נושא בדף שיחה:רבי ישראל בעל שם טוב/ארכיון

שמש מרפא, בנוגע לעריכתך זו – אתה בטוח? אני חושב שבכל ערך דומה, פירוט כזה היה נכנס, בתור מרכיב בסיסי בביוגרפיה של נשוא הערך.

ראשית, אני לא אוהב לדבר עם בובות. לגוש"ע, אם מדובר במידע הסטורי, הצדק עמך, אבל הפרטים מבוססים על אגדה ברסלבאית (בלי לזלזל). עוד רגע ארחיב שם בהבסס על מה שידוע.

ועיין בעריכה הבאה שהניחה גם להם מקום להתגדר בו.

וראה עכשיו.

לפני שהופכים זאת למסורת של חסידות ברסלב, עיינו כאן וגלו שנסיון העליה מוזכר כבר בשבחי הבעש"ט ובספרי ר' יעקב יוסף מפולנאה, ומסורות עליה נמצאות אצל הרה"ק מווילעדניק, במסורת ברסלב ואצל הרה"ק מקאמרנא. ניתן לומר שהדבר מקובל בכל החצרות החסידיות, ובחלקן נהוג לערוך סעודה באחרון של פסח לזכר נס שאירע בעת הנסיעה (ראה כאן (ס"ג) ובמקורות המוזכרים כאן (ס"ו). ועוד).

לסיכום, לא רק שהנסיעה ראויה לאזכור מכובד בערך, אלא אף לערך בפני עצמו.

לא כתבתי שעצם הנסיעה היא מסורת וכו', אלא שפרטי הנסיעה אינם ידועים לנו, ועיין בערך.

מאותה סיבה, זה גם לא יכול להחזיק ערך בפנ"ע, וז"פ.

לדעתי מצד ריבוי המסורות – יש מספיק ידע שיפרנס ערך; ובנוגע לחשיבות – עצם אזכוריה הרבים, כמו גם הסעודה הנערכת לזכרה, מראים על חשיבות הנסיעה במסורת החסידית.

תוך כדי שעיינתי במקורות שמש מרפא כבר הספיק לשנות.

מצטרף לדברי 'איש הישראלי', מעשה זו הוא אינו עוד 'סיפור' מסיפורי צדיקים, אלא חלק בלתי נפרד מ'תולדות חייו' של הבעל שם טוב, אשר בכל קהלות החסידים מייחדים את סעודת 'סעודת נעילת החג' של חג שביעי של פסח - כ'סעודת הבעש"ט' - לזכר אותו נס.