משתמש:פייבל/קנין לזמן

קנין לזמן הוא סוג של הלכתי בפרשת קניינים, המקנה לבעליו את החפץ לזמן מוגבל. לפי חלק מן האחרונים דין זה הובא בתלמוד בשם קנין "לאחריך", אשר לפי חלק מן האמוראים, זהו סוג נוסף של קנין פירות המופיע בהלכה, כמקנה לבעליו את תוצרת הפירות של החפץ.

בתלמוד ובראשונים ישנם כמה מקורות ודוגמאות לדבר:

אחריך

ערך מורחב – קנין פירות

קניין פירות הוא סוג קניין בהלכה אשר מקנה לבעליו את הזכות פירותיו או התוצרת של גוף כלשהו, כגון פירות שדה,

סוג מסוים של "קניין פירות", הוא "אחריך", כלומר אדם המקנה חפץ לחבר, ואומר לו "ואחריך" - אחרי מיתתך "לפלוני", יהיה החפץ מוקנה לאדם אחר, כך שלמעשה הוא הקנה לו רק קניין פירות והשתמשות. חכמי המשנה נחלקו האם במקרה כזה נחשב קניינו של הראשון לקניין הגוף, ולפי רבן שמעון בן גמליאל למרות שלכתחילה אסור לו למכור את החפץ, אם מכר הראשון את החפץ, החפץ יהיה מכור, ולפי רבי יהודה הנשיא שקניין כזה לא יחשב לקניין הגוף ואם כן אם ימכור את החפץ לא יהיה החפץ מכור.

לפי שיטת הרשב"ם, נחלקו רבי יוחנן וריש לקיש בעניין זה, רבי יוחנן סבור ש"אחריך" ו"קניין פירות" הם קניינים שוים במיניהם, ואכן מי שסובר שב"אחריך" ניתן למכור את החפץ כליל יסבור כך גם בקניין פירות. לעומת זאת התוספות וכל שאר הראשונים סבורים שגם לפי שיטת רבי יוחנן לא ניתן למכור את החפץ כאשר יש לאדם רק קניין פירות רגיל, ואילו ב"אחריך", ניתן למכור את החפץ, שכן יש בלשון "אחריך" שיור מיוחד האומר, כי הבעלים מתיר לבעל הקניין הפירות למכור את החפץ, ורק במקרה שיישאר לאחר מיתתו, יעבור החפץ לבעלות השני. אולם לעומת זאת שיטת רבינו גרשום שאין הבעלים מתיר לבעל הקניין הפירות למכור את החפץ, והחפץ עובר לבעלות השני מיד לאחר מיתתו. ולפי פירוש זה בביאור סוגיית ''ולאחריך'' שיטת רבינו גרשום שלאדם הראשון הקנה את קנין הפירות, אולם לשני הקנה את קנין הגוף ועל כן יכול לשייר אף לשלישי.

אולם ישנה שיטה נוספת באחרונים, שגדר "לאחריך", הוא שלעולם לא חילק בין הגוף לפירות בין הראשון לשני, אלא באחריך נתחדש סוג קנין חדש המקנה לבעליו את החפץ לזמן מוגבל, ולעולם גם לראשון וגם לשני, הקנה גם את הגוף וגם את הפירות, אלא לזמן מוגבל.

מתנה

ערך מורחב – מתנה על מנת להחזיר

"מתנה על מנת להחזיר" היא הגדרה משפטית בהלכה, המתארת פעולת קניין הנעשית תוך התניה שהקניין יחול רק אם לבסוף תוחזר המתנה.

הרא"ש כתב שהמתנה היא מתנה גמורה שיש בה התניה להחזירה. וכיון שהיא מתנה גמורה, בשעה שהמקבל מחזיר לנותן יש לבצע מעשה קניין. הרא"ש מוכיח זאת ממה שמצאנו בתלמוד שאין להקנות את ארבעת המינים לקטן במתנה על מנת להחזיר, משום שהקטן יכול לקנות ולא יוכל להקנות בחזרה לנותן. כך סובר גם הריטב"א. לעומתם בספר קצות החושן כתב שמתנה על מנת להחזיר היא מתנה לזמן קצוב. לדעתו ניתן להקנות את ארבעת המינים לקטן אם מתנים שהקניין יהיה במתנה על מנת להחזיר, ומה שנאמר בגמרא שאין להקנות לקטן שייך רק במידה ומקנה לקטן מבלי להגביל זאת לזמן, וסומך על כך שהקטן יחזיר לו. כלומר זהו מן הדין ההלכתי של קנין לזמן, שיכול להקציב את זמן הבעלות על החפץ.

ראו גם

• קניין פירות
• מתנה על מנת להחזיר

הערות שוליים

קטגוריה:כללים ועקרונות במשפט העברי קטגוריה:בבא בתרא: סוגיות תלמודיות