נס בית ברנדנבורג
.jpg)
נס בית ברנדנבורג הוא השם שניתן על ידי פרידריך השני, מלך פרוסיה, לכישלונן של רוסיה ואוסטריה לנצל את ניצחונן עליו בקרב קונרסדורף ב-12 באוגוסט 1759 במהלך מלחמת שבע השנים.[1] השם מיוחס לעיתים גם להחלפת הצדדים של רוסיה במלחמה בשנת 1762, מה שהציל את פרוסיה מתבוסה אפשרית.
הנס הראשון של בית ברנדנבורג
לאחר קרב קונרסדורף, סבר פרידריך כי פרוסיה עומדת בפני תבוסה ודאית. הוא כתב שזוהי "תפנית אכזרית! לא אשרוד אותה. אני חושב שהכל אבוד. להתראות לנצח (בצרפתית: Adieu pour jamais)".[2] פרוסיה איבדה 19,000 חיילים ונותרה עם 18,000 חיילים בלבד. ב-16 באוגוסט 1759, הוא כתב שאם הרוסים היו חוצים את נהר האודר וצועדים לעבר הבירה הפרוסית, ברלין: "נילחם בהם, יותר כדי למות תחת חומות עירנו שלנו מאשר מתוך תקווה כלשהי להביסם".[2] הגנרל-פילדמרשל הרוסי סלטיקוב וצבאו חצו את האודר באותו יום, כאשר הגנרל-פלדמרשל האוסטרי ארנסט גדעון פון לאודון וצבאו כבר חצו את האודר ביום הקודם. גנרל-פלדמרשל לאופולד יוזף פון דאון הצעיד את שאר הצבא האוסטרי צפונה מסקסוניה. כל שלושת הכוחות כיוונו לצעוד לברלין.
פרידריך ריכז 33,000 איש כדי להגן על ברלין מפני כוחות האויב, שמספרם הוערך על ידו ב-90,000. פרידריך התייחס לאירועים שבאו לאחר מכן כ"נס בית ברנדנבורג". האוסטרים והרוסים גילו רתיעה מלנצל את ניצחונם על ידי כיבוש ברלין, ובחודש ספטמבר הם החלו להסיג את כוחותיהם. האוסטרים והרוסים איבדו 16,000 איש בקונרסדורף, ושני הצבאות חששו שקווי התקשורת שלהם נמתחו עד הקצה בשל הצעידה למרחק כה רב. צבאו של אחיו של פרידריך, הנסיך היינריך, לא היה מעורב בקונרסדורף ולכן עדיין היווה איום על הכוחות האוסטריים והרוסיים. בראותו את תוצאות האירועים הללו, פרידריך קיבל חזרה את ביטחונו.[3]
הנס השני של בית ברנדנבורג
עד דצמבר 1761, לאחר חמש שנות מלחמה, המצב האסטרטגי של פרוסיה הפך עגום למרות מספר הצלחות טקטיות. כפי שכתב פרידריך ב-10 בדצמבר:
האוסטרים הם אדוניה של שווידניץ וההרים, הרוסים נמצאים לאורך הוורתה מקולברג ועד פוזן... כל חבילת חציר, שק כסף או קבוצת מגויסים שלי מגיעים רק באדיבות האויב או עקב רשלנותו. האוסטרים שולטים בגבעות בסקסוניה, הקיסריים עושים אותו דבר בתורינגיה, כל המבצרים שלנו פגיעים בשלזיה; בפומרניה, שטטין, קיסטרין, ואפילו ברלין, נתונים לחסדי הרוסים.[4]
במהלך המלחמה איבדו הפרוסים 120 גנרלים, 1,500 קצינים (מתוך 5,500) ולמעלה מ-100,000 חיילים. רוב הפרוסים תמכו כעת בשלום, ופרידריך ניסה ללא הצלחה לערב את האימפריה העות'מאנית במלחמה. אז, בינואר 1762, קיבל פרידריך את הידיעה שהקיסרית יליזבטה מרוסיה מתה ב-5 בינואר: "המסלינה של הצפון מתה. החיה מתה (באיטלקית: Morta la Bestia)", כתב פרידריך ב-22 בינואר.[2] אחיינה של יליזבטה, פיוטר, מעריץ נלהב של פרידריך, ירש אותה. הוא שינה במהירות את מדיניות המלחמה של יליזבטה וניהל משא ומתן לשלום עם פרוסיה, עם שביתת נשק במרץ וחוזה שלום וידידות שנחתם ב-15 במאי.[5]
הערות שוליים
ביבליוגרפיה
- Fraser, David (2000). Frederick the Great: King of Prussia. London: Allen Lane. ISBN 0-7139-9377-4.
- Weigley, Russell F. (2004). "The Miracle of the House of Brandenburg". The Age of Battles: The Quest for Decisive Warfare from Breitenfeld to Waterloo. Indiana University Press. ISBN 0-253-21707-5.
נס בית ברנדנבורג42621916Q695296