סדר הירושה לכתר הסעודי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

آل سعود
ערב הסעודיתערב הסעודית ערב הסעודית
מדינה ערב הסעודיתערב הסעודית ערב הסעודית
תארים מלך ערב הסעודית
מייסד סעוד אבן מוחמד אבן מוקרין
ראש הבית הנוכחי סלמאן, מלך ערב הסעודית
תקופת השושלת 1720–הווה (כ־305 שנים)
אתניות ערבית

סדר הירושה לכס המלוכה הסעודי נקבע על ידי בית סעוד ובתוכו. כל מלך בערב הסעודית, לאחר מותו, הוחלף על ידי יורש העצר, כאשר יורש העצר החדש מונה על פי צורה רופפת של ותק אגנאטי (אנ') בין בניו של אבן סעוד, אם כי היו בני משפחה שדילגו עליהם מסיבות שונות. המשמעות של צורת ירושה כזו, היא שרק הבנים הזכרים נמצאים בסדר הירושה, ושהירושה עוברת קודם בין כלל הבנים של המוריש הראשון לפי סדר הולדתם, לפני שהיא עוברת לדור הנכדים.

תפקיד סגן יורש העצר (השני בתור לכתר) נבחר לראשונה ב-2014.

השליט הנוכחי של ערב הסעודית הוא המלך סלמאן שירש את המלך עבדאללה עם מותו ב-23 בינואר 2015.[1] באותו יום, הנסיך מוקרן הפך ליורש העצר, אך הוחלף שלושה חודשים לאחר מכן על ידי מוחמד בן נאיף בפקודתו של סלמאן. בבוקר 21 ביוני 2017 הודח גם מוחמד בן נאיף מתפקיד יורש העצר, ובנו של סלמאן, מוחמד בן סלמאן, מונה לתפקיד. יורש העצר הנוכחי הוא נכדו של אבן סעוד, השני בדורו שהוצב באופן רשמי כראשון בשושלת הירושה.

בשנת 2006 הוקמה מועצת הנאמנים (אנ') כדי להקל על העברת השלטון המלכותית.

היסטוריה

ערכים מורחבים – מלכי ערב הסעודית, היסטוריה של ערב הסעודית

עבד אל-עזיז "אבן סעוד"

בית סעוד שלט בחלקים נרחבים של חצי האי ערב במשך למעלה ממאתיים שנה. השושלת נפלה פעמיים במהלך המאה ה-19 עקב חילוקי דעות על הירושה. בשנות ה-90 של המאה ה-19, הוחלפו שליטי בית סעוד על ידי שושלת ראשיד (אנ'). האמיר עבד אל-עזיז בן עבד א-רחמן, הידוע בשם "אבן סעוד", השלים את איחוד השטח מחדש בכיבוש ריאד ב-1902, ולאחר תהפוכות רבות, ערב הסעודית הפכה לממלכה ב-1932.[2]

כאשר אבן סעוד כבש את חצי האי ערב, הוא כרת בריתות באמצעות נישואים פוליגמיים עם בני השבטים הגדולים ביותר שלה. זה חיזק את כוחו והרחיב את הלגיטימיות שלו בחצי האי ערב. כתוצאה מכך, הוא הותיר כמאה ילדים, שישים מהם בנים, בעת מותו ב-1953.[3][4]

שאלת הירושה בחצי האי ערב: 1920–1953

כאשר אבן סעוד החל בכיבוש מחדש של ממלכתו, נולד לו בן בשם טורקי אל-סעוד (אנ'), שנחשב ליורשו הסביר, אך הוא מת במהלך מגפת השפעת הספרדית של 1918–1919, והותיר אחריו אישה בהריון. מכיוון שהאפשרות להעמיד תינוק כיורש לממלכה בלתי יציבה, כפי שהייתה אמירות נג'ד ואל-אחסא (אנ') ב-1920, הייתה חסרת טעם, החליט האמיר להשאיר את השאלה פתוחה.

