נוריו נאגאיאמה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

永山 則夫
לידה 27 ביוני 1949
פטירה 1 באוגוסט 1997 (בגיל 48)
מדינה יפןיפן יפן
פעילות בולטת רוצח סדרתי
ידוע בשל רצח סדרתי של 4 אנשים בפחות מחודש

נוריו נאגאיאמהיפנית: 永山 則夫,‏ 27 ביוני 1949 – 1 באוגוסט 1997) היה רוצח וסופר יפני.

ביוגרפיה

נאגאיאמה נולד בעיר אבאשירי שבהוקאידו, יפן, וגדל במשפחה של הורים גרושים. בשנת 1965 עבר לטוקיו ועבד ברובע שיבויה, שם היה עד לירי בזאמה ושיבויה.

בין 11 באוקטובר 1968 ל-5 בנובמבר 1968, נגיאמה רצח ארבעה בני אדם באמצעות אקדח. את שני קורבנותיו האחרונים גם שדד בסכום של 16,420 יין (שווה ערך ל-46 דולר אמריקאי באותה שנה). הוא נעצר ב־7 באפריל 1969, כאשר היה בן 19 ונחשב לקטין לפי החוק היפני דאז.

בשנת 1979 גזר עליו בית המשפט המחוזי של טוקיו עונש מוות, אך בית המשפט הגבוה של טוקיו ביטל את גזר הדין והטיל עליו מאסר עולם בשנת 1981. בשנת 1983 ביטל בית המשפט העליון של יפן את החלטת בית המשפט הגבוה, וקבע את הקריטריונים להחלת עונש מוות במדינה. לבסוף, בשנת 1987, שב בית המשפט הגבוה וגזר עליו עונש מוות, וגזר הדין אושרר על ידי בית המשפט העליון בשנת 1990.[1]

קריירה ספרותית

במהלך שהותו בכלא, החל נגיאמה לכתוב ספרים, והפך לדמות מוכרת בציבור היפני. ספרו הראשון, דמעות הבערות (ביפנית: 無知の涙), פורסם בשנת 1971. בשנת 1983 זכה בפרס על ספרו גשר עץ (ביפנית: 木橋). הצלחתו הספרותית עוררה מחלוקת בחוגים הספרותיים ביפן, והוא נדחה מהצטרפות לאגודת הסופרים היפנית, אך זכה להכרה מחוץ ליפן, ובשנת 1996 זכה לפרס מחוזי במדינת סארלנד שבגרמניה.[2]

מוות

נגיאמה הוצא להורג ב־1 באוגוסט 1997 במרכז המעצרים של טוקיו, בגיל 48, בצו של שר המשפטים איסאו מצוארה.[דרוש מקור] ההוצאה להורג התבצעה 34 ימים בלבד לאחר מעצרו של סייטו סאקקיברה, הרוצח בן ה־14 בפרשת רצח הילדים בקובה. נאגאיאמה לא הותיר אחריו הצהרת פרידה. בצוואתו הקים קרן צדקה לסיוע לנזקקים.[3]

קורבנות

  1. מאסאנורי נאקמורה (中村 公紀, Nakamura Masanori)
  2. תומג'ירו קאטסומי (勝見 留次郎, Katsumi Tomejirō)
  3. טטסוהיקו סייטו (斎藤 哲彦, Saitō Tetsuhiko)
  4. מאסאקי איטו (伊藤 正明,‏ Itō מסאקי)

יצירות

  • Muchi no Namida (無知の涙, 1971)
  • Ai ka Mu ka (愛か無か, 1973)
  • Kibashi (木橋, 1984)
  • Soren no Tabigeinin (ソ連の旅芸人, 1986)
  • Sutego Gokko (捨て子ごっこ, 1987)
  • Shikei no Namida (死刑の涙, 1988)
  • Nazeka Umi (なぜか 海, 1989)
  • Isui (異水, 1990)
  • Hana (華, 1997)

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. Weisman, Steven R. (1990-04-26). "Death Sentence Fuels Japan's Soul-Searching". The New York Times. נבדק ב-2008-06-24.
  2. "Muchi no Namida" (בגרמנית). אורכב מ-המקור ב-2016-03-03. נבדק ב-2008-06-24.
  3. "Killer's legacy builds bridges". 2002-07-23. אורכב מ-המקור ב-2012-10-15. נבדק ב-2008-06-24.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

נוריו נאגאיאמה41210192Q1142305