ניסנית זיפנית
 ניסנית זיפנית
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | אסטראים |
| משפחה: | מורכבים |
| סוג: | ניסנית |
| מין: | ניסנית זיפנית |
| שם מדעי | |
 Crepis aspera L.
| |
ניסנית זיפנית (שם מדעי: Crepis aspera) היא צמח עשבוני חד-שנתי ממשפחת המורכבים (Asteraceae), הנפוץ מאוד בישראל ובמדינות מזרח הים התיכון. באביב ניכרת פריחתו הצהובה בנוף של בתות ים-תיכוניות, חורש פתוח ואף במעזבות, בעיקר בצפון הארץ ובמרכזה[1][2]. הצמח זקוף ומסועף בחלקו העליון, וגובהו נע בין 15 ל־25 ס"מ. התפרחות (קרקפות) צהובות, וכל פרחיהן לשוניים.
לניסנית זיפנית שני טיפוסי זירעונים, הנבדלים בצורתם ובאסטרטגיית ההפצה שלהם: הזירעונים הפנימיים נושאים ציצית ונפוצים למרחק בסמוך להבשלתם, ואילו הזירעונים ההיקפיים נותרים בקרבת צמח האם ומתפזרים בדרך כלל רק בשנה שלאחר מכן. הצמח מפריש מוהל חלבי עם פציעת רקמותיו; מוהל זה איננו רעיל, אך עשוי לגרום לגירוי קל בעור או בעיניים אצל רגישים.
ניסנית זיפנית היא אחת מתוך 13 מיני ניסנית הגדלים בישראל. תפוצתה בארץ משתרעת באזורים ים-תיכוניים בצפון הארץ ובמרכזה, והיא נעדרת מאזורי מדבר. תחום תפוצתה הטבעי משתרע ממצרים וסיני דרך הלבנט, עיראק וטורקיה, ועד צפון-מערב חצי האי ערב ואיראן. בנוסף, מין זה הוכנס והתאקלם באיטליה[1][2].
פנולוגיה - מחזור חיים
תקופת הפריחה של ניסנית זיפנית נמשכת מסוף פברואר ועד סוף יוני, והיא מתרחשת במקביל לקמילה הדרגתית של העלווה. הפירות הירוקים (זירעונים בלתי בשלים) מתחילים להופיע בסוף מרץ, והבשלתם מסתיימת לקראת סוף אפריל. הפצת הזרעים נמשכת מהמחצית השנייה של מאי ועד תחילת אוגוסט[2].
מורפולוגיה
ניסנית זיפנית היא צמח עשבוני חד-שנתי, זקוף, לפעמים מסתעף מצוואר השורש, ומסועף בחלקו העליון, שגובהו נע בין 15 ל־25 ס"מ. רק הגבעול והמעטפת נושאים שערות זיפיות דלילות, מפושקות ובלתי נעימות למגע, בעוד שאר חלקי הצמח קירחים לחלוטין. לאורך הגבעולים מופיעים שלושה טיפוסי עלים הנבדלים זה מזה בצורתם: עלים בסיסיים, עלי גבעול ועלים עליונים.
שונות בין אוכלוסיות במין ניסנית זיפנית בולטת במיוחד, והיא באה לידי ביטוי בשלושה זנים (וריאנטים) הנבדלים בתכונות מורפולוגיות בהתאם לאזור תפוצתם — בעיקר באופי השעירות של הגבעול ובצורת העלים. בזן אחד הגבעולים נושאים זיפים צהובים קשים; בזן שני הגבעולים חסרי זיפים או כמעט חסרי זיפים; ובזן שלישי העלים שעל הגבעול מפורצים לאונות מוארכות במקום להיות משוננים בלבד.
לשם הבנת המונחים המורפולוגיים המופיעים בפרק, מומלץ לעיין בערך משפחת המורכבים. בפנולוגיה של הפרח בערך ניסנית ארץ-ישראלית.