בסוף שנות ה-20 ותחילת שנות ה-30 של המאה ה-20, אחיו של אבן סעוד, מוחמד בן עבד א-רחמן אאל סעוד (אנ'), התעמת עם אבן סעוד לגבי זהות היורש המועדף. האם יהיה זה בנו השני של אבן סעוד, סעוד או בנו של מוחמד עצמו, חאלד בן מוחמד (אנ'). ב-1933 הכריע המלך לטובת בנו, והנסיך סעוד הוכרז כיורש העצר.[5]

בשלב מאוחר בחייו, אבן סעוד הצהיר כי הוא מעוניין שהירושה הסעודית תהיה באמצעות ותק אגנאטי וכי יורשו המשוער של סעוד יהיה בנו השלישי, פייסל. בהתאם לכך, כאשר המלך מת מת ב-1953, סעוד הפך למלך ופייסל הוכרז מיד כיורש העצר.[4]

סעוד נגד פייסל

במשך אחת עשרה שנות שלטונו, השאלה מי יירש את המלך סעוד נחשבה סגורה בהתאם להחלטת אבן סעוד. עם זאת, ככל שהמאבק בין המלך ליורש העצר התלהט בתחילת שנות ה-60, הודיע המלך כי הוא שוקל לשנות את קו הירושה מוותק אגנאטי להעדפת הבן הבכור ולמנות את בנו הבכור ליורש העצר. זה לא היה מקובל על שאר השבט המלכותי. לבקשתו של פייסל, אחיו מוחמד בן עבד אל-עזיז (אנ') (בנו הרביעי של אבן סעוד) הוביל הפיכה בארמון שהדיחה את המלך סעוד בסוף 1964.

בעיית הנסיך מוחמד

פייסל הפך למלך הבא, ואילו הנסיך מוחמד כיהן כיורש העצר בין השנים 1964 ל-1965. מוחמד היה אישיות אינטליגנטית ודינמית, מה שפתח אופציה לסכסוך שליטה נוסף. בעקבות כך, פייסל מינה את אחיו למחצה ח'אלד (בנו החמישי של אבן סעוד) לסגן ראש הממשלה ב-1962, תוך שהוא עוקף את מוחמד. המשא ומתן החשאי על התנאים שבהם מוחמד יפרוש נמשך זמן רב לאחר תחילת שלטונו של פייסל, וב-1965 הפך ח'אלד ליורש העצר החדש, תוך שהוא מנשל מסדר הירושה שני נסיכים נוספים, נאצר אל סעוד (אנ') וסעד אל סעוד (אנ') (השישי והשביעי בבניו של אבן סעוד) שנחשבו "לא ראויים".

פהד ועבדאללה

אחת הסיבות שמוחמד נמנע בתחילה מלהתפטר, הייתה חוסר האמון שלו במה שמכונה "שבעת הסודיירים (אנ')", בניה של אשתו האהובה של אבן סעוד, שהייתה בת למשפחת אל-סודיירי, והחשש שהמלוכה תגיע אליהם. הבכור ביניהם, הנסיך פהד (בנו השמיני של אבן סעוד), היה הבחירה המובילה של פייסל. הוא קיבל את תפקיד "סגן ראש הממשלה השני", ובמקביל, מקורות מלכותיים הודיעו כי הנסיך עבדאללה (בנו ה-11 של אבן סעוד), ראש המשמר הלאומי, יהיה אחריו. הם היו שני המלכים הבאים אחרי ח'אלד, ומלכו ביחד שלושים ושלוש שנים.

שובו של הסודיירי

ב-1975 נרצח המלך פייסל, ויורש העצר ח'אלד הומלך. כאשר בריאותו של המלך חאלד החלה להתדרדר, בעיית הירושה חזרה לקדמת הבמה. יורש העצר פהד (בנו השמיני של אבן סעוד) רצה להסיר את אחיו הנסיכים בנדר אל סעוד (אנ') ומוסעיד אל סעוד (אנ') (העשירי והשנים עשר בבניו של אבן סעוד) מסדר הירושה. את הנסיך מוסעיד שבנו רצח את המלך פייסל היה קל להסיר, אבל הסרתו של בנדר הייתה מורכבת יותר.[6] במשך רוב חייו, בנדר התרחק מהממשלה, והעדיף להתמקד בעסקים פרטיים. עם זאת, הוא דרש את זכותו לירושה, ואת תיק ההגנה שהיה בידי שר ההגנה הנסיך סולטן. כשראה שאחיו החזקים יותר מתנגדים לרעיון של עלייתו לשלטון, הוא הסכים לקבל תשלום משמעותי כדי לפרוש מרשימת היורשים.

לאחר מותו של המלך ח'אלד הפך האח פהד למלך החדש, והוא מלך בין השנים 1982 ל-2005. פהד רצה בתחילה שאחיו מאב ומאם, הנסיך סולטן (בנו ה-15 של אבן סעוד) יהיה יורשו. אך עם מותו ירש אותו אחיו למחצה עבדאללה (בנו האחד-עשר של אבן סעוד). עבדאללה עלה לכס המלוכה ביום הולדתו ה-81, והנסיך סולטן קודם אוטומטית לתפקיד יורש העצר. בשלב זה, רוב בניו האחרים של אבן סעוד שנותרו בחיים היו זקנים וחלשים.

