נינו ה"קדושה"
תבנית אישיות ריקה נינו ה"קדושה" (בגאורגית: წმინდა ნინო; 296 לערך – 338 או 340 לערך) הייתה מבשרת הנצרות באיבריה הקווקזית, (לימים גאורגיה). שם החלה החלה להטיף באדיקות, ובעקבות השפעתה על המלוכה, הפכה למדינה השנייה בעולם שקיבלה על עצמה את הנצרות כדת מדינה רשמית. סמלה המובהק, צלב הגפן, אשר על פי האגדה הנוצרית נשזר מזמורות גפן שנקשרו בשערה, הפך לסימן ההיכר המזוהה ביותר עם הנצרות הגאורגית ועם זהותה הדתית של המדינה. קברה, השוכן במנזר בודבה שבחבל קאחתי במזרח גאורגיה, מהווה מוקד עלייה לרגל מרכזי עבור מאמינים.
ראשית חייה
מקורות וזהות
על חייה של נינו קיימות מסורות אחדות, לעיתים סותרות, הנשמרות בכנסיות השונות. על פי האגדה האורתודוקסית, נינו נולדה בסוף המאה ה־3 בעיירה קולסטרי בפרובינציית קפדוקיה הרומית, שבאסיה הקטנה, למשפחה מכובדת. אביה, זבולון (או זאבולון), מתואר לעיתים כמצביא רומאי ולעיתים כיהודי מירושלים,[1][2] אמה נקראה סוסנה (או שוזנה), ולפי האגדה הייתה אחותו של הפטריארך יובנאל הראשון מירושלים. מצד אביה הייתה נינו קרובת משפחה של גאורגיוס ה"קדוש".[1]
לפי האגדה הקתולית הרומית, שמצוינת בכתבי טיראניוס רופינוס, מקורה של נינו אינו ברור והיא הגיעה לגאורגיה כשפחה ולא מרצונה החופשי.
ילדות וחזון השליחות
כשהייתה בת 12 החליטו הוריה לעזוב הכל ולעבור לגור בירושלים. אביה הלך לחיות במנזר במדבר ואמה עברה לגור במנזר המטפל בנשים חולות ונזקקות. הבת נינו נמסרה להשגחת נזירה מבית לחם בשם שרה, שם התחנכה ברוח הנצרות ולמדה עברית, תאולוגיה, פילוסופיה ומדעים, דודה, הפטריארך יובנאל, פיקח על חינוכה וניבא לה עתיד מזהיר.[2][1] על פי האגדה, בהיותה נערה בת 14 חוותה נינו חזון שבו הופיעה בפניה מרים הבתולה וציוותה עליה לצאת אל “ארץ הצפון”, גאורגיה (שנקראה אז איבריה) ולהפיץ בה את הבשורה הנוצרית. באותו חזון העניקה לה מרים צלב עשוי זמורות גפן, בעל זרועות שמוטות. על פי האגדה היא התעוררה עם הצלב בידיה וקשרה אותו בשערה. צלב הגפן הפך מאז לאחד מסמליה המרכזיים של הנצרות הגאורגית.
רומא, ארמניה והבריחה לאיבריה
בעידודו של דודה היא עזבה את ירושלים והחלה במסע לרומא. בזמן שהותה ברומא, נינו פגשה והטבילה את הנסיכה הריפסימה ואת האומנת שלה, גאיין. באותה תקופה, הקיסר הרומי היה דיוקלטיאנוס (284–305), שנודע לשמצה ברדיפת נוצרים. דיוקלטיאנוס ביקש להינשא לה, אך נינו, הריפסימה, גאיין וחמישים בתולות נוצריות נוספות נמלטו.[3]
בממלכת ארמניה העתיקה נינו השתייכה לקהילה של 35 בתולות. הן הטיפו לנצרות בממלכה הארמנית עד שהמלך טירידאטס השלישי (אנ') הורה לענותן ולערוף את ראשיהן. נינו לבדה הצליחה לברוח לכיוון איבריה. 35 הבתולות כולל נינו הוכרזו מאוחר יותר כ"קדושות" על ידי הכנסייה האפוסטולית הארמנית.[2]
השם הגאורגי בארמנית הוא נונה. תולדותיה כנזירה היחידה מבין 35 הנזירות מקבוצת גאיין והריפסימה שניצלה מהטבח בידי המלך הארמני הפגאני טירידאטס השלישי בשנת 301 מסופרות בהיסטוריה של מובסס חורנאצי.
