נבחרת האיטי בכדורגל נשים
כינוי | האדומות והכחולות | |||
---|---|---|---|---|
התאחדות | התאחדות הכדורגל של האיטי | |||
השתייכות | CONCACAF | |||
דירוג פיפ"א (12 ביוני 2025) |
50 ![]() | |||
- ניקוד פיפ"א | 1,498.43 | |||
- דירוג שיא | 50 (נמדד ביוני 2025) | |||
- דירוג שפל | 106 (נמדד במרץ 2010) | |||
מאמן | מאלו קינט, (2024-עד היום) | |||
מירב השערים | בצ'בה לואי (28) | |||
תלבושת | ||||
| ||||
משחק בינלאומי ראשון | ||||
![]() ![]() (פורט-או-פרנס, האיטי; 17 באפריל 1991) | ||||
הניצחון הכי גדול | ||||
![]() (רואוד טאון, איי הבתולה הבריטיים; 9 באפריל 2022) | ||||
ההפסד הכי גדול | ||||
![]() ![]() (ויקטוריה, קנדה; 30 באוקטובר 2002) | ||||
גביע העולם בכדורגל | ||||
הופעות | 1 (הראשונה ב-2023) | |||
ההישג הטוב | שלב הבתים (2023) | |||
גביע הזהב | ||||
הופעות | 6 (הראשונה ב-1991) | |||
ההישג הטוב | מקום רביעי (1991) |
נבחרת האיטי בכדורגל נשים מייצגת את האיטי בתחרויות כדורגל נשים בינלאומיות ומנוהלת על ידי התאחדות הכדורגל של האיטי (FHF). הנבחרת נחשבת לאחת מנבחרות הנשים הטובות ביותר באיים הקריביים, לצידן של ג'מייקה וטרינידד וטובגו.
משחקה הראשון של הנבחרת נערך באפריל 1991 במסגרת גביע הזהב הראשון, שאותו אירחה ובו היא סיימה במקום הרביעי (הישג השיא של הנבחרת עד היום). מאז היא השתתפה בעוד חמש אליפויות יבשתיות, אך מעולם לא הצליחה לעבור את שלב הבתים.
ב-2023, העפילה האיטי בפעם הראשונה בתולדותיה לגביע העולם של פיפ"א, לאחר שניצחה את צ'ילה בפלייאוף הבין-יבשתי. בגביע העולם, היא שובצה לבית אחד עם אנגליה, דנמרק וסין, הפסידה בכל שלושת משחקיה והודחה בסיום שלב זה.
הדירוג הנוכחי של נבחרת האיטי ברשימת הדירוג של פיפ"א, הוא המקום ה-50 בעולם, נכון ל-12 ביוני 2025, עלייה של 3 נקודות לעומת ניקוד קודם.[1] דירוג השיא 50 נמדד לראשונה[2] ביוני 2025, והדירוג הכי נמוך 106 נמדד לראשונה[2] במרץ 2010.
נבחרת האיטי בכדורגל נשים41621781Q916809
- ↑ דירוג לנבחרות לאומיות נשים באתר פיפ"א
- ^ 2.0 2.1 החל מיולי 2003 - אז החל דירוג פיפ"א לנבחרות נשים בכלל