לדעתי אין צורך לכתוב זאת כפיסקא בפני עצמה, אלא לשלבו בתוך הפיסקא המדברת על הוצאת כלי הבית בטרם הטמאת הבית.
מכלולאים פעילים - מה דעתכם?
נושא בדף שיחה:נגעי בתים/ארכיון
גא"מ
אני ממליץ להשאיר כפיסקה בפנ"ע.
זה מושג חשוב, שעדיין אין עליו ערך (אפילו שבערך מטא-הלכה הוא נכתב כקישור), אבל פה זה המקור שלו.
לפני רבע שעה שמעתי מחבר בשם פלפולא חריפתא ע"ז דף עו, שאומר שמה שכתוב 'המחמיר תבוא עליו ברכה' זה דוקא כשאין הפסד ממון. וכשיש, אסור להחמיר כי התורה חסה על ממונם של ישראל. זה חידוש מעניין. באתי להוסיף פה היכנשהו, ואני רואה שאין על זה עדיין ערך, וגם הפיסקה הקיימת קצרה כ"כ עד שהיא אמורה להמחק.
אז בנתיים תשאירו כפרק, אולי אכתוב על זה משהו, באנצ. תלמודית יש על זה ערך, אלקט משם מידע, ונפנה מכאן לערך מורחב.
בברכה
ראשית, לא כאן המקור היחיד ל"התורה חסה על ממונם של ישראל" (עיין ראש השנה כז. יומא מד: מנחות עו: ועוד).
שנית, אם אין על זה ערך עדיין - לדעתי זה לא אומר שיש להשאירו כאן כפיסקא. כאן מדובר על נגעי הבתים, וכל הנושאים האחרים - חשובים ככל שיהיו - אינם נוגעים ישירות בנושא הראשי של הערך.
שלישית, תודה על היוזמה לכתוב את הערך החדש.
רביעית, כבר חשבתי על הרעיון כמה פעמים, וכעת מצאתי במה ראויה להעלותו: אולי אכן יש לפנות למערכת האנציקלופדיה התלמודית, ולבקש מהם להעלות את כל הערכים שלהם בהמכלול (כפי שעשו בפרוייקט השו"ת של בר אילן).
כך ייחסך עבודה לעורכים אמביציוניים כמוך, וכמובן - המכלול תרוויח ערכים חדשים ואיכותיים.
נ.ב. המהלך ככל הנראה יהיה כרוך בתשלום.
לא מומלץ. אתה משתמש באנצ. תלמודית? מאוד קשה לשלוף משם מידע לקורא הפשוט. יש מדי הצפה של החומר. הם עצמם עושים מיקרופדיה תלמודית, ואת זה אולי כדאי להעלות, אבל זה ניסוח ייחודי, ולא תואם למכלול (תרתי משמע). ויש את זה בויקישיבה, מוגן בזכ"י.
זה לא מקור יחיד, אבל אני שאיני בקיא בנושא זוכר את זה כמקור ראשון, ואם זה נכון שזה באמת מקור מרכזי, אולי כן כדאי להשאיר כפרק. עכ"פ איני אומר קבלו דעתי, כמובן.
למרות שאולי זה לא המקור היחיד לכך שהתורה חסה על ממונם של ישראל, עכ"ז, עצם העובדה שכל המעיין קלות בנגעי בתים הענין קופץ לו מול העין ויעידו על כך כל תינוקות של בית רבן. ולכן אני בעד הניסוח הקיים. תודה לכל המוסיפים. למרות שאני מחבב את הערך (נוגע בדבר), אני אשמח אם תשפרו אותו בכל ענין שתראו לנכון.
לא שללתי את הבאת עצם הענין, אלא את הבאתו כפיסקא בפני עצמה. לדעתי יש לשלבו במקומו הראוי (ראה בדבריי לעיל).
גם מקוה הצטרף לדעה זו, ואפילו מישהו שממליץ להשאיר - זה רק בגלל שעדיין אין על זה ערך, אך כבר עניתי לו שבוודאי מקום הניחו לו להתגדר בו ולייצר את הערך החדש, אך זה עדיין לא סיבה להשאירו כאן כפיסקא בפני עצמה (כשם שלא נעשה כאן פיסקא על חומר עוון לשון הרע, למרות שהתינוקות של בית רבן לומדים את חומר העוון בפרשיות אלו...).