השורש שיפודי, ארוך וכהה מעט.
הגבעולים מחורצים ונושאים לרוב זיפים צהובים, בלתי גמישים, ארוכים ודלילים. לעיתים מופיעים גם זיפים נוקשים במיוחד, בולטים מאוד ובעלי בסיס כהה עד כמעט שחור — תכונה אופיינית לזן הטיפוסי (var. aspera). סביב הזיפים ניתן להבחין בשכבה צפופה של שערות קצרות ולבנות, שאינן זיפיות ואינן בלוטיות. הזיפים עצמם יושבים על בסיס כהה ומעט מורם, אך לא גבשושי או בולט במיוחד.
הלוואים חסרים. הפטוטרות קיימות בעלי הבסיס.
לניסנית זיפנית טיפוסי עלים אחדים, השונים זה מזה במיקומם ובמבנה שלהם. העלים מסודרים לאורכו של הגבעול, וניכרת הבחנה ברורה בין העלים הבסיסיים, העלים שלאורך הגבעול, והעלים העליונים.
- העלים שבבסיס הגבעול מוארכים עד דמויי-מרית, כלומר ראשם רחב ומעוגל וחלקם התחתון הולך וצר לעבר הפטוטרת.
- העלים שלאורך הגבעול מוארכים, זקופים וצמודים לגבעול; בבסיסם זוג אוזניות החובקות את הגבעול. שפת העלים משוננת בצורה חדה, ולעיתים נדירות הם מפורצים לאונות מוארכות. לעיתים מופיעים זיפים בבסיס העלה, במקום התחברותו אל הגבעול.
- העלים העליונים ביותר צרים, סרגליים (linear), ובעלי שפה תמימה.
התפרחות סיומיות, מפורדות (על צירים נפרדים) ובצורת קרקפת. הקרקפות זקופות ובעלות פרחים לשוניים מרובים שצבען צהוב ונראים היטב מבחוץ הערוכים על מצעית חשופה. בבסיסה מצויה מעטפת טיפוסית[3]. לשון הכותרות מסתיימות ב-5 שיניים. הקרקפות מפוזרות בראשי הגבעולים, לעיתים בקבוצות ולעיתים בודדות, והן קטנות עד בינוניות בגודלן; אורכן לעת ההבשלה אינו עולה על 1.5 ס"מ. הגבעול הנושא קרקפות מסתיים בקרקפת, ומתחתיה יוצאות קרקפות צעירות נוספות.
המעטפת דמוית גביעון, אורכה 6 עד 8 מ"מ, ועם ההבשלה חלקה העליון מתכווץ ונעשה צר יותר. המעטפת כוללת שני דורים של חפים: חפים חיצוניים קצרים וחפים פנימיים ארוכים מהם.
- החפים החיצוניים קצרים וקרומיים.
- החפים הפנימיים צימריים, ולאורך העורק המרכזי מופיעים זיפים קוצניים — אך אינם קוצים של ממש. עם ההבשלה, החפים הפנימיים נעשים דמויי תעלה, שקועים במרכזם, מתקשים ומתעבים בבסיסם, ונותרים זקופים או מתכנסים (נוטים פנימה זה כלפי זה).
פרחי הקרקפת כולם לשוניים, דו-מיניים וצהובים ואורכם עולה במקצת על אורך המעטפת. הפרח הלשוני אינו נכון, כותרתו בעל צינור קצר המסתיים בלשון ארוכה (מעין רצועה) ששפתה בעלת 5 שיניים[4]. השחלה תחתית, מורכבת משני עלי שחלה, ובעלת מגורה אחת המכילה ביצית אחת. עמוד השחלה מחולק בראשו לשתי צלקות ארוכות, שצבען צהוב או ירוק.
