מתיאס סטום
תבנית אמן ריקה מתיאס סטום או מתיאס סטומר (בסביבות 1600 – לאחר 1652) היה צייר הולנדי, או ייתכן פלמי, אשר יצירתו ידועה אך ורק מן העבודות שיצר במהלך שהותו באיטליה. הוא הושפע מפעילותם של חסידי קאראווג'ו שאינם איטלקים שפעלו באיטליה, ובייחוד מן הציירים ההולנדים הנודעים כקאראווג'יסטים של אוטרכט, וכן מיוזפה דה ריברה ומפטר פאול רובנס.
בשונה מציירי הקאראווג'יזם הצפוניים האחרים, לא גילה סטום העדפה לסצנות ז'אנר הומוריסטיות ולעיתים בוטות, או לאלגוריות דקורטיביות מורכבות, אלא העדיף לעסוק בנושאים מן המקרא. הוא פעל בערים שונות באיטליה, שם זכה לפטרונותם של מוסדות דתיים ושל בני אצולה בולטים.[1][2]
בעבר נהגו לכנות את האמן בשם סטומר, אולם כיום מקובל כי שמו האמיתי היה סטום, שכן זהו השם שבו חתם על יצירותיו. בעבר הועלתה ההשערה כי השם "סטום", שפירושו בהולנדית "אילם", שימש ככינוי שניתן לו בשל ההנחה כי לקה במוגבלות זו. ואולם, אין בנמצא ראיות התומכות בהשערה זו.[3]
ביוגרפיה
המידע על אודות חייו של האמן דל ומקוטע. מקום לידתו אינו מתועד, ולא ניתן לקבוע אותו בוודאות. היסטוריון האמנות ההולנדי ג'. י'. הוחוורף (אנ') כתב בשנת 1942 כי האמן נולד באמרספורט, הסמוכה לעיר אוטרכט. הוחוורף, יליד אמרספורט בעצמו, לא ציין מקור לטענתו. בארכיונים העירוניים של אמרספורט לא נמצא רישום לאדם בשם סטום.
שם המשפחה "סטום", שבו היה האמן מוכר בפועל בימי חייו, הוא שם פלמי הנפוץ בארצות השפלה הדרומיות. מרבית הנושאים שם זה ברפובליקה ההולנדית באותה תקופה היו מהגרים מן הדרום. לפיכך, סביר כי סטום היה פלמי במוצאו ובילה את ראשית חייו ואף את תחילת דרכו המקצועית בארצות השפלה הדרומיות; לחלופין, ייתכן שהיה מהגר לרפובליקה ההולנדית, או בנו של מהגר.[4][5]
מקובל היה בעבר לראות בסטום תלמידו של חחרארד ואן הונטהורסט, בעיקר בשל הקרבה הסגנונית בין יצירותיהם. עם זאת, ואן הונטהורסט שב מאיטליה לעיר הולדתו אוטרכט רק בשנת 1620. לפיכך, אין זה סביר שסטום החל את חניכותו אצלו כאשר כבר היה בן עשרים. עם זאת, אין לשלול אפשרות כי לאחר הכשרה ראשונית במקום אחר קיבל סטום השלמה מקצועית בסדנתו של ואן הונטהורסט. לחלופין, ייתכן שהתלמד אצל הנדריק טר ברוחן, מן הקאראווג'יסטים הבולטים של אוטרכט, אשר שב מאיטליה בשנת 1614, או אצל ציירים אחרים כגון יואכים וטוייל, פאולוס מורלסה או אברהם בלומארט. עד כה לא התגלו מסמכים היכולים לשפוך אור על תקופת חניכותו של סטום.
אם אמנם היה סטום פלמי במוצאו, הרי שסגנון יצירתו, המגלה זיקות לציור הפלמי של ראשית המאה ה־17, עשוי להעיד על הכשרה בארצות השפלה הדרומיות, ואולי אצל הצייר הפלמי אברהם יאנסנס, מן הקאראווג'יסטים שלמדו באיטליה. ואולם, גם אפשרות זו אינה נתמכת בראיות תיעודיות.[5]
התיעוד המוקדם ביותר הנוגע לסטום מתוארך לשנת 1630, אז נרשם כי „Mattheo Stom, fiamengo pittore, di anni 30” (מתיאס סטום, צייר פלמי בן שלושים) התגורר עם הצייר הצרפתי ניקולא פרובו ברחוב סטרדה דל'אולמו ברומא. מקום מגוריו היה דירתו לשעבר של הצייר ההולנדי פאולוס בור מאמרספורט, שעזב את איטליה ארבע שנים קודם לכן. סטום תועד כמתגורר בכתובת זו עד שנת 1632. רישום זה מאפשר לשער כי נולד בסביבות שנת 1600.
