נאום הדם והברזל
נאום הדם והברזל (בגרמנית:Blut und Eisen) הוא נאום שנשא אוטו פון ביסמרק ב-30 בספטמבר 1862, בעת שכיהן כקנצלר פרוסיה, "הדם והברזל" הוא משפט שאמר ביסמרק לקראת סוף הנאום, משפט זה הפך לאחד הציטוטים הידועים ביותר שלו[1][2][3].
הנאום
בספטמבר 1862, כאשר בית הנבחרים הפרוסי סירב להגדלת ההוצאות הצבאיות שרצה המלך וילהלם הראשון, מינה המלך את ביסמרק לקנצלר.
בנאום השבעתו הצהיר ביסמרק:
"גרמניה אינה נושאת את עיניה אל הליברליזם של פרוסיה. אלא אל העוצמה שלה. בוואריה, וירטמברג ובאדן יכולות להשתעשע בליברליזם, אך לא יימצא אדם שמסיבה זו יהא נכון להפקיד את השלטון במקומות אלה בידי פרוסיה. פרוסיה מצווה לצבור את כוחותיה ולשמור אותם תוך כוננות לשעת הכושר, שכבר חמקה ועברה כמה פעמים ולא נוצלה. מימי חתימת האמנה בווינה לא היו גבולותיה של פרוסיה מותאמים לצורכי חיים מדיניים בריאים. לא בנאומים פרלמנטריים ובהצבעות רוב מוכרעות שאלות היום הגדולות, זאת הייתה הטעות הגדולה של השנים 1848–1849, הן מוכרעות בברזל ובדם."
ביטוי זה, מבוסס על שיר פטריוטי שכתב מקס פון שנקנדורף במהלך המלחמות הנפוליאוניות.
ביסמרק האמין שהכוח המניע של תנועת הלאומיות חייב לבוא מהשלטון בצורת הפעלה מחושבת של כוחות צבא וכוחות דיפלומטיים, ולא כהתקוממות עממית ליברלית[4], בניגוד לתפיסה הלאומית שבאה לידי ביטוי באביב העמים. הביטוי "דם וברזל" הפך לתיאור פופולרי של מדיניות החוץ שלו, בין היתר משום שלעיתים הוא נקט במלחמה כדי לקדם את איחוד גרמניה והרחבת כוחה היבשתי. בעקבות זה קיבל ביסמרק את הכינוי "קנצלר הברזל"[5].
הערות שוליים
- ↑ Dawson, William Harbutt (1919). The German Empire, 1867-1914, and the Unity Movement. Vol. 1. George Allen & Unwin. p. 139.
- ↑ Steinberg, Jonathan (2011). Bismarck: A Life. Oxford University Press. ISBN 978-0-19-978266-6.
- ↑ Von Bismarck, Otto (2005) [1889]. Bismarck: The Man and the Statesman. Vol. 1. Harper & Bros., Cosimo, Inc. p. 313.
- ↑ אוטו פון ביסמרק – 'בברזל ובדם' (מגרמנית: יפתח הלרמן-כרמל), דחק - כתב עת לספרות טובה, כרך ד', 2014
- ↑ אליעזר דומקה, חנה אורבך, צפריר גולדברג, הלאומיות ראשית הדרך, הוצאת מרכז זלמן שזר, 2008, עמ' 36
נאום הדם והברזל42030275Q708376