מנטרים בערך כתוב שהוא לא חבש כיפה ע"פ פסק שלו, האם לא צריך לשנות התואר מ"רבי" ל"הרב", כפי הכללים כאן?
גם העובדה שהוא כפר בכל הזוהר, אמור להיות במשקל בשביל לשנות התואר, ולכאורה מה ההבדל בינו לקאפח שלא כתוב עליו אפי' הרב? (יצויין שאני לא בעד השמטת התואר, אלא רק שינוי ל"הרב", לענ"ד כך יותר מתאים לו כפי המקובל במקרים כאלו).
גם רבי אהרן מוורמס לא חבש כיפה. יש מהאחרונים שסברו כך. ראה אריכות בספר 'אוצר הכיפה'.
ראפח היה בדור אחר וגם הוביל התנגדות גסה מאד לקבלה (ולא רק לזוהר).
לגבי - "רב" - זה לא תואר ביניים, אלא תואר מודרני יותר שמקובל אצל הצה"דלמשל. אין לזה קשר למקרה הנוכחי.
בתואר "הרב" אינו תואר פחות חשוב בכלל, זה רק צורת הכינוי היותר מכובדת בציבור הד"לי, זה הסיבה היחידה לשינוי התואר, ולכן בכלל בערכים של רבנים ציוניים זה "רבי" כי זה דור אחר.
שמש מרפא גם נשוא הערך התנגד לקבלה ולא רק לזוהר, יתירה מזאת חלק גדול מהסיבה שקאפח נהיה כך היה בעקבות קריאת חיבוריו של נשוא הערך נגד הקבלה.
לגבי יש מהאחרונים שסברו שמותר לילך בגילוי ראש, כוונתך שיש כזה דיעות "לכתחילה לכל החיים" על אף כשניתן לכסות הראש, ואין ליהודי שום סיבה לשנות מהמקובל בכל הדורות, או שכוונתך שהם התירו במקרים מסויימים "לצורך"?
היו דורות שבהם מתנגדים לקבלה - היו בקוצנזוס. כמו בדורו של נשוא הערך. (הפיוט "יום זה יהי משקל" של יוכ"ק הוא שלו. רבים מאוד אומרים אותו בדורנו)
בדורות האחרונים מתנגדי הקבלה ממש הוקעו. כמו בדורו של רב קפאח.
כפי שכתבתי חשובה גם הדרך, ולא רק ההתנגדות עצמה. אם קאפח רק היה מתנגד בדעותיו יתכן שזה היה עובר בשקט. אבל הוא הנהיג התנגדות קולנית ונחרצת, שלוותה בלא מעט גסות רוח וזלזול בוטה בראשונים.
אגב, נשוא הערך היה גם אישיות מורכבת ברמה האישית (הוא מתאר את התמכרותו הקשה להימורים). אבל מה שחשוב מכל זו הפרספקטיבה ההיסטורית. פיוטיו של רא"מ נאמרים ברוב תפוצות ישראל ביוכ"ק, והוא נשאר בתוך הקונצנזוס, וזה מה שחשוב.