יצירת מזבח גדולה המתארת את עליית מרים השמימה עם שלושה "קדושים", השמורה כיום בכנסיית סנטה מריה די לורינו בקיודונו שליד ברגמו בלומברדיה, מתוארכת לתקופת שהותו ברומא. הציור נרכש מן הצייר הרומאי אנדראה סקי והובא לכנסיית הקהילה בשנת 1653. לדעת אחדים מהיסטוריוני האמנות, דמותו של סבסטיאנוס ה"קדוש" ביצירה זו מהווה דיוקן עצמי של האמן.[5]
לפני שנת 1635 עזב סטום את רומא והתיישב בנאפולי, שם התגורר לפחות עד שנת 1640. בנאפולי נחשף להשפעתו של הצייר הספרדי הקאראווג'יסט חוסה דה ריברה. ההזמנות החשובות ביותר מתקופתו הנאפוליטנית היו סדרת ציורים על הפסיון של ישו, שנוצרו עבור כנסיית הקפוצ'ינים סנט’אֶפמו נואובו. יצירות אלו אבדו לאחר שהכנסייה הוסבה לבית כלא בשנת 1865.
במהלך שהותו בנאפולי השפיע ככל הנראה על ציירים מקומיים, ובהם דומניקו ויולה ודומניקו גרג'ולו. תשלומים אחדים וכן הליך משפטי שנוהל נגדו בבית הדין הכנסייתי של נאפולי מעידים על נוכחותו בעיר. התביעה הוגשה בידי תלמידו, מתאוס דה רוג'יירו, וממנה עולה כי סטום ניהל סדנה בנאפולי.[3][5]
מן הקשרים החברתיים שקיים עם מלחים אנגלים והולנדים עולה כי היה משולב יותר בקהילת הזרים מאשר בחברה המקומית בנאפולי. עם זאת, היו לו פטרונים מקומיים רבים, כפי שמעידים רישומים נאפוליטניים בני התקופה. הסוחר האנטוורפי האמיד גספר רומר, שישב בנאפולי, ייתכן שסייע להצלחתו המסחרית, אף שאין לכך עדות תיעודית.
נראה כי סצנות לאור נרות שצייר, ובהן דמויות חצי־גוף המשלבות מאפיינים מסגנונותיהם של ואן הונטהורסט ושל פטר פאול רובנס, זכו לפופולריות מיוחדת בקרב קהל הלקוחות המקומי. הציורים המתועדים של סטום אינם מעידים על עניין מיוחד באמני נאפולי בני זמנו. מסתבר כי עזב את נאפולי לאחר שחידוש יצירתו פג, משלא היה מסוגל או לא חפץ להתאים את עצמו להתפתחויות אמנותיות חדשות.
סטום מתועד בפלרמו שבסיציליה בשנת 1641, אז סיפק ציורים לכנסיות בעיירות הסמוכות קקמו ומונריאלה. במהלך שהותו בסיציליה צייר, בין היתר, שלוש יצירות עבור אנטוניו רופו, דוכס מסינה, אשר נמנה עם אספני האמנות החשובים של אמנות איטלקית, פלמית והולנדית.[6] [7]
אף שאין ידוע אם יצר שם בפועל את היצירות הללו. האזכור הכתוב האחרון שנותר לעבודתו בסיציליה מתוארך לשנת 1649.
