ניתוח הטענות כנגד רמח"ל נעשה בערך זה בצורה יסודית ומפורטת, כולל מקורות ענפים.
אך משום מה לא הועלו כנגד תשובותיו של רמח"ל וסיעתו, המפורטות באגרות, וכן במקורות אחרים.
דבר שמעמיד את הערך כלוקה בחסר. וביותר עושה עוול היסטורי לרמח"ל.
ניתן לומר שכיון שכלל ישראל קיבל את רמח"ל, אם כן אין צורך בתשובות, כיון שהתקבלה גדולתו וסמכותו. ממילא אין לטענות כבר שום מקום.
אך לדעתי לא כך הדבר, ולכל פרט וטענה יש משמעות בפני עצמן.
למשל ביחס לטבילות שלא הקפיד בהן, השיב רמח"ל בהקדמה למסילת ישרים, עד שאפשר להבין שכל ספר מסילת ישרים נכתב כתגובה לפולמוס, שהעמיד את רמח"ל כלא חסיד ולא פרוש, [דבר שמהר"י באסאן עצמו טוען נגדו] והוא בא ללמד מהי חסידות ופרישות לשיטתו. וממילא נפל עמוד חזק מבנין הטענות שכנגדו.
ואכן בזה התקבלה שיטתו בעם ישראל, שהרי מסילת ישרים הוא ספר היסוד לחסידות בזמנינו.
זה יכול באמת להיות ענין למחקר מקיף, ולא לערך אינצקלופדי. אך לפחות הדברים המפורשים באגרות, לדעתי צריך ללקט ולכתוב את התשובות.