משתמש:סופר המלך/טיוטה

סופר המלך/טיוטה
(מקורות עיקריים)

מקרא	ספר במדבר, פרק ט"ו, פסוק כ"ז
תלמוד בבלי	מסכת הוריות, דף ט'
משנה תורה	הלכות שגגות, פרק א'

חטאת עבודה זרה של יחיד היא קרבן חטאת שמביא היחיד מישראל אם עבר בשוגג על חטא עבודה זרה.

מקור המצווה

נאמר בתורה: "וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות האלה... והיה אם מעיני העדה [הציבור כולו] נעשתה לשגגה - ועשו כל העדה פר בן בקר אחד... ונסלח לכל עדת בני ישראל... כי לכל העם בשגגה... ואם נפש אחת תחטא בשגגה [כלומר, יחיד שחטא] - והקריבה עז בת שנתה לחטאת. וכיפר הכהן על הנפש השוגגת... ונסלח לו". וכתבו הראשונים, שהמציאות שנדונה בפסוקים אלו עניינה, באדם יחיד שנדבק לאחת מן האומות לנהוג כמותם וכמנהגיהם, ואינו חפץ להיות בכלל ישראל המקיימים את מצוות ה'. ובהיותו ביניהם השתחוה לעבודה זרה, והמעשה כולו יהיה בשוגג. כך גם ציבור שלם שאירע לו, שכתוצאה מהיותו בין הגויים השתכחה ממנו התורה. ולמדו חכמים שפרשה זו של הבאת חטאת, נאמרה לעובר בשגגה על איסור עבודה זרה, שכן, עבירה זו מוכיחה ומלמדת על ההתרחקות מכלל המצוות.

טעם המצווה

כותב הרמב"ם: "דע שכל מה שהיה החטא יותר גדול - היה קרבנו ממין פחות יותר. ומפני זה, היתה שגגת עבודה זרה - שעירה לבד, ושאר חטאת יחיד - כשבה [החשובה יותר] או שעירה. כי הנקבה היא פחותה מן הזכר... ואין חטא יותר גדול מעבודה זרה, ואין מין יותר פחות משעירה. ולהגדיל מעלת המלך [החוטא בשוגג בעוון כרת] היה קרבן שגגתו – שעיר [להגדיל את מעלתו]. אבל כהן גדול וציבור [כשחטאו בהוראה בהלכה] – אין שגגתן מעשה [עבירה] גמור, אך היא הוראה [שגויה בהלכה] ומפני זה הבדיל קרבנם [בקרבן נכבד] בפרים".

דיני המצווה

"וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות האלה" - הפרשה הזו סתומה במשמעה ויטעו בה בעלי הפשט לומר שהוא קרבן על מי שלא עשה מה שצוה לעשות והוא שוגג ודבריהם דברי רוח שאם כן יהיה חיוב קרבן בכל מצות עשה שבתורה כשלא קיים את כולם ושגג באחת מהם ויהיה חיוב כרת בכל מי שאינו מקיים את כולם כשיעבור על אחת מהן במזיד כי הכתוב אומר (פסוק כג) את כל אשר צוה ה' (אותו) אליכם ועוד שאמר כאן (פסוק כד) והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה כי שגגתם במעשה שעשו לא שישבו ולא עשו וכן אשר תעשה ביד רמה (פסוק ל) אבל טעמו שתשגו ולא תעשו מה שצוה השם אבל תעשו הפכו או יאמר שתשגו ולא תעשו מצותיו במה שהזהיר אתכם שלא לעשות כי המניעות בלא תעשה יקראו מצות כמו שאמר (ויקרא ד ב) כי תחטא בשגגה מכל מצות ה' אשר לא תעשינה והנה חיוב הקרבן הזה בשגגת העדה משונה מן הקרבן האמור בפרשת ויקרא כי שם חייב להביא פר לחטאת (שם פסוק טו) וכאן פר לעולה ושעיר לחטאת ועל כן הוצרכו רבותינו לומר (הוריות ח) שזה הקרבן על שגגת ע"ז ולשון הכתוב שלא נוציא אותו מפשוטו ומשמעו יאמר וכי תשגו מכל המצות ותעברו על כל מה שצוה השם לכם ביד משה שלא תעשו דבר מכל מה שצוה אתכם תקריבו הקרבן הזה ולכך לא הזכיר בכאן כאשר יאמר בקרבנות החטא "אחת מכל מצות ה'" והנה זה כפי משמעו הוא קרבן מומר לכל התורה בשוגג כגון ההולך ונדבק לאחת מן האומות לעשות כהם ולא ירצה להיות בכלל ישראל כלל ויהיה כל זה בשוגג כגון שיהיה ביחיד תינוק שנשבה לבין האומות ובקהל כגון שיחשבו שכבר עבר זמן התורה ולא היתה לדורות עולם או שיאמרו כמו שזכר בספרי (שלח קטו) מפני מה אמר המקום לא שנעשה ונטול שכר אנו לא עושים ולא נוטלין שכר כענין שהיו ישראל אומרים ושואלים את יחזקאל שנאמר (יחזקאל כ א) באו אנשים מזקני ישראל וישבו לפני אמרו לו רבינו יחזקאל הרי עבד שמכרו רבו לא יצא מרשותו וכו' או שישכחו את התורה וכבר אירע לנו כן בעונותינו (כי) בימי מלכי ישראל הרשעים כגון ירבעם ששכחו רוב העם התורה והמצות לגמרי וכאשר בא בספר עזרא באנשי בית שני וזהו שמוש לשון הכתוב שהשגגה הזאת הנזכרת כאן היא בתורה ובמצות בכללן ועל כן ייחדו להם רבותינו מצוה אחת שבשגגתה יצא מכלל ישראל ומכל המצוה בהם והיא עבודה זרה ויהיה שיעור הכתוב וכי תשגו ללכת אחרי אלהים אחרים ולא תעשו דבר מכל מצות ה' כי המודה באלוה זולתו כבר הוא בטל אצלו כל מה שצוה השם הנכבד בין במצות עשה בין במצות לא תעשה שאם יש אלוה זולתו יראתו ומצותיו וכל החיוב בהם אינו כלום ובאה זאת הפרשה להשלים בתורת כהנים דין שגגת עבודה זרה כי הספר הזה ישלים דיני הקרבנות כאשר פירשתי (בתחלת הספר) ונכנסה כאן בעבור שהם מרו דבר השם ואמרו נתנה ראש ונשובה מצרימה (לעיל יד ד) להיות שם במצרים כאשר היו בראשונה בלא תורה ובלא מצות והנה באה הפרשה להודיעם כי אפילו בע"ז יכפר על השוגגים אבל העושים ביד רמה יכרית אותם וכבר פירשתי הכרת הזה בסדר אחרי מות.

הרמב"ן מפרש שזה בהמשך לחטא המרגלים שאמרו "נתנה ראש ונשובה מצרימה" להיות בלא תורה ומצוות לכן באה פרשה זו ללמד שאפילו מי שעבד ע"ז מתכפר לו ע"י קרבן.