משתמש:מטעמים/אליהו ונביאי הבעל בכרמל

אליהו ונביאי הבעל בכרמל הידוע גם בכינוייו מעמד הר הכרמל, הוא עימות שאורגן על ידי אליהו, נביא בממלכת אפרים, על פי המסורת בשנת ג'ל"ו, בשנת 16 למלכות אחאב. העימות נערך בהר הכרמל שבנחלת שבט מנשה, ממלכת אפרים, כשבסופו העם חזר בתשובה ונביאי הבעל נהרגים.

העימות

הרקע לעימות היה פולחן הבעל אשר פשט בממלכת אפרים. אליהו יזם עימות שלו עם נביאי הבעל והאשרה בה יוכח מי מהם הוא הצודק, והזמין את אחאב ואת נביאיו למעין דו-קרב בו יוכרע מי הא-ל האמיתי - ה' או שמא אלקים אחרים. ”וְעַתָּה שְׁלַח קְבֹץ אֵלַי אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל אֶל הַר הַכַּרְמֶל וְאֶת נְבִיאֵי הַבַּעַל אַרְבַּע מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים וּנְבִיאֵי הָאֲשֵׁרָה אַרְבַּע מֵאוֹת אֹכְלֵי שֻׁלְחַן אִיזָבֶל”. אחאב מקבץ את נביאי הבעל (נביאי האשרה אינם מתקבצים) אל הר הכרמל ושם נקבעים תנאי המבחן: כל צד יבנה מזבח, יערוך עליו עצים ויקריב עליו פר אך לא יצית אש. הא-ל שיענה באש מהשמים וישלים את הקרבן הוא הא-ל האמיתי: ”וְיִתְּנוּ לָנוּ שְׁנַיִם פָּרִים וְיִבְחֲרוּ לָהֶם הַפָּר הָאֶחָד וִינַתְּחֻהוּ וְיָשִׂימוּ עַל הָעֵצִים, וְאֵשׁ לֹא יָשִׂימוּ; וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶת הַפָּר הָאֶחָד וְנָתַתִּי עַל הָעֵצִים, וְאֵשׁ לֹא אָשִׂים”. יושבי ממלכת אפרים, שמשו כקהל וכשופטים בעת ובעונה אחת, העימות היה בשבילם למעשה דרך להכרעת אמונתם. וכך אמר להם אליהו: {{ציטוטון|וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ אֶל כָּל הָעָם וַיֹּאמֶר עַד מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים. אִם ה' הָאֱלֹקים - לְכוּ אַחֲרָיו, וְאִם הַבַּעַל - לְכוּ אַחֲרָיו. וְלֹא עָנוּ הָעָם אֹתוֹ דָּבָר|

לנביאי הבעל ניתנה הזכות להיות הראשונים לנסות להוריד אש מהשמים. בתחילה, הם ניסו לשכנע את הבעל במתינות יחסית: ”וַיִּקְחוּ אֶת הַפָּר אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם וַיַּעֲשׂוּ וַיִּקְרְאוּ בְשֵׁם הַבַּעַל מֵהַבֹּקֶר וְעַד הַצָּהֳרַיִם לֵאמֹר הַבַּעַל עֲנֵנוּ, וְאֵין קוֹל וְאֵין עֹנֶה; וַיְפַסְּחוּ, עַל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר עָשָׂה”. כשהגיע הצהרים, אליהו מהתל בנביאי הבעל כשהוא מייחס לאל שלהם תכונות אנוש כשינה ועייפות, ומציע להם לקרוא לבעל בקול גדול כדי להסב את תשומת לבו מעיסוקיו האחרים. נביאי הבעל קבלו את דבריו ברצינות ואכן קראו בקול גדול, וכדי להגביר את ההשפעה, שרטו שריטות בגופם כמנהג עובדי הבעל, ובכל זאת: ”וַיִּתְנַבְּאוּ, עַד לַעֲלוֹת הַמִּנְחָה; וְאֵין קוֹל וְאֵין עֹנֶה וְאֵין קָשֶׁב”. לאחר שנביאי הבעל מתייאשים אליהו מקבץ את העם סביבו ומתקן את המזבח ששימש לעבודת ה' שנהרס, על ידי שתים עשרה אבנים (כמניין שבטי ישראל): ”וַיִּקַּח אֵלִיָּהוּ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים, כְּמִסְפַּר שִׁבְטֵי בְנֵי יַעֲקֹב; אֲשֶׁר הָיָה דְבַר ה' אֵלָיו לֵאמֹר, יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ. וַיִּבְנֶה אֶת הָאֲבָנִים מִזְבֵּחַ בְּשֵׁם ה'”. כדי להגדיל את האתגר, אליהו גם בנה סביב למזבח תעלה בשטח של בית סאתים, ולאחר ששם את העצים והפר על המזבח, יצק על המזבח ועל התעלה מים אף שבמצב כזה קשה יותר לאש להיתפס במזבח, ולאחר מכן הוא קורא ומתפלל אל ה':

