אתחלתא דגאולה – לעניין הלכה
לאתחלתא דגאולה יש כמה השלכות הלכתיות: א. הגמרא במסכת כתובות (קיא, א) אומרת: בין שלוש השבועות שהשביע הקב"ה את עם ישראל היה שלא יעלו בחומה (רש"י: יחד, ביד חזקה) לארץ ישראל. רבים מהפוסקים סוברים, שאיסור זה פוקע בעת הגיע 'אתחלתא דגאולה'. כנאמר בגמ' שהאיסור הוא "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" (שיר השירים ב, ז). כאשר יש סימנים משמים של תחילת הגאולה, הרי זה סימן שה' חפץ שנחזור[1].
כל המקורות הללו שהביא מתייחסים לדעת רב יהודה ולא לדעת רבי זירא
ב. לבני חוץ לארץ אין חובה לעלות לארץ ישראל (ראה אגרות משה אבה"ע א, קב), אמנם מעת שהתחילה הפקידה/אתחלתא דגאולה, יש חובה לעלות לארץ ישראל. לכן בבית שני שלא עלו בני הגולה, מעת שהתחילה הפקידה (בהכרזת כורש) אמרו עליהם במדרש ובגמ' שהם אשמים בחורבן המקדש, ובמה שלא נתקיימו כל הנבואות[2].
בבית שני גרם החטא.... הנישואי תערובת (פירש"י ועוד החונים סביבו), ומה גם המעשה רב שבמס' יומא יותר חזק מגירסא של שה"ש רבה
- ↑ קדושת ציון גליון 23.pdf (עמ' 28), Google Docs
- ↑ הגדרת מצוות ישוב ארץ ישראל.pdf, Google Docs