חז"ל (תנחומא דברים סימן א) אומרים: יְשֻׂשׂוּם מִדְבָּר וְצִיָּה וְתָגֵל עֲרָבָה וְתִפְרַח כַּחֲבַצָּלֶת. פָּרֹחַ תִּפְרַח וְתָגֵל אַף גִּילַת וְרַנֵּן כְּבוֹד הַלְּבָנוֹן נִתַּן-לָהּ הֲדַר הַכַּרְמֶל וְהַשָּׁרוֹן הֵמָּה יִרְאוּ כְבוֹד-ה' הֲדַר אֱלֹקֵינוּ. מפני מה כתיב כך? ללמדך, שבשעה שהקדוש ברוך הוא מגלה שכינתו על ישראל, אינו נגלה עליהם כאחת, מפני שאינן יכולין לעמוד באותה טובה בפעם אחת. אלא מה הקדוש ברוך הוא עושה? מתגלה להם קמעא קמעא. בתחילה משיש את המדבר, שנאמר: ישושום מדבר וציה. ואחרי כן: [ו]תגל ערבה ותפרח כחבצלת. ואחרי כן: פרוח תפרח. ואחרי כן: כבוד הלבנון נתן לה. ואחרי כן: המה יראו כבוד ה' הדר אלקינו. חז"ל מלמדים אותנו את סדר האתחלתא: א. בתחילה משיש את המדבר – דהיינו הופך את ארץ ישראל שהיתה שממה כמדבר כדתיב (ישעיהו סד, ט) "צִיּוֹן מִדְבָּר הָיָתָה" למקום פורח. ב. אחר כך הופך את אותו המקום הראוי ליישוב, למקום שהחיים בו שוקקים והומים ומרובים כצאן אדם. ג. ואחר כך מעמיד את כבוד הלבנון, דהיינו כבודו של מקום המקדש, ועיר האלקים המושפלת עד שאול תחתיה מתחילה אף היא להתכונן מבחינה גשמית להתאים לשמש כעיר לקודש ולמקדש. וכלולה בזה גם הכנת המקום מבחינה גשמית להכיל ריבוי עולי רגלים בסביבות ירושלים, כגון על ידי הכנת בתי הארחה גדולים בריבוי גדול סביב אותו מקום וכבישת הדרכים ומבואות העיר להיכנס לתוכה המון עם בריבוי גדול. ד. כל הדברים הללו הינם בבחינת 'רגלי מבשר' לעת בוא כבוד ה' הדר אלקינו, בעת בה תמלא הארץ דעה את ה'.
נושא בדף שיחה:אתחלתא דגאולה/ארכיון
ראשון הוספתי שמדובר שפרשנות של התומכים וכן אתה מזומן להוסיף את הפירכות לזה בגוף הערך