מתקן התמיכה הימי דייגו גרסיה
 | |||
 | |||
| נתוני השדה | |||
|---|---|---|---|
| |||
| סוג השדה | צבאי | ||
| תקופת הפעילות | 1976–הווה (כ־49 שנים) | ||
| מפעיל |
 צי ארצות הברית חיל האוויר האמריקני הכוחות המזוינים של בריטניה | ||
| בעלים |
 משרד ההגנה | ||
| מסלולי טיסה | |||
|
(למפת האוקיינוס ההודי רגילה)   NKW | |||
מתקן התמיכה הימי דייגו גרסיה (באנגלית: Naval Support Facility Diego Garcia) הוא בסיס צבאי משותף של ארצות הברית והממלכה המאוחדת, הממוקם באי דייגו גרסיה, הגדול ביותר מבין איי צ'אגוס, בלב האוקיינוס ההודי. האי הוא חלק מהטריטוריה הבריטית באוקיינוס ההודי (BIOT) ומאכלס כיום תשתיות צבאיות מתקדמות, מתקנים לוגיסטיים וכמה יחידות של הצי האמריקאי והכוחות המזוינים של בריטניה. הבסיס ממלא תפקיד מרכזי במבצעים נגד טרור ובאכיפת ביטחון ימי באזורים כמו המזרח התיכון, מזרח אפריקה ודרום אסיה. תשתיות הבסיס כוללות נמל עמוק, מסלול תעופה, יכולות לוויין, ניטור גרעיני, ותחנות קרקעיות למערכות GPS ולמעקב אחר חלל.
בריטניה שומרת על נוכחות קבועה באי, באמצעות מפקדת כוחות בריטניה בפיקוד קצין הצי המלכותי הבריטי ב-BIOT והמשטרה המלכותית שמעבר לים. באי פועלות 16 יחידות שונות, ובמרכזן מתקן התמיכה של הצי האמריקאי (NAVSUPPFAC), המשמש כיחידה המארחת.
היסטוריה
בשנת 1965, עם הקמתה של טריטוריית האוקיינוס ההודי הבריטית (BIOT), הועבר דיאגו גרסיה לשליטה מנהלית של ממשלת בריטניה. שנה לאחר מכן, בשנת 1966, נחתם הסכם רשמי בין ממשלות בריטניה וארצות הברית, אשר קבע כי האי יעמוד לרשות שתי הממשלות לצרכים ביטחוניים.[1]
במאה ה-19, שימשו האיים בעיקר כמטעים לייצור קופרה ששימש כשמן מכונות איכותי וכדלק לתאורה באירופה ושמן קוקוס. יבול הקוקוס היה יציב במשך שנים, ועד לסגירתם הייתה כלכלת האי תלויה ברווחי המטעים הרווחיים.
בעקבות ההחלטה להקים את מתקן התמיכה של חיל הים האמריקאי באי, בהתאם להסכם, נסגרו המטעים. בינואר 1971 החלה בניית המתקנים הצבאיים האמריקאיים בדיאגו גרסיה.[1]
לאחר נפילת שלטון השאה באיראן בשנת 1979, חוותה דייגו גרסיה את ההתעצמות הצבאית הגדולה ביותר מאז מלחמת וייטנאם. בשנת 1986 הושלם תהליך הפיתוח, והבסיס הפך למבצעי באופן מלא.[1]
אף שהטריטוריה מנוהלת מלונדון, רוב הנוכחות בשטח היא אמריקאית – המטבע הוא דולר, שקעי החשמל אמריקאיים, והאוכל שמוגש כולל מנות אמריקאיות.[2]
הבסיס כולל מסלול נחיתה צבאי ארוך, נמל, מתקני אחסון לציוד ונשק, ומבנים לתחזוקת מטוסים וצוללות. מהבסיס פעלו מטוסי קרב ותדלוק בזמן מלחמות באפגניסטן ובעיראק.[2]
ב-2019 פסק בית הדין הבינלאומי לצדק, יחד עם החלטת בית הדין לחוקי הים ב-2021, יש להכיר בריבונות מאוריציוס על הארכיפלג של צ׳אגוס, שבו נמצא דייגו גרסיה. ממשלת בריטניה הודתה כי סביר שלא תוכל להגן על עמדתה המשפטית בסוגיית הריבונות. ללא ההסכם, בריטניה הייתה עלולה להיקלע להליכי בוררות בינלאומיים מחייבים, העלולים לשבש את פעילות הבסיס.[3]
ב-22 במאי 2025 חתמה ממשלת בריטניה על הסכם ארוך טווח עם מאוריציוס, שמבטיח את המשך הפעלתו של הבסיס הצבאי המשותף לבריטניה ולארצות הברית באי דייגו גרסיה שבאוקיינוס ההודי. ההסכם מבטיח את פעילותו של הבסיס למשך לפחות 99 השנים הקרובות, ומעגן את שליטתה המבצעית המלאה של בריטניה באתר. ההסכם נתמך על ידי כלל מדינות ״חמש העיניים״ – ארה״ב, קנדה, אוסטרליה וניו זילנד – וכן על ידי הודו, בשל החשיבות האסטרטגית של הבסיס ליציבות האזורית ולמניעת נוכחות עוינת באוקיינוס ההודי.[4]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 History, NSF Diego Garcia
- ^ 2.0 2.1 Alice Cuddy, Diego Garcia: What is on the secretive UK-US island in the Indian Ocean?, BBC, 29 September 2024
- ↑ UK secures future of vital Diego Garcia Military Base to protect national security, GOV.UK (באנגלית)
- ↑ UK secures future of vital Diego Garcia Military Base to protect national security, GOV.UK (באנגלית)
מתקן התמיכה הימי דייגו גרסיה41159426Q11694190