נאו-קונפוציאניזם
 | |
| שורשים, סיווג והנהגה | |
|---|---|
| זרם | פילוסופיה מזרחית |
| מקור השם | קונפוציאניזם + פילוסופיה סינית של תקופת שושלות סונג ומינג |
| מייסד | ג'ו שי |
| דמויות מרכזיות | ג'ו שי, וונג יאנגמינג, זהו דוניי, אן חיאנג |
נאו-קונפוציאניזם (בסינית: 宋明理學) הוא זרם פילוסופי שהופיע בסין בתקופת שושלות סונג ומינג (בערך מהמאה ה-11 עד המאה ה-17), ומהווה התפתחות מרכזית של הקונפוציאניזם הקלאסי. הזרם הציג ביקורת ופיתוחים חדשים שהרחיבו והעמיקו את הפילוסופיה הקונפוציאנית.
רקע וביקורת
הנאו-קונפוציאניזם התפתח במידה רבה בתגובה לאתגרים שהציגו הבודהיזם והטאואיזם בסין, וכן כפועל יוצא של רצון לנקות את הקונפוציאניזם מהשפעות זרות. לעומת הקונפוציאניזם הקלאסי, שניתן להגדירו כיותר פרגמטי ומעשי, הנאו-קונפוציאניזם הוסיף רובד מטאפיזי ומוסרי עמוק יותר.
בנוסף, הוגים נאו-קונפוציאניסטים כמו וונג יאנגמינג לא תמיד הסכימו עם ההדגשים של ג'ו שי, והציגו תפיסות שונות לגבי טבע האדם וחשיבות ההכרה האישית. כך נוצרו זרמים פנימיים שהיו במחלוקת או התנגדות מסוימת זה לזה, ובכלל לבסיס הקונפוציאניזם הקלאסי.
עקרונות מרכזיים
- לי (理) – עקרון הסדר הטבעי והלוגי שמאחורי כל הדברים.
- צ'י (氣) – חומר או אנרגיה פעילה הממלאת את העולם ומשולבת עם ה"לי".
- טבע האדם – דיון האם האדם טוב מטבעו או שיש לפתח ולשפרו באמצעות מוסר ולימוד.
- חקירה עצמית ולימוד – התמקדות בפיתוח מוסרי וניתוח פילוסופי לעומק.
- השפעה חברתית וממשלית – דגש על חשיבות המוסריות למנהיגים ולשליטים.
השפעה
הנאו-קונפוציאניזם שינה את התפיסה התרבותית, הפוליטית והחברתית בסין ומדינות מזרח אסיה במשך מאות שנים, והשפיע על חינוך, ממשל וחיי יומיום עד תחילת המאה ה-20.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- נאו-קונפוציאניזם, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- מאמר אנציקלופדי, באתר סטנפורד פילוסופיה (באנגלית)
הערות שוליים
נאו-קונפוציאניזם41558399Q825754