משתמש:נתנאל שטרן/אלנין טרנסמינאז
Alanine Aminotransferase (ALT), הידוע גם בשם Glutamate Pyruvic Transaminase (GPT), הוא אנזים המצוי ברקמות שונות בגוף. הוא ממלא תפקיד חשוב במטבוליזם של חומצות אמינו.
בסיס פיזיולוגי
האנזים אלנין אמינוטרנספראזה (ALT) הוא דימֶר בו כל תת-יחידה מכילה 495 חומצות אמיניות ומשקלה המולקולארי 54 KDa. האנזים ALT נמצא בציטופלזמת התאים ומקטלז העברת קבוצת אמינו מהחומצה האמינית אלנין לחומצה אלפא-קטו גלוטרית, בריאקציה מתקבלות חומצה גלוטמית ופירובאט. מכאן שמו האחר של האנזים, SGPT - Glutamate pyruvate transaminase, והוא גם חיוני לתהליכי נאוגלוקוגנזה בכבד. ריאקציה זו נועדה לספק מקור של חנקן למעגל השתנן (urea cycle), שכן הפירובאט שנוצר זמין לכניסה למעגל חומצת הלימון, ואילו החומצה הגלוטמית עוברת דאמינציה על ידי האנזים גלוטמאט דהידרוגנאזה, ליצירת אמוניה וחומצה אלפא-קטו גלוטרית, תוך יצירת NADH . האנזים ALT כמו טרנסאמינזות אחרות מכיל קואנזים פירידוקסל פוספט החיוני לפעילות של הדֶאמינציה.
ניתן למצוא את האנזים ALT בעיקר בכבד בו פעילות האנזים במצב נורמאלי גדולה פי-2,750 מאשר בנסיוב, אך גם בכליות (פעילות גדולה פי-1,200 מזו בנסיוב), בלב (פעילות הגדולה פי-450 מזו בנסיוב) ובשרירי השלד (פעילות גדולה פי-300 מזו שבנסיוב). פעילות האנזים בלבלב, בטחול ובריאת נמוכה בהרבה. בהשוואה לטרנסאמינאזה האחרת, AST או SGOT, שרמתו בתאי שריר הלב, ורקמות אחרות גבוהה יותר מזו של ALT, האנזים האחרון מצוי בעיקר בכבד ולכן מהווה מדד ספציפי יותר מ-AST לנמק כבדי.
משמעות קלינית
רמה גבוהה בסדר גודל של אלפי יחידות של ALT בדם מופיעה במצבים: דלקת כבד טוקסית או תרופתית, דלקת כבד נגיפית אקוטית כמו Hepatitis A וגם בהידבקות בנגיף EBV המזוהה עם Infectious mononucleosis, בה רמת ALT יכולה להגיע עד לרמה הגבוהה פי-20 מהנורמה, וגודש של הכבד שנובע מאי ספיקת לב. היחס AST/ALT בדלקת כבד אלכוהולית היחס גדול מ-2, וזאת בשל עליה מתונה בלבד ב-ALT שבדרך כלל אינה עולה על 400 יחידות לליטר (בשל השפעת האלכוהול שמפחיתה את כמות ה-Pyridoxyl 5 phosphate המהווה קו-פקטור בפעילות ALT), לעומת עליה ניכרת ב-AST. לעומת זאת במחלת כבד שומני לרוב ה-ALT גבוה מ-AST. גם במחלת Wilson, היחס בין ALT/AST הוא בדרך כלל מעל 4.0. רמת ALT עולה באופן בולט במצבים כגון הפאטיטיס נגיפית או הרעלת אקמול. בהפאטיטיס נגיפית בדרך כלל רמת ALT יכולה לעלות בדרך כלל באופן הדרגתי עד 2,000 יחידות לליטר, אם כי במצבים פחות אופייניים של נגיף כהרפס, רמת ALT להגיע באופן מהיר ל-2,000 יחידות לליטר. במקרים של הפאטיטיס חריפה נגיפית, לעתים ערכים מוגברים של פי-10 מעל ערכי הנורמה של ALT, יכולים להישאר מוגברים 1-2 חודשים, ולחזור לערכי הנורמה רק כעבור 3-6 חודשים.
השפעת תרופות על רמת ALT: תרופות הפאטו-טוקסיות רבות עלולות לגרום לנזקים בדרגות שונות לכבד, שיבואו לביטוי בין השאר ברמות מוגברות של ALT. בין התרופות שעלולות לגרום לכולסטאזיס ועליה ברמת האנזים ניתן למנות את Amitriptyline, אנדרוגנים, Azathioprine, בנזודיאזפינים, כלורותיאזיד, כלורפרומאמיד, Dapsone, אריתרומיצין, אסטרוגנים, Imipramine, מרקפטופורין, חומצה ניקוטינית, Nitrofurantoin, גלולות למניעת היריון, פניצילאמין, פניצילינים, פנילבוטאזון, פרוגסטין, סולפונאמידים, Sulindac, וטמוקסיפן.
בין התרופות העלולות לגרום לנזק לתאי הכבד ולעלייה ברמת ALT ניתן למנות את Acebutolol, Acetaminophen, איזוניאזיד, אמינוגליקודיזים, Azithromycin, Captopril, צפאלוספורינים, Clarithromycin, Clofibrate, ציקלוספורין, Ethambutol, Fenofibrate, Ciprofloxacin, Ganciclovir, הפארין, אינטרפרון, Levamisole ,Levodopa , Metoprolol, Nifedipine, נפרוקסן, Omeprazole, Quinine, Ranitidine, רטינול וכן 13cis retinoic acid (Isotretinoin), סטרפטומיצין, סולפונילאוריאה, תיוגואנין, טרימתופרים, Verapamil ו-Zileuton.
באחוז קטן (1-3%) מצורכי סטאטינים, רמות של טרנסאמינאזות עולות לעתים עד פי שלושה ומעלה מהרף העליון של תחום הנורמה, אם כי בדרך כלל ללא תסמינים. לכן מקובל לבצע מדידת אנזימי כבד לפני תחילת הטיפול, ולנטר אותם באופן סדיר בהמשך. בדרך כלל עליות אלה מקובלות בשלושת החודשים הראשונים של הטיפול בסטאטין, וחוזרים בהדרגה לתחום הנורמה. לאחר הפסקת הטיפול בסטאטינים, רמות ALT חוזרות בדרך כלל לערכי הנורמה שלהן.
תרופות שעשויות להפחית רמת ALT לא כתוצאה מהשפעה פיזיולוגית, אלא כתוצאה מהפרעה אנליטית בעצם ביצוע המדידה המעבדתית הן Dopamine ו-מתילדופה.
התרחשות
ALT ממוקם בעיקר בכבד, שם הוא נמצא בריכוז גבוה. הוא קיים גם ברקמות אחרות כמו כליות, שרירי השלד, הלב והלבלב, אך בכמויות נמוכות יותר.
משמעות אבחנתית
ALT הוא כלי אבחוני חשוב להערכת תפקודי כבד. רמות גבוהות של ALT בדם עשויות להצביע על נזק לכבד או מחלת כבד, כגון דלקת בכבד (הפטיטיס), מחלת כבד שומני או שחמת. הוא משמש לעתים קרובות כחלק מבדיקת תפקודי כבד.
מעכבים
פעילות ALT יכולה להיות מעוכבת על ידי גורמים וחומרים שונים. תרופות מסוימות, במיוחד אלו המשמשות לטיפול באפילפסיה, וצריכת אלכוהול מופרזת עלולות להשפיע על פעילות ALT.