יורש העצר סולטן שכנע את המלך למנות את הסודיירי הבא, נאיף (בנו העשרים ושלושה של אבן סעוד), לתפקיד הסגן השני. בשנים 2011–2012 נפטרו סולטן ונאיף בהפרש של חודשים אחדים, ואח סודיירי רביעי, סלמאן (בנו ה-25 של אבן סעוד), הפך ליורש העצר ב-18 ביוני 2012.

מועצת הנאמנים

עם התבגרות בניו של אבן סעוד (הצעיר שבהם נולד ב-1945), הקים המלך עבדאללה את מועצת הנאמנים כדי לטפל במספר ההולך ומצטמצם של המועמדים לכתר. היא הורכבה מ-28 אנשים: בניו של אבן סעוד שנותרו בחיים, הבנים הבכורים של האחים שמתו ובניו של המלך ושל יורש העצר. בראש המועצה עמד הנסיך משעל אל סעוד (אנ').[2][4]

כוחה של המועצה

מטרת המועצה הייתה להבטיח מעבר חלק של השלטון, ולמנות יורשים בעתיד.[7] זה, יחד עם צו מוקדם יותר של המלך פהד, פתח את האפשרות לקדם את דור הנכדים של אבן סעוד כמועמדים להפוך למלכי ערב הסעודית. הקריטריונים לבחירה כוללים:

  • תמיכה בתוך בית סעוד
  • כהונה בממשלה
  • השתייכות שבטית ומוצא אמו של המועמד
  • קבלה על ידי העולמא
  • תמיכה של הקהילה המסחרית
  • פופולריות בקרב כלל האזרחים

המועצה מצביעה בהצבעה חשאית.[8]

השפעת המועצה

בחירת הנסיך מוקרן

לאחר כמעט שנה בה משרת הסגן השני הייתה פנויה. הנסיך מוקרן מונה רשמית לתפקיד בצו מלכותי ב-2013.[9] על מנת להפוך את מקומו בשושלת הירושה לקבועה ולמנוע כל ערעור מצד בני המלוכה המנושלים, המלך עבדאללה שוחח עם כל אחד מחברי מועצת הנאמנות בנפרד לפני שהכריז על תוארו החדש של מוקרן.[10] מועצת הנאמנים התכנסה ב-27 במרץ 2014 להצבעה רשמית, שהסתיימה עם 75% בעד ו-25% נגד.[11]

בחירת הנסיך מוחמד בן נאיף

כשהמלך עבדאללה גסס, נעשה ניסיון לשנות את מסלול הירושה.[12] נטען כי ראש החצר המלוכתית ח'אלד אל-טויג'רי (אנ'), קשר קשר להדיח את יורש העצר סלמאן ולהחליפו בנסיך מוקרן או בנו של המלך עבדאללה, הנסיך מוטאיב אל סעוד (אנ').[13] עם מותו של עבדאללה ב-23 בינואר 2015, עלה סלמאן לכס המלוכה ומוקרן הפך ליורש העצר. במקביל, מוחמד בן נאיף, שר הפנים ותומך של סלמאן, מונה לסגן יורש העצר, צעד שאושר על ידי מועצת האמונים לאחר מעשה. בכך, מוחמד בן נאיף היה נכדו הראשון של אבן סעוד שנכנס לשושלת הירושה הרשמית.

הדחת יורש העצר מוקרן

בדרך כלל, תפקיד יורש העצר היה בעל משמעות ועוצמה. כך למשל כאשר פייסל, פהד ועבדאללה ניהלו את המדינה בשמו של המלך המכהן. עם זאת, בתקופת כהונתו של מוקרן בתפקיד הוא נותר למעשה מחוץ לקבינט של המלך סלמאן ועסק בעיקר בעניינים טקסיים.[14] במקומו, בנו של המלך סלמאן, מוחמד, קיבל לסמכותו משרדי ממשלה נחשבים, כולל משרד ההגנה, תפקיד המזכיר הכללי של החצר המלכותית ויו"ר המועצה לענייני כלכלה ופיתוח.