פעילותה בגאורגיה
נינו הגיעה לגבולות ממלכת איבריה הגאורגית העתיקה מדרום בסביבות שנת 320. שם היא הציבה צלב נוצרי בעיירה הקטנה אחלכלכי והחלה להטיף את האמונה הנוצרית באורביניסי (אנ') ולבסוף הגיעה למצחתה, בירת איבריה. הממלכה האיברית הושפעה מהאימפריה הפרסית השכנה, שמילאה תפקיד חשוב כמעצמה אזורית בקווקז. המלך האיברי מיריאן השלישי ועמו סגדו לאלילים הסינקרטיים ארמזי וזאדן.[4]
בתחילה למלך היו ספקות ביחס לנינו ולדת הנוצרית, אך לפי האגדה נינו ריפאה את המלכה ננה מאיבריה (אנ') (אשתו של מיריאן השלישי) ואז ניצרה אותה ומאוחר יותר גם את המלך. מסופר שהמלך לקה בעיוורון בתאונת ציד הוא התפלל לאלוהיה של נינו ואז לפתע מצא את דרכו, אז הוא החל להאמין בנצרות. בשנת 326 מיריאן הכריז על הנצרות כדת הרשמית של ממלכת איבריה, מה שהפך את גאורגיה לאחת המדינות הנוצריות הראשונות בעולם.[4][2]
כינון הכנסייה הגאורגית
לאחר אימוץ הנצרות, שלח מיריאן שגריר לביזנטיון כדי לבקש מהקיסר קונסטנטינוס הראשון לשלוח בישוף וכמרים לאיבריה. קונסטנטינוס, לאחר שנודע לו על התנצרותה של איבריה, העניק למיריאן את אדמת הכנסייה החדשה בירושלים ושלח משלחת של בישופים לחצר המלך הגאורגי.[1]
בשנת 334 הזמין מיריאן את בניית הכנסייה הנוצרית הראשונה באיבריה, אשר הושלמה סופית בשנת 379 במקום בו ניצבת כיום קתדרלת סווטיטיצ'ובלי במצחתה.[4][2]
פרישתה ומותה
נינו, לאחר שהייתה עדה להתנצרות האיבריים, נסוגה למעבר ההרים בבודבה (גאו'), קאחתי, היא נפטרה זמן לא רב לאחר מכן. מיד לאחר מותה, החל המלך מיריאן בבניית מנזר בודבה, שם ניתן עדיין לראות את קברה בחצר הכנסייה.[2]
מורשת
נינו נחשבת לדמות מייסדת בזהות הדתית והלאומית של גאורגיה. צלב הגפן המזוהה עמה הוא סמלה הדתי של המדינה, ודמותה מונצחת בכנסיות, איקונוגרפיה, ספרות ומסורת עממית. חג נינו נחוג בכנסייה האורתודוקסית הגאורגית מדי שנה, והיא נחשבת לאחת ה"קדושות" המרכזיות בנצרות המזרחית. הוריה, זבולון וסוזנה, הוכרזו כ"קדושים" בשנת 1997. כנסיות סנט נינה קיימות גם ברוסיה ובניו יורק.
ימי חג
- 14 בינואר – טקס הזיכרון המרכזי
- 19 במאי – כניסתה של נינה לגאורגיה בשנת 303
- 20 במאי – ציון זכרם של זבולון וסוזנה, הוריה של נינה
- 23 במאי – טקס הזיכרון בגאורגיה
- 29 באוקטובר – טקס הזיכרון בארמניה
- 15 בדצמבר – טקס זיכרון קתולי ותיק
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 גאורגיה - נינו הקדושה והקשר הנשי, באתר מסע אחר
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 Saint Nino (Nina), Equal of the Apostles, Enlightener of Georgia, www.oca.org
- ↑ "Saint Nino (Nina), Equal of the Apostles, Enlightener of Georgia". OCA. 14 בינואר 2014. נבדק ב-29 בנובמבר 2025.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 4.0 4.1 4.2 נצרות בגיאורגיה מבואות | תרבויות עולמי, באתר tarbuyotolami.com, 2020-06-01
נינו הקדושה42869850