודות ששלח טלעת פאשה בנוגע לניהול שוטף של השמדת הארמנים
- ^ ינואר ברנדן, רצח עם, 2007, עמוד 24
- ^ חנה ארנדט, אייכמן בירושלים, 1992, עמודים 165-6
- ^
"Assignment Berlin", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
29522370סוגומון טהליריאן