נאום מיימן
תבנית מדען ריקה נאום (נחום) נתנוביץ' מיימן (ברוסית: Наум Натанович Мейман; 12 במאי 1911 – 13 בינואר 2001) היה מתמטיקאי, פיזיקאי תאורטי, פעיל זכויות אדם יהודי-סובייטי ומסורב עלייה בולט. הוא היה חבר ב"קבוצת הלסינקי" במוסקבה וחתן פרס סטלין (1953) על תרומתו לפרויקט הגרעין הסובייטי.[1]
ביוגרפיה מוקדמת וקריירה מדעית
מיימן נולד בעיירה באזאר(אנ') שבאימפריה הרוסית (כיום באוקראינה)[2] למשפחה של סוחר בעצים.
הוא הראה כישרון מתמטי יוצא דופן מגיל צעיר. בשנת 1928, לאחר שהציג את עצמו כמבוגר בשנה, ניסה להירשם למחלקה לפיזיקה ומתמטיקה באוניברסיטת מוסקבה אך נדחה עקב היותו בן למשפחה "בורגנית". הוא הצליח להירשם למכון פלחאנוב לכלכלה לאומית ושנה מאוחר יותר הצליח לעבור למחלקה לפיזיקה ומתמטיקה אך סולק ממנה בחשד על עמדתו כלפי המשטר הסובייטי למרות שאמר שהוא נאמן למשטר. בהמלצתו של נ.י. אחיעזר, אותו הכיר מילדותו, נסע "הרחק ככל האפשר מצרות" לקאזאן ולניקולאי צ'בוטרב(אנ'), מתמטיקאי מצטיין ואדם טוב. לאחר שעבר את כל לימודיו באוניברסיטה תוך שנה כסטודנט חיצוני, הפך לסטודנט לתואר שני אצל צ'בוטרב ובמקביל החל ללמד במכון האווירונאוטיקה של קאזאן. שנות לימודיו לתואר שני קבעו במידה רבה את קריירת המחקר של מיימן. צ'בוטרב הציע לו נושא מעניין ומבטיח הקשור לבעיית ראות'-הורוויץ. מיימן הצליח להגיע לתוצאות חשובות, אותן גיבש כעבודת דוקטורט. עבודתו הוכרה כבעלת חשיבות כה רבה עד כי הוענק לו מיד תואר דוקטור למדעים פיזיקליים ומתמטיים. במהלך השנה שלפני הגנה על התזה שלו עבר לחרקוב, שם עבד במשך שנתיים במכון למתמטיקה באוניברסיטת חרקוב. בשנת 1937 סיים תואר דוקטור באוניברסיטת חרקוב תחת הנחייתו של צ'בוטרב. באוניברסיטת חרקוב פגש את הפיזיקאי לב לנדאו והקשר הטוב שנוצר ביניהם התמיד עד מותו של הפיזיקאי הדגול לאחר תאונת דרכים שעבר בשנת 1962. בשנת 1938 עבר מיימן למוסקבה, שם במשך מספר שנים עמד בראש ענפי המתמטיקה של מספר מוסדות להשכלה גבוהה, תוך שנתיים, בגיל 27, הוא הפך לפרופסור ובין השנים 1939 ל-1941 עבד גם במכון סטקלוב למתמטיקה.[1]
במהלך שנות המלחמה פונה ממוסקבה ועמד בראש המחלקה למתמטיקה של מכללה צבאית. לאחר שחזר למוסקבה בסוף המלחמה, החל לעבוד במכון לכימיה פיזיקלית של האקדמיה למדעים, ומשנת 1945 במכון לבעיות בפיזיקה של האקדמיה למדעים של ברית המועצות כמנהל מעבדת המתמטיקה במחלקה התאורטית בראשותו של לנדאו. המעבדה ביצעה חישובים הקשורים ליצירת פצצת האטום.[1]
במהלך שנות ה-40 וה-50 המשיך בעבודתו במכון לבעיות פיזיקליות של האקדמיה למדעים של ברית המועצות. הוא היה חלק מהצוות המדעי שעסק בחישובים תרמו-גרעיניים עבור פצצת המימן הסובייטית, העבודה המתמטית של תקופה זו באה לידי ביטוי בדו"ח המשותף של לנדאו, מיימן וא.מ חלטניקוב שהוקרא על ידי מיימן בקונגרס המתמטי הכללי השלישי בשנת 1956. על עבודה זו קיבלו המחברים את פרס סטלין מדרגה שנייה בשנת 1952. בשנת 1955, פורקה המעבדה המתמטית, ומיימן הועבר למעבדה להנדסת חום של האקדמיה למדעים, שמאוחר יותר הפכה למכון לפיזיקה תיאורטית וניסויית (ITEP)(אנ') במוסקבה. שם כיהן ועבד כפרופסור עד 1975, אז החליט להגר לישראל.[1]
פעילות ציבורית ומאבק לעלייה
במהלך שנות ה-60 החל מיימן להתקרב לחוגי הדיסידנטים (מתנגדי המשטר) בברית המועצות. בשנת 1974 הגיש בקשה רשמית לעלות לישראל, אך סורב על ידי השלטונות בטענה שחשיפתו לסודות מדינה במסגרת עבודתו המדעית מהווה סכנה ביטחונית.[1]
בעקבות הסירוב הפך למסורב עלייה (Refusenik) פעיל: בהדרגה הפך מלהיות "סרבן" לפעיל בתנועת זכויות האדם. בשנת 1977 הפך לחבר בקבוצת הלסינקי[3](וועדת סחרוב להגנת זכויות אדם) שהוקמה במטרה לעקוב אחר יישום הסכמי הלסינקי לשמירה על זכויות אדם. מיימן השתתף בסמינרים מדעיים מחתרתיים של מסורבי עלייה שנושלו ממשרותיהם האקדמיות.[1]
מאבקו האישי קיבל תהודה עולמית בשנות ה-80 בשל הטרגדיה המשפחתית שחווה. אשתו השנייה, אינה מיימן קיטרוסקי, חלתה בסרטן וביקשה לצאת לטיפולים במערב. השלטונות אפשרו לה לצאת רק בינואר 1987, אך מנעו מנאום להתלוות אליה.[4][5] אינה נפטרה בצרפת זמן קצר לאחר מכן, ומיימן לא הורשה להשתתף בהלווייתה.
