לדלג לתוכן

נוית בראל

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
נוית בראל
לידה 1977 (גיל: 49 בערך)
אשקלון
סוגה שירה, ביקורת, תרגום
שפות היצירה עברית
השכלה אוניברסיטת תל אביב
תקופת פעילות מ-2001
עיסוק משוררת, חוקרת ספרות, מבקרת ספרים, מתרגמת ועורכת ספרותית
פרסים והוקרה פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים, 2017

נוית בראל (נולדה ב-1977 באשקלון) היא משוררת, עורכת, מבקרת ספרות, מתרגמת וחוקרת ספרות ישראלית. העורכת של סדרת הספרים "הדשא הגדול" בהוצאת פרדס ושל סדרת הספרים "היום קצר" בהוצאת ידיעות אחרונות, עורכת כתב העת הספרותי "הליקון", ועורכת ראשית של הוצאת הספרים "הליקון"[1].[2]

ביוגרפיה

בעלת תואר דוקטור מבית הספר למדעי התרבות באוניברסיטת תל אביב.

הוסמכה על ידי החוג לתורת הספרות באוניברסיטת תל אביב בהצטיינות יתרה. את עבודת התזה כתבה בהנחיית ד"ר תמר יעקבי בנושא "הרטוריקה של הציטוט: דמויות מקראיות בשירה עברית מודרנית כמקרה מבחן". את עבודת הדוקטורט כתבה בהנחיית פרופ׳ מיכאל גלוזמן בנושא הפואטיקה של דליה רביקוביץ'.

במקביל ללימודי הדוקטורט ניהלה את תחום הספרים העבריים של הוצאת ידיעות ספרים במשך כשמונה שנים, במהלכן עבדה עם עשרות סופרים, משוררים ואנשי הגות מן השורה הראשונה וטיפחה כותבות וכותבים צעירים, שזכו בפרסים ובהכרה, בהם ספרי הביכורים של עילי ראונר וארי ליברמן ושל המשוררות מי-טל נדלר ולי ממן וספרים מאת חביבה פדיה, יורם קניוק והרב בני לאו. ערכה את "ספר קישוני", חמישים הסיפורים הקצרים הטובים ביותר מאת אפרים קישון במלאת עשור למותו וערכה מהדורה מחודשת לסיפור מאחורי הגדר מאת חיים נחמן ביאליק. מ-2020 משמשת עורכת כתב העת ועורכת ראשית של הוצאת הספרים "הליקון".[2]

שירים, מאמרים, רצנזיות ותרגומים של בראל פורסמו בעיתונים ובכתבי עת כולל עיתון 77, דקה, מעין, אורות, שבו, גג, אפיריון, בינתיים, הכיוון מזרח, כתובת, מאזנים והליקון[3]. בראל מפרסמת משיריה וממסותיה כמעט רק בכתב העת הו! בעריכת דורי מנור. נמנית עם צוות המבקרים והמראיינים של המוסף "ספרות ותרבות" של "ידיעות אחרונות" בעריכת אלעד זרט.

ב-2005 הוציאה את ספר ביכוריה, "רֹשֶם" בהוצאת גוונים.[4] ב-2011 הוציאה ספר שירים נוסף, "ממש". על ספרה זה זכתה בפרס רמת גן לספרות ליצירת ביכורים, אך ויתרה עליו כשהתברר שמדובר בספרה השני[4]. ב-2016 פרסמה את קובץ השירים "מחדש" בהוצאת עם עובד[5][6]. בשנת 2025 ראה אור "באמת", ספר השירה הרביעי שלה, בסדרת "ריתמוס" של הוצאת "הקיבוץ המאוחד"[7][8].

בראל הייתה חברה בקבוצת המשוררים גרילה תרבות, והייתה אחת הכותבות המרכזיות בכתב העת "מטעם" שערך יצחק לאור. שיריה תורגמו לאנגלית, לגרמנית, לרומנית, לערבית ולספרדית. השתתפה באנתולוגיות שירה רבות, בהן "אדומה", "לצאת", ו"השירים הכי יפים בעברית". לימדה ספרות באוניברסיטת תל אביב, במכללת עלמא ובאוניברסיטה הפתוחה. השתתפה בפסטיבלי שירה רבים, ביניהם "פסטיבל מטולה", "פסטיבל מטר על מטר", "פסטיבל שדה בוקר", "פסטיבל תל אביב לשירה", "פסטיבל שער הבינלאומי לשירה מבית הליקון" ו"פסטיבל מייד אין ג'רוזלם של 'בית אבי חי'".

בשנת 2017 זכתה בראל בפרס היצירה לסופרים עבריים על שם ראש הממשלה לוי אשכול לשנת תשע"ז[9].

ספרים שכתבה

משפחתה

בראל נולדה להורים יוצאי טריפולי שבלוב. אחיה הבכור של בראל נהרג בקרב ברמת הגולן במלחמת יום הכיפורים. מתגוררת בתל אביב עם בן זוגה, הפרסומאי ומחבר ספרי הילדים שני גרשי.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא נוית בראל בוויקישיתוף

מכתביה

הערות שוליים

  1. ↑ נוית בראל, באתר לקסיקון הספרות העברית החדשה
  2. ^ 2.0 2.1 הליקון
  3. ↑ רותי זוארץ, ‏"המזרחיות אינה דגל": נוית בראל מספרת כיצד כל מילה שלה עלתה לדפוס, באתר מעריב אונליין, 2 במאי 2016
  4. ^ 4.0 4.1 בראל נוית, באתר לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית
  5. ↑ הוצאת ספרים עם עובד, מחדש / נוית בראל, באתר עם עובד
  6. ↑ אתר למנויים בלבד עודד מנדה־לוי, "מחדש" מאת נוית בראל: האובדן מעניק חיים לכתיבה, באתר הארץ, 4 במאי 2016
  7. ↑ בכל סרלואי, "קוֹל אִשָּׁה מִלֵּא אֶת הָרְחוֹב", באתר ynet, 13 בפברואר 2025
  8. ↑ אתר למנויים בלבד יובל אונגר, "באמת" של נוית בראל הולך בגדולות, באתר הארץ, 12 בפברואר 2025
  9. ↑ הזוכים בפרסי היצירה לסופרים עבריים על שם לוי אשכול תשע"ז, באתר משרד התרבות והספורט

נוית בראל42484452Q16341045

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=נוית_בראל&oldid=3662745"