תאריך ומקום פטירתו אינם ידועים. ייתכן שנפטר בסיציליה או בצפון איטליה.[3]
אמן בשם מתאו סטום או מתיאס סטום הצעיר ידוע כמי שיצר מספר ציורי קרבות בצפון איטליה בשלהי המאה ה־17. ייתכן שהיה בנו או נכדו של מתיאס סטום. [8] [9]
יצירותיו
סטום בילה את עיקר חייו האמנותיים באיטליה, שם יצר מספר רב של יצירות, שכ־200 מהן שרדו. נושאי יצירתו הם בעיקר סיפורים מן הברית החדשה והברית הישנה, ציורי "קדושים", ובמידה פחותה סצנות מן ההיסטוריה הקלאסית, המיתולוגיה וסצנות ז'אנר.
נאמר כי סגנונו של סטום מזוהה בבירור, וכי ייחוס יצירות לידו נעשה בדרך כלל בקלות. סגנונו לא השתנה במידה ניכרת לאורך הקריירה שלו, וייתכן כי הצלחתו במקומות השונים שבהם פעל נבעה מן העובדה שהביא עמו סגנון מגובש משלו, אשר נתפס כחידוש בכל מקום שבו בחר לעבוד.
ביצירתו ניכרות השפעות אחדות. השפעת אסכולת הקאראווג'יסטים של אוטרכט ברורה, ובייחוד זו של חרארד ואן הונטהורסט, שנודע באיטליה בכינוי „גרארדו דלה נוטה” או „גרארדו דלה נוטי” בשל סצנות הלילה המוארות בנרות שצייר. גם ביצירותיו של סטום מופיעה לעיתים קרובות נר מוסתר או מקור אור אחר, המשמש ליצירת אפקטים דרמטיים של קיארוסקורו.
ניכרת אף השפעת הבארוק האנטוורפי, ובמיוחד של ממשיכי דרכו המוקדמים של קאראווג'ו, כגון פטר פאול רובנס ואברהם יאנסנס. כל האמנים הללו הושפעו מן הצייר האיטלקי קאראווג'ו ומחסידיו במהלך שהותם באיטליה, וגילו העדפה לאפקטים של ניגודי אור וצל ביצירתם.
סטום נשען ביצירותיו על קיארוסקורו דרמטי, שנוצר לא אחת באמצעות מקור אור יחיד, כגון נר. הצבעים האדום והצהוב שולטים בפלטה שלו. הדרמטיות של הסצנות מודגשת באמצעות מחוות חיות והבעות פנים עזות של הדמויות. אופייני לו השימוש בדמויות חצי־אורך בגודל טבעי, המוצגות מטווח קרוב כדי לשלב את הצופה בהתרחשות.
בניגוד לקאראווג'ו, שהעמיד את דמויותיו באור ובצל סביבתיים, נוטה סטום להאיר את סצנותיו בזוהר חד של נר או מקור אור אחר, שלרוב מוסתר מן העין. ראשי הדמויות ביצירתו מלאי חיות ובעלי איכות אישית ולעיתים אף דיוקנית. האקספרסיביות מועצמת באמצעות תווי פנים מקומטים וחרושים, השקועים בניגודי אור וצל עזים. היצירות משדרות עוצמה פסיכולוגית חזקה בדמויות, ועורן מצויר באופן המקנה לו מראה דמוי חימר.[10]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ↑ Matthias Stom, Woman counting coins by candlelight at the Kremer Collection
- ↑ Dutch and Flemish paintings from the Hermitage, an exhibition catalog from The Metropolitan Museum of Art (cat. no. 31), 1988, pp. 68-69
- ^ 3.0 3.1 3.2 Liedtke, W. (2007). Dutch paintings in the Metropolitan Museum. p. 848.
- ↑ Wayne Franits, Matthias Stomer (c.1600–after 1652), The Martyrdom of Saint Bartholomew at Agnews
- ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 Matthias Stomer (c.1600 - after 1652), The Martyrdom of Saint Bartholomew (אורכב 27.03.2020 בארכיון Wayback Machine) at Daxer & Marschall Kunsthandel
- ↑ "Matthias Stom, Old Woman Praying". Metropolitan Museum.
- ↑ "Antonio Ruffo at the Netherlands Institute for Art History".
- ↑ "Matthias Stom at the Netherlands Institute for Art History".
- ↑ "Matteo Stom (II) at the Netherlands Institute for Art History".
- ↑ an Chilvers, The Oxford Dictionary of Art (Third Edition), Oxford University Press, 2004, p. 676
מתיאס סטום42831054Q949627