משתמש:מטהר/קריעה
| ערך זה משתתף בתחרות הכתיבה "מכלול התורה" של המכלול והוא בשלבי כתיבה. אתם מתבקשים לא לערוך ערך זה עד שתוסר הודעה זו. אם יש לכם הצעות לשיפור או הערות אתם בהחלט מוזמנים לכתוב על כך בדף השיחה. לרשימת הערכים המשתתפים בתחרות גשו לכאן. תודה על שיתוף הפעולה ובהצלחה! |  |
| משנה תורה | משנה תורה לרמב"ם, הלכות אבל, פרק ח' והלכות אבל, פרק ט' |
|---|---|
| שולחן ערוך | שולחן ערוך, יורה דעה, סימן ש"מ |
קריעה היא ביטוי קדום של צער ואבלות, על פי ההלכה יש לקרוע כאות אבל על פטירת אחד משבעת הקרובים או על פטירת רב מובהק.
קריעות נוספות קיימות בהלכה על מקרי פטירה שונים וכן על מאורעות שונים המהווים פגיעה בעם ישראל בתורת ישראל או באלוקים.
אף שקריעת הבגדים מופיעה פעמים רבות בתנ"ך, ואף שבתורה מודגש שאסור לכהן גדול לקרוע על קרוביו שנפטרו, רוב הראשונים והפוסקים[א] סוברים שחיובי הינם מדברי סופרים.
מקור
בתנ"ך ישנם אזכורים רבים לקריעת בגדים בעת צער ואבלות, כגון ראובן כשראה שיוסף נלקח מהבור[3], יעקב כשהובאה לו כתונתו של יוסף מגואלת בדם[4] ומקרים רבים נוספים.
חז"ל למדו חלק מדיני הקריעה מתיאורים של מעשי קריעה המופיעים בנ"ך, כגון שהקריעה צריכה להיות בעמידה[5], מתיאור קריעתו של דוד כשנאמר לו (מידע שגוי) שאבשלום בנו רצח את כל ילדיו ”וַיָּקָם הַמֶּלֶךְ וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו” (ספר שמואל ב', פרק י"ג, פסוק ל"א), וכן דינים רבים נוספים.
קריעה על קרובים
גבר, אשה[6] או קטן[7][ב] חייבים לקרוע את בגדיהם על פטירת אחד משבעת קרוביהם. על פטירת נפל או ספק נפל לא קורעים[8].
זמן הקריעה המועדף הוא בשעת הפטירה[9] או כששומע על הפטירה[10], ולכל הפחות קודם קבורת המת[11], והמנהג המקובל הוא לקרוע בעת ברכת "דיין האמת" קודם הוצאת הנפטר לקבורה[10]. מי שלא קרע עד הקבורה צריך לקרוע עד סוף השבעה[ג], ובאביו ואימו החיוב הוא לעולם עד שיקרע[13].
הקריעה חייבת להיעשות בעמידה[14], ואם קרע בישיבה יקרע שוב בעמידה[15].
מקום הקריעה הוא משפת בית הצוואר[ד] כלפי מטה, וקורעים בכלי או ביד מצד ימין באורך טפח מהבגד העליון, מלבד קריעה על ההורים שקורעים ביד[17] בצד שמאל[18] עד מקום הלב וקורעים את כל הבגדים חוץ ממעיל עליון ובגד הזיעה[19].
במהלך ימי השבעה אבל שמחליף את בגדים אינו קורע שוב, חוץ מאבל על הוריו שכשמחליף בגדים חייב לקרוע את הבגדים שלובש כמו הקריעה הראשונה[17], מלבד בשבת שאם ההחליף בגדים לא קורע שוב[20].
הקורע בשבת קיים את חובת הקריעה[21] למרות שיש איסור בכך, אבל בקריעה בבגד גזול לא מקיימים את חובת הקריעה[22].
ביום טוב לא קורעים, ובחול המועד דעת השולחן ערוך שקורעים, והרמ"א כתב שהמנהג באשכנז לקרוע על הורים ולא לקרוע על שאר הקרובים, וכשאין מנהג קורעים[23]. ביהדות פולין המנהג לקרוע גם על שאר הקרובים[24]. והפוסקים הכריעו בדעת הרמ"א שקורעים בחול המועד אם לא יוכלו לקרוע אחרי החג[ה][25] ובדעת השולחן ערוך שלא קורעים בחול המועד על מי שנפטר ביום טוב[26]. ב"שמועה רחוקה" נחלקו הפוסקים[ו] האם קורעים בחול המועד.
