משתמש:שמואל חיים/התנגדות לחסידות

החל מהדור השלישי להתנגדות, החלה התרופפות בהתנגדות לחסידות, וגדולי הליטאים עמדו בקשר עם גדולי החסידות ושיתפו בניהם פעולה.

החזון איש (שהחשיב את עצמו כתלמיד הגר"א) התנגד לשיטת החסידות וללימוד ספר התניא, וישנה אף עדות לפיה לבש בגדי שבת ביום שבו הוטל חרם על החסידים, כמוהו התנגד גם רבי יצחק שלמה זילברמן שראה בה סטייה מדרך עבודת ה' הרצויה, הוא התנגד גם פרשנות החסידית לתורת הצמצום של האר"י, אשר לפיה גילוי אלוקות נמצא בכל מקום בעולם. לדעתו זוהי טעות חמורה, הקרובה לעבודת אלילים. רבי אלעזר מנחם מן שך עם זאת התבטא על המחלוקת בין החסידים למתנגדים ש:”אנחנו קטני ערך ואין לנו מושג בשוני השיטות”.

בדורות האחרונים הועלתה טענה מצד החסידים, לפיה הסיבה שגרמה להגר"א להתנגד לחסידות, היא מכיוון שהטעו אותו וסיפרו לפניו בדיות ושקרים על החסידים. רבי יוסף יצחק שניאורסון ציין, שהתייסדות החסידות, זמן מועט לאחר התפתחות כת השבתאות, גרמה לחשדנות והתנגדות מצד גדולי ישראל לחסידות, אולם בימינו ההתנגדות נובעת רק מחסרון הידיעה{.

בזמן ההתנגדות של הרב שך לחב"ד, טענו חסידי חב"ד כי מאבקו של הרב שך איננו מיוחד נגד חב"ד אלא נגד החסידות כולה. הרב שך הכחיש זאת נמרצות ואמר: "אני מרים את ידי לשמיים, שאף פעם לא עלתה על דעתי, ולא על דעת אף אחד, לעורר המחלוקת של חסידים ומתנגדים". כמו כן, הדגיש את משרתו בשנות ה'תר"ץ בישיבת קרלין ואת יחסו החם לתלמידים חסידיים שלמדו בישיבותיו.