וַיֹּאמֶר מִלְאוּ אַרְבָּעָה כַדִּים מַיִם, וְיִצְקוּ עַל הָעֹלָה וְעַל הָעֵצִים; וַיֹּאמֶר שְׁנוּ וַיִּשְׁנוּ, וַיֹּאמֶר שַׁלֵּשׁוּ וַיְשַׁלֵּשׁוּ. וַיֵּלְכוּ הַמַּיִם, סָבִיב לַמִּזְבֵּחַ; וְגַם אֶת הַתְּעָלָה מִלֵּא מָיִם. וַיְהִי בַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וַיֹּאמַר ה' אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל, הַיּוֹם יִוָּדַע כִּי אַתָּה אֱלֹקִים בְּיִשְׂרָאֵל וַאֲנִי עַבְדֶּךָ; וּבִדְבָרְךָ עָשִׂיתִי, אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. עֲנֵנִי ה' עֲנֵנִי, וְיֵדְעוּ הָעָם הַזֶּה, כִּי אַתָּה ה' הָאֱלֹקִים; וְאַתָּה הֲסִבֹּתָ אֶת לִבָּם אֲחֹרַנִּית.

— ספר מלכים א', פרק י"ח, פסוקים ל"ד-ל"ז

. ואכן, ה' נענה לו, והוריד אש מהשמים ששרפה את הפר, עצי המזבח, המזבח ומי התעלה: ”וַתִּפֹּל אֵשׁ ה' וַתֹּאכַל אֶת הָעֹלָה וְאֶת הָעֵצִים וְאֶת הָאֲבָנִים וְאֶת הֶעָפָר וְאֶת הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּתְּעָלָה לִחֵכָה”.

העם הנדהם נופל על פניו וקורא "ה' הוא האלקים", קריאה שהפכה לאחד מפסוקי הייחוד המרכזיים ונאמרת בסוף תפילת נעילה. לאחר מכן ציווה אליהו את העם לתפוס את נביאי הבעל. העם תפס את כולם, אליהו הוריד אותם אל נחל קישון ושם שחט את כל הנביאים הללו. (לא מסופר מה עולה בגורלם של נביאי האשרה) ועולה אל ראש הכרמל בציפייה לגשם. לאחר זמן מועט השמים מתקדרים בעננים ויורד גשם חזק. אחאב חוזר אל ארמונו שביזרעאל ואליהו רץ לפניו.

מדרשי חז"ל

אליהו ונביאי הבעל בכרמל, ציור קיר מבית הכנסת בדורה אירופוס. ניתן לראות בציור את הנחש שנשלח להרוג את חיאל המסתתר בתוך המזבח החלול.

חז"ל דרשו מהכתוב "ויתנו לנו שנים פרים" שהפרים שנבחרו היו תאומים זהים, שגדלו על אותו אבוס, כדי שלא יגיד הצד המפסיד שהאש ירדה על קרבן הצד המנצח, כי הפר שלו היה יותר שווה. חז"ל דרשו מהכתוב "ויבחרו להם הפר האחד" ומהכתוב "ויקחו את הפר אשר נתן להם" שהפר שנבחר לבעל סירב להיקרב אלא אם כן אליהו יתן אותו לידי נביאי הבעל. חז"ל דרשו מהכתוב "ויפסחו על המזבח אשר עשה" ומהכתוב בעמוס "ואם יחבאו בראש הכרמל משם אחפש" שחיאל עשה את המזבח חלול, כדי שכשישמע את נביאי הבעל מתפללים, ידליק את המזבח מבפנים. התוכנית לא הצליחה, כי ה' שלח נחש שהרג אותו לפני שבצע את זממו. רבי שמעון בן לקיש דרש מהכתוב "אין קול ואין עונה ואין קשב", שאחרי קריאות נביאי הבעל, הקב"ה השתיק את כל העולם, כדי שהנביאים לא יגידו שהבעל ענה להם. חז"ל דרשו מהכתוב "ויבנה את האבנים מזבח בשם ה'" שאליהו קרא למזבח שבנה - ה'. חז"ל דרשו מהכתוב "ויאמר מלאו ארבעה כדים מים ויצקו על העלה ועל העצים ויאמר שנו וישנו ויאמר שלשו וישלשו וילכו המים סביב למזבח וגם את התעלה מלא מים" ומהכתוב במלכים ב "פה אלישע בן שפט אשר יצק מים על ידי אליהו" שלאחר יציקת שנים עשר הכדים על המזבח, אלישע יצק על ידיו של אליהו מים מכדו, ובקצות אצבעותיו של אליהו בקעו עשרה מעיינות שמילאו את כל התעלה (שהרי מ-12 כדים לא יכולה להתמלא תעלה בשטח בית סאתים). חז"ל דרשו מהכתוב "ויתנבאו עד לעלות המנחה" ומהכתוב "ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא ויאמר" שאליהו עצר את השמש כשהתחיל לעשות את ההכנות להורדת האש מהשמים. רבי שמלאי דרש מהכתוב "ובדברך עשיתי" שה' ביקש מאליהו לעשות את המעמד עם נביאי הבעל בכרמל.

הערות שוליים

הדף באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0