מוחמד בן נאיף, סגן יורש העצר ושר הפנים, היה גם הוא סודיירי, כך שהיה ברור שאם מוקרן יפנה את מקומו, תהיה לשבט אחיזה קבועה בשלטון. בשעות הבוקר המוקדמות של 29 באפריל 2015, חתם המלך על צו להדחת יורש העצר מוקרן, קידם את בן נאיף למעמד של יורש העצר ומינה את מוחמד בן סלמאן לתפקיד סגן יורש העצר.[15] למחרת התכנסה מועצת האמונים ובחרה רשמית בבן נאיף ברוב של 28 מול ארבעה ושני נמנעים.[16]

הדחת יורש העצר בן נאיף

בבוקר 21 ביוני 2017 הודיעה הטלוויזיה הממלכתית כי מוחמד בן נאיף הודח מתפקידו כיורש העצר, וכי סלמאן העלה את בנו מוחמד בן סלמאן לתפקיד.[17][18][19] על פי הניו יורק טיימס, מוחמד בן נאיף נאלץ להתפטר ומאז הוא נמצא במעצר בית.[20][21][22]

הערות שוליים

  1. ↑ McDowall, Angus (2015-01-23). "Saudi King Abdullah dies, new ruler is Salman". Reuters (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2025-05-30.
  2. ^ 2.0 2.1 "When kings and princes grow old". The Economist. ISSN 0013-0613. נבדק ב-2025-05-30.
  3. ↑ "Warrior King Ibn Saud Dies At 73". West Australian. 10 בנובמבר 1953. נבדק ב-2025-05-30. {{cite news}}: (עזרה)
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 Tomer Fish, מותו של נסיך ומאבק הירושה הסעודי, באתר הפורום לחשיבה אזורית, ‏2011-10-23
  5. ↑ SUCCESSION TO THE THRONE IN SAUDI ARABIA: COURT POLITICS IN THE TWENTIETH CENTURY - ProQuest, www.proquest.com (באנגלית)
  6. ↑ After King Fahd:, www.washingtoninstitute.org (באנגלית)
  7. ↑ The Remaking of the Saudi State, Carnegie Endowment for International Peace (באנגלית)
  8. ↑ "Saudi king details succession law" (באנגלית בריטית). 2007-10-09. נבדק ב-2025-05-30.
  9. ↑ רועי קייס, משחקי הכס: המלך חולה, קרב ירושה בסעודיה, באתר ynet, 1 באפריל 2014
  10. ↑ The Saudi Succession Question, Pulitzer Center (באנגלית)
  11. ↑ "Opinion: Deputy Crown Prince Muqrin and Saudi State Stability - ASHARQ AL-AWSAT". ASHARQ AL-AWSAT (באנגלית אמריקאית). 2014-03-29. נבדק ב-2025-05-30.
  12. ↑ The frantic intrigue of Abdullah's final hours, Middle East Eye (באנגלית)
  13. ↑ "Reports: Former chief of Saudi Royal Court under house arrest". Middle East Monitor - The Latest from the Middle East (באנגלית בריטית). נבדק ב-2025-05-30.
  14. ↑ ANALYSIS: Saudi reshuffle solidifies Sudairi hold, youthful heirs, Middle East Eye (באנגלית)
  15. ↑ "Saudi Arabia's king announces new heirs to throne". BBC News (באנגלית בריטית). 2015-04-29. נבדק ב-2025-05-30.
  16. ↑ Saudi deputy crown prince gets 82% of allegiance council votes, Al Arabiya English, ‏2015-04-30 (באנגלית)
  17. ↑ Saudi Arabia appoints King Salman’s son as crown prince, Al Jazeera (באנגלית)
  18. ↑ Nicole Chavez,Tamara Qiblawi,James Griffiths, Saudi Arabia’s king replaces nephew with son as heir to throne, CNN, ‏2017-06-21 (באנגלית)
  19. ↑ יואב קרני, ‏הפיכת החצר בערב הסעודית: מלך ל-50 שנה?, באתר גלובס, 21 ביוני 2017
  20. ↑ Hubbard, Ben; Mazzetti, Mark; Schmitt, Eric (2017-07-19). "Saudi King's Son Plotted Effort to Oust His Rival". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2025-05-30.
  21. ↑ "Drug addiction and intrigue: Why Saudi King ordered Mohammed bin Nayef to step aside for younger prince". Hindustan Times (באנגלית אמריקאית). 2017-07-19. נבדק ב-2025-05-30.
  22. ↑ סעודיה: בכירים במשפחת המלוכה נעצרו בגין "ניסיון הפיכה", באתר ynet, 7 במרץ 2020
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

סדר הירושה לכתר הסעודי41150723Q514241

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=סדר_הירושה_לכתר_הסעודי&oldid=2974369"