נתיב מים
נתיב מים הוא כל גוף מים הניתן לשיט. הבחנות רחבות הן כלי חיוני למניעת אי בהירות, ומשמעותה של ההפרדה בין המושגים משתנה בהתאם לניואנסים של המילים המקבילות בשפות השונות. הבחנה ראשונית נדרשת בין נתיבי שיט ימיים לבין נתיבי מים המשמשים כלי שיט במים פנימיים. נתיבי שיט ימיים חוצים אוקיינוסים וימים, וכן מספר אגמים, שבהם יכולת השיט היא מובנת מאליה ולא נדרשת הנדסה מיוחדת, למעט אספקת עומק המים הדרוש לכלי שיט במים עמוקים לצורך גישה לנמלי ים באמצעות תעלות גישה, או כדי לספק נתיב קיצור דרך מצר יבשה. תפקיד זה מבוצע על ידי תעלות ספנות. תעלות שנחפרו בים אינן מתוארות בדרך כלל כנתיבי מים. קיים חריג להבחנה ראשונית זו, בעיקר לצרכים משפטיים, המפורט תחת המושג מים בין-לאומיים.
במקרים שבהם נמלי ים ממוקמים בתוך היבשה, הגישה אליהם מתבצעת דרך נתיב מים שיכול להיקרא "פנימי" אך בפועל נהוג להתייחס אליו כאל "נתיב מים ימי", לדוגמה הסן הימי, הלואר הימי או נתיב השיט הימי של האלבה. המונח "נתיב מים פנימי" מתייחס לנהרות ולתעלות הניתנים לשיט ותוכננו לשימוש כלי שיט של מים פנימיים בלבד, אשר באופן משתמע הם בעלי ממדים קטנים בהרבה מאלו של ספינות השטות בים הפתוח.
על מנת שנתיב מים ייחשב כניתן לשיט, עליו לעמוד במספר קריטריונים:
- עליו להיות עמוק דיו כדי להכיל כלי שיט הטעונים עד לשוקע המתוכנן שלהם.
- עליו להיות רחב מספיק כדי לאפשר מעבר של כלי שיט בעלי הרוחב המתוכנן.
- עליו להיות חופשי ממכשולי ניווט כגון מפלים ואשדות, או להציע דרך לעקוף אותם באמצעות תאי שיט או מעלית ספינות.
- הזרם שבו חייב להיות מתון מספיק כדי לאפשר לכלי שיט להתקדם נגד כיוון הזרם ללא קושי מוגזם.
- גובה הגלים, במקרה של אגמים, לא יעלה על הערך עבורו תוכנן סוג כלי השיט.
כלי השיט המשתמשים בנתיבי מים נעים החל מדוברות קטנות הנגררות על ידי בעלי חיים ועד למכליות אוקיינוס עצומות ואוניות קו, כגון אוניות קרוז.
במטרה להגדיל את החשיבות של הובלה בנתיבי מים פנימיים, הציגה הנציבות האירופית תוכנית פעולה בת 35 נקודות ביוני 2021. המטרות העיקריות הן הגדלת כמות הסחורות המועברות דרך הנהרות והתעלות של אירופה והאצת המעבר לדוברות ללא פליטות עד שנת 2050. מטרה זו עולה בקנה אחד עם אסטרטגיית הניידות החכמה והבת קיימא ועם הדיל הירוק האירופי, אשר קבעו יעד של הגדלת השימוש בספנות בקרבת החוף ובניווט בתעלות בשיעור של 25% עד שנת 2030 ובשיעור של 50% עד שנת 2050.[1]
היסטוריה
נתיבי מים היוו חלק חשוב מהפעילות האנושית מאז העת הפרהיסטורית, והיותם ניתנים לשיט אפשרה לכלי שיט ולתעלות לעבור בכל גוף מים. התעלה הגדולה (סין), אתר מורשת עולמית של אונסק"ו, היא התעלה הארוכה והעתיקה ביותר בעולם, ונחשבת לאחד מפרויקטי ההנדסה הגדולים והנרחבים בהיסטוריה.[2]
דוגמה לסיווג של נתיבי מים פנימיים
הוועידה האירופית של שרי התחבורה קבעה בשנת 1953 סיווג של נתיבי מים אשר הורחב מאוחר יותר כדי להביא בחשבון את הפיתוח של גרירה בדחיפה. אירופה היא יבשת עם מגוון גדול של מאפייני נתיבי מים, מה שהופך את הסיווג הזה לבעל ערך רב לצורך הערכת המחלקות השונות בנתיבי המים. קיים גם מגוון מרשים של מאפייני נתיבי מים במדינות רבות באסיה, אך לא נרשמה שם יוזמה בין-לאומית מקבילה להשגת אחידות. סיווג זה מסופק על ידי הוועדה הכלכלית של האומות המאוחדות לאירופה, ועדת התחבורה הפנימית, קבוצת העבודה בנושא הובלה בנתיבי מים פנימיים. גרסה ברזולוציה נמוכה של מפה זו מוצגת כאן.
נתיבי מים מרכזיים
ראו גם
קישורים חיצוניים
- הספר הכחול על נתיבי מים פנימיים באירופה – גישה למסד הנתונים של הספר הכחול
- Waterscape – המדריך הרשמי של בריטניה לתעלות, נהרות ואגמים
- "WaterwayMap.org | OSM River Basins". waterwaymap.org (באנגלית).
הערות שוליים
- ↑ "Reviving Lithuania's inland waterways to cut emissions". European Investment Bank (באנגלית).
- ↑ UNESCO World Heritage Centre, The Grand Canal, UNESCO World Heritage Centre (באנגלית)
נתיב מים43205568Q1267889