הפרי הוא זירעון חד-זרעי (cypsela, achene) יבש בעל קליפה עבה יחסית וקשיחה. זירעוני ההיקף שונים מזירעוני המרכז. בקרקפת הפרי של ניסנית זיפנית ייתכנו שני מצבים: או שהזירעונים שונים במקצת (dimorphic) או שכולם דומים (homomorphic) תלוי באוכלוסייה או בתנאי האקולוגיים[5].
הזירעונים ההיקפיים באורך כ־5 מ"מ, חיוורים, עטופים בחפים הפנימיים, פחוסים בצדדיהם ומכונפים בצדם הפונה פנימה. לעיתים קרובות הם חסרי מקור, ובדרך כלל נושאים ציצית קצרה שאינה משתיירת. במהלך ההבשלה הם נעטפים בחפים שמתעבים ומתקשים, ונפוצים רק בשנה שלאחר ההבשלה.
הזירעונים הפנימיים (או כולם, אם כל הזירעונים אחידים בצורתם) חומים-צהבהבים, באורך כ־2 מ"מ, בעלי עשר צלעות, ודמויי כישור — כלומר, עבים במרכזם ומחודדים בשני הקצוות. קצה הזירעןן מסתיים במקור דק שאורכו כאורך גוף הזירעןן עצמו. הציצית מפותחת, באורך 3 עד 4 מ"מ, בולטת לעין, ונושאת שערות פשוטות, לבנות ורכות מאוד. זירעוני המרכז נפוצים למרחק סמוך להבשלתם[6].
מוהל חלבי ורעילות
בעת פציעת הרקמות של ניסנית זיפנית נפלט מוהל חלבי, תכונה האופיינית לרבים ממיני משפחת המורכבים (Asteraceae). הוא מכיל תחליב סמיך של חומרים כימיים שונים. המידע המדעי לגבי הרכבו הכימי של המוהל מועט, אך ידוע כי מינים קרובים בסוג ניסנית מכילים בלטקס שלהם פוליסכרידים, פנולים, וססקוויטרפנים, חלקם בעלי טעם מר או תכונות דוחות אוכלי עשב. עם זאת, לא נמצאה עדות ברורה לרעילות משמעותית בצמח זה.
המוהל אינו נחשב רעיל במובן חריף או קטלני, אך הוא עשוי לגרום לגירוי קל בעור או בריריות הפה, בייחוד אצל אנשים רגישים. דיווחים קליניים על תגובות חמורות נדירים מאוד, אך במגע עם העיניים או בבליעה עשוי הלטקס לגרום לאי-נוחות חולפת. אצל חיות מרעה, ניסנית זיפנית אינה נחשבת רעילה, אך גם אינה מועדפת למאכל, ככל הנראה בשל טעמה המר ומרקמה המחוספס. מינים אחרים בסוג ניסנית מתועדים באירופה ובאסיה כצמחים נלווים שאינם גורמים נזק לבהמות, כל עוד אינם נאכלים בכמות גדולה.
לסיכום, ניסנית זיפנית איננה צמח רעיל, אך כמו מינים רבים בעלי מוהל חלבי, יש להימנע ממגע ישיר עם העיניים או בליעה של חלקיה הטריים.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 Crepis aspera L., POWO plants of the World Online. Published on the Internet
- ^ 2.0 2.1 2.2 ניסנית זיפנית, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
- ↑ מיכאל זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, מהדורה חדשה מתוקנת ומורחבת, תל אביב: עם עובד, 1989, עמ' 496-498
- ↑ מיכאל זהרי, כל עולם הצמחים, שנייה, תל אביב: עם עובד בע"מ, 1982, עמ' 555-73
- ↑ Naomi Feinbrun-Dothan, Flora Palaestina – Part Three, Jerusalem: The Israel Academy of Sciences and Humanities, 1978, עמ' 440-447
- ↑ נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל, ירושלים: כנה, 1998, עמ' 752-6
ניסנית זיפנית40993383Q15564846