עלייה לישראל וחיים בה
בהמשך שנת 1987, עם תחילת מדיניות הפרסטרויקה, קיבל מיימן אישור יציאה ועלה לישראל. הוא התיישב בירושלים, התקבל לאוניברסיטת תל אביב כפרופסור אמריטוס והמשיך לעסוק במחקר מתמטי ובפעילות למען זכויות אדם. בשנת 1992, נערך כנס לכבודו בהגיעו לגיל 80.[1]
מיימן נפטר בשנת 2001 בגיל 89 ונטמן בהר המנוחות.
תרומתו המדעית
הישגיו המדעיים של מיימן מתייחסים בעיקר לשלושה תחומים: תורת הפונקציות של משתנה מרוכב, תורת משוואות דיפרנציאליות חלקיות ופיזיקה מתמטית. מחזור המאמרים הראשון שלו קשור לבעיית ראות'-הורוויץ, אשר בניסוחה הקלאסי, כוללת מציאת תנאים על מקדמי פולינום, תחתם לשורשים יש חלקים ממשיים שליליים. נושא בעל השלכות קריטיות על יציבות של מערכות פיזיקליות והנדסיות. התוצאה של מחקרו המשותף עם צ'בוטרב הייתה עבודה שפרסם מיימן, בשנת 1949 "בעיית ראות'-הורוויץ עבור פולינומים ופונקציות שלמות"[6][1]
מחזור מאמרים נוסף שבו מיימן הקדים את זמנו עסק בחקר היציבות וההתכנסות עבור שיטת הרשת לפתרון בעיית קושי(אנ') עבור משוואות דיפרנציאליות חלקיות לינאריות וקואזי-לינאריות. מאמרים אלה נבעו מבעיות יישומיות מאוד הקשורות לחישוב עוצמתן של פיצוצי פצצות אטום ומימן, ובשל שיקולי סודיות פורסמו רק מספר שנים לאחר כתיבתם (ואפילו אז בצורה רחוקה מלהיות מלאה).[1]
מבין ממצאיו של מיימן בפיזיקה מתמטית, ניתן להבחין במספר מאמרים שפרסם בשנות ה-60. מיימן, בהשכלתו מתמטיקאי טהור, עבד במוסדות לפיזיקה כמעט כל חייו. ניתן בהחלט למקם את מיימן בין חלוצי שיתוף הפעולה בין מתמטיקאים לפיזיקאים בשנים בהן שיתוף פעולה זה לא היה טבעי ומקובל. לרוע המזל, היותו מתמטיקאי בקרב הפיזיקאים עיכב במידה מסוימת הכרה רחבה יותר בעולם המתמטי של מאמריו, שרבים מהם אינם מיושנים גם כיום וראויים למחקר ופיתוח נוספים.[1]
קישורים חיצוניים
- נאום מיימן - רשימת פרסומים מדעיים
- קריאה של הקונגרס של ארצות הברית לשחרורם של נאום מיימן ורעייתו אינה מיימן, 16 באוקטובר 1986
- ברנדון שפרינגר, The Man They Said They’d Never Free, באתר מגזין New Voices, ב-30 בנובמבר 2010
- טרין וובמה, מאבק פעילת זכויות אדם ליזה פול בשנות ה-80 לשחרורם של בני הזוג מיימן , באתר העיתון היומי מינסוטה, 10 במרץ 2011
הערות שוליים
- ^ 1.00 1.01 1.02 1.03 1.04 1.05 1.06 1.07 1.08 1.09 D. V. Anosov, V. L. Ginzburg, A. B. Zhizhchenko, M. I. Monastyrskii, S. P. Novikov, Ya. G. Sinai, M. A. Soloviev, נאום נתנוביץ' מיימן (הספד), באתר Russian Math. Surveys, 57:2 (2002), 399–405 www.mathnet.ru
- ↑ על העיירה באזאר בחבל ווהלין באוקראינה, באתר האיגוד העולמי של יוצאי ווהלין בישראל
- ↑ Activities of the Helsinki Groups, 1977 (44.10), A Chronicle of Current Events, 2021-03-31 (באנגלית)
- ↑ L. A. Times Archives, Soviets Give Ailing Wife of Dissident Visa to Go to U.S., Los Angeles Times, 1987-01-16 (באנגלית אמריקאית)
- ↑ Resolution in Congress Calls on USSR to Grant Emigration Visa to a Refusenik and His Critically Ill, Jewish Telegraphic Agency (באנגלית אמריקאית)
- ↑ N. G. Chebotarev, N. N. Meiman, “The Routh-Hurwitz problem for polynomials and entire functions”, Trudy Mat. Inst. Steklov., 26, Acad. Sci. USSR, Moscow–Leningrad, 1949, 3–331, www.mathnet.ru
נאום מיימן42953367Q1985571