בגמרא ישנו מנהג של "חליצת כתף", שמוציאים את היד מהקרע בבגד וחושפים את הכתף בזמן הלוויה, רבי יוסף מולכו העיד[28] שבסלוניקי ובטורקיה נהגו לחלוץ כתף בלוויה ובירושלים זה לא היה מקובל, אמנם בראשוני אשכנז[29] כתבו שדין זה אינו נוהג בימינו[30], כי בבגדים של היום זה כמעט לא אפשרי[31].
קריעה של תלמיד על רבו המובהק
יש לקרוע על פטירת רב מובהק (שלמד ממנו את רוב תורתו) [32].
דין זה נלמד בגמרא[33] מתיאור קריעתו אלישע לאחר עליית אליהו לשמים ”וֶאֱלִישָׁע רֹאֶה וְהוּא מְצַעֵק אָבִי אָבִי רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו וְלֹא רָאָהוּ עוֹד וַיַּחֲזֵק בִּבְגָדָיו וַיִּקְרָעֵם לִשְׁנַיִם קְרָעִים” (ספר מלכים ב', פרק ב', פסוק י"ב), בנוסף נלמד מדיוק המילים ”שנים קרעים” שהקרעים צריכים להישאר לעולם ואינם מתאחים.
קריעה זו יש סוברים[34] ששיעורה טפח (כמו קריעה על שאר קרובים) ויש סוברים[35] ששיעורה הוא עד שמגלה את ליבו (כמו קריעה על הורים). חיוב הקריעה הוא גם ב"שמועה רחוקה".
יש סוברים שתלמידי חכמים הלומדים זה עם זה דינם כ"רב מובהק" ויש חולקים, והרמ"א פסק שלא נוהגים בזה כמו "רב מובהק"[36].
קריעות נוספות
הרואה ערי יהודה ירושלים והמקדש בחורבנם
הרואה את ערי יהודה בחורבנם, אומר ”ערי קדשך היו מדבר” (ספר ישעיהו, פרק ס"ד, פסוק ט') וקורע את בגדיו, ואם רואה את ירושלים העתיקה בחורבנה אומר ”ציון היתה מדבר שממה” (ספר ישעיהו, פרק ס"ד, פסוק ט') וקורע[33].
הרואה את המקדש חרב, אומר ”בית קדשנו ותפארתנו אשר הללוך בו אבותינו היה לשרפת אש וכל מחמדנו היה לחרבה” (ספר ישעיהו, פרק ס"ד, פסוק י') וקורע את בגדיו[33].
ערים יהודה וירושלים מוגדרות כ"חרבות" גם כשיהודים גרים בהם, אם אינם תחת שלטון יהודי[37], אם הם תחת שלטון יהודי אבל אין בהם יישוב יהודי דעת רבי אליהו בקשי דורון[38] שיש לקרוע עליהם, ויש סוברים שאין צריך לקרוע[39].
קריעה זו היא רק לאחר שלא ראה מקומות אלו שלושים יום[40].
כיום, לא נהוג לברך על ערי יהודה, לדעת רבי יחיאל מיכל טוקצינסקי[41] מנהג זה נובע מכך שאין לנו מסורת על המיקום המדוייק של ערי ישראל העתיקות, פוסקים אחרים הסתמכו על כך שכיום על פי רוב ערי יהודה מיושבים על ידי יהודים ונמצאים בשליטה ישראלית (ואלו שאינם בשליטה ישראלית אכן יש שהורו לקרוע על ראייתם[42] כגון העיר בית לחם[38]), אם זאת יש מי שכתב[43] שיש לקרוע כל זמן שהם לא בשליטת מלכות בית דוד.
המנהג המקובל הוא לא לקרוע גם על ראיית ירושלים, אמנם הפוסקים נחלקו האם המנהג נכון מבחינה הלכתית כי העיר מיושבת ביהודים ובשליטת יהודים[44], או שהמנהג שגוי וירושלים מוגדרת "בחורבנה" כי השלטון אינו מחוייב לציוויי התורה[45] וישנם כנסיות ברחבי העיר[46], לאחר מלחמת ששת הימים יש שטענו שיש לקרוע כי מדינת ישראל אינה שולטת לחלוטין בירושלים ותלויה באופן מוחלט בגיבוי אמריקאי[47].
על ראיית המקדש[ז] כיום יש רבים שאינם נוהגים לקרוע, אמנם בפוסקים נראה שמנהג זה הוא טעות ויש חובה לקרוע גם כיום[45][44][42][51][52][53].
תושבי ירושלים, אף כשלא ראו את העיר שלושים יום לא נהגו לקרוע כשרואים את מקום המקדש[54], אך יש שכתבו שמנהג זה הוא טעות ויש לקרוע[55].
הפוסקים נחלקו האם העיר חברון היא אחת מערי יהודה שחייבים לקרוע עליהם, או שחברון הייתה עיר מקלט ול הייתה של יהודה ואין קורעים על ראייתה בחורבנה, רבי אברהם אזולאי העיד[56] שנוהגים לא לקרוע על ראייתה, וכך סבר גם רבי בצלאל ז'ולטי[57], לעומתם רבי אברהם בן דוד יצחקי והחיד"א[56] סברו שיש לקרוע על ראייתה.
הרב אביגדור נבנצל הורה[58] שהרואה "את ערי יהודה" שנמסרו לרש"פ במסגרת הסכמי אוסלו[59] חייב לקרוע.
השומע ברכת השם מפיו של יהודי שאינו מומר, או מפי עדים ששמעו את הגידוף בעצמם, חייב בקריעה[60].
קריעה זו נלמדת בגמרא[33] מכך שלאחר קללת השם של רבשקה נאמר ”ויבא אֶלְיָקִים בֶּן חִלְקִיָּהוּ אֲשֶׁר עַל הַבַּיִת וְשֶׁבְנָא הַסּוֹפֵר וְיוֹאָח בֶּן אָסָף הַמַּזְכִּיר אֶל חִזְקִיָּהוּ קְרוּעֵי בְגָדִים” (ספר ישעיהו, פרק ל"ו, פסוק כ"ב), מתגובת חזקיהו לשמיעת סיפור זה לומדים שגם על שמיעת הסיפור מעדים יש לקרוע ”וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו” (ספר ישעיהו, פרק ל"ז, פסוק א').
אין קורעים על גידוף של גוי ושל מומר, אמנם השומע מעדים על הגידוף יש סוברים שצריך לקרוע, ויש סוברים שפטור מלקרוע.
מי ששמע מעדים שהיה גידוף אבל לא שמע מהם את הגידוף עצמו, וכן השומע מעד אחד, דעת הש"ך שצריך לקרוע[61]., ויש חולקים[62].
שריפת התורה
מי שרואה שריפה או כילוי של חלק מהתנ"ך להכעיס, קורע בבגדיו שני קריעות[60].
קריעות אלו נלמדות בגמרא[33] מכך שהפסוק ציין בשלילה את אי קריעת הבגדים בשריפת המגילה בידי יהויקים, ”וְלֹא פָחֲדוּ וְלֹא קָרְעוּ אֶת בִּגְדֵיהֶם הַמֶּלֶךְ וְכָל עֲבָדָיו הַשֹּׁמְעִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה” (ספר ירמיהו, פרק ל"ו, פסוק כ"ד), הגמרא לומדת מהמשך הפסוקים ”וַיְהִי דְבַר ה' אֶל יִרְמְיָהוּ אַחֲרֵי שְׂרֹף הַמֶּלֶךְ אֶת הַמְּגִלָּה וְאֶת הַדְּבָרִים” (ספר ירמיהו, פרק ל"ו, פסוק כ"ז) שגם שריפת המגילה (הקלף) וגם שריפת הדברים (הכתב) הם סיבה לקרוע ולכן חייבין לקרוע פעמיים.
רבי משולם פייביש מקרמניץ מסתפק בספרו "משנת חכמים"[63] האם צריך לרוע גם על כילוי ספרי תלמוד ומדרשים.
שמועה רעה
קורעים[64] ומתאבלים[65] על "שמועה רעה", שנקבצו רוב ישראל למלחמה ונוצחו ונהרגו מיעוט מהם או שנפלו בשבי.
קריעה זו נלמדת[33] מקריעתו של דוד המלך לאחר ההפסד של שאול במלחמה בגלבוע, ”עַל שָׁאוּל וְעַל יְהוֹנָתָן בְּנוֹ וְעַל עַם ה' וְעַל בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי נָפְלוּ בֶּחָרֶב” (ספר שמואל ב', פרק א', פסוק י"ב).
על פטירת נשיא ואב"ד
כל ישראל חייבים לקרוע על פטירת נשיא ישראל (או מלך ישראל)[66] ואב בית דין[67]. ומעיקר הדין חייבים גם לחלוץ כתף לפני מיטתם (על נשיא חולצים את שני הצדדים ועל אב"ד את צד שמאל[68]) אלא שכיום לא נוהגים לחלוץ כתף[69].
קריעה זו נלמדת בגמרא[33] מקריעת דוד על מות שאול (נשיא או מלך) ויהונתן (אב בית דין) במלחמה בגלבוע,
שגיאות פרמטריות בתבנית:ציטוטון
פרמטרים [ 3 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית ”ויַּחֲזֵק דָּוִד בבגדו בִּבְגָדָיו וַיִּקְרָעֵם וְגַם כָּל הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ; וַיִּסְפְּדוּ וַיִּבְכּוּ וַיָּצֻמוּ עַד הָעָרֶב עַל שָׁאוּל וְעַל יְהוֹנָתָן בְּנוֹ”.
קריעות נוספות שלא נהוגות כיום
חכם שמת
תלמיד חכם גדול שנפטר, מי ששומע על פטירתו חייב לקרוע[70].
הרמ"א כותב[70] שלא נוהגים לקרוע על חכם שנפטר מלבד על רבו שלימדו קצת תורה, או ששמע דברי תורה בשמו, השפתי כהן[71] כותב שלא נוהגים לקרוע גם על חכם ששמעו דברי תורה בשמו, ומסביר שכנראה בגלל שבימינו אין דין תלמיד חכם שיודע את כל התורה, הערוך השולחן[72] כותב שאף שהמנהג לא לקרוע, המדקדקים בהלכה קורעים קריעה קטנה בשולי הבגד.
הכף החיים מסביר[73] ”נהגו להקל משום דאין לדבר סוף דאם באנו לקרוע על כל חכם וחכם לא נשאר עלינו בגד ביום קרה”.
פטירת יהודי כשר
נפטר שאינו חשוד על עשיית עבירות או ביטול מצוות, אף שאינו גדול בתורה[ח], לדעת השולחן ערוך יש חובה לקרוע עליו, ולדעת הרמ"א חייבים רק לבכות ולהתאבל עליו, הרמ"א כותב שמנהג לא לקרוע וכך העיד הערוך השולחן[75].
הנמצא ביציאת נשמה
הנוכח בזמן יציאת נשמה של יהודי צריך לעשות קריעה בבגדיו. הגמרא במסכת שבת[76] ובמסכת מועד קטן[77] מביאה את דברי רבי שמעון בן אלעזר ”העומד על המת בשעת יציאת נשמה חייב לקרוע הא למה זה דומה לספר תורה שנשרפה”.
בראשונים יש כמה הסברים בכוונת הגמרא, יש שפירשו[ט] שהקריעה היא ”שעדיין היה זה יכול ללמוד והוה ליה ס"ת”, יש שפירשו[80] ”שהנפש בגוף כאזכרות בגוילין, ומשל בעלמא הוא לומר שהוא הפסד גדול וחרדה רבה וחייב אדם לקרוע עליה כאלו נשרף ס"ת לפניו” או שהדימוי הוא ”כשם שקורעין עליה כך קורעין על מקיימי מצותיה, שבשרפתה אובדין מצות של כתיבה, ובמיתת עושיה אובדין מצות של מעשה”, וכן [81] ”נשמת ישראל הניטלת דומה לו, שאין לך ריק שבישראל שאין בו תורה ומצות” או[82] ”תורה קרויה נר... ונשמה קרויה נר”. הראשונים והפוסקים למדו שיש נפקא מינה בין ההסברים, לגבי הנמצא ביציאת נשמה של אשה, של קטן או של קטנה[י] להלכה נפסק שקורעים על אשה[85] ועל ילד שהתחיל ללמוד מקרא [86], אבל לא על קטן שלא התחיל ללמוד[87].
קריעה זו היא על מקיים מצוות, ואף שעובר לעיתים עבירות חמורות לתיאבון קורעים עליו, בתנאי שאינו אפיקורוס ושאינו רגיל בעשיית עבירות, אמנם אפילו על מומר קורעים אם הוא נהרג על ידי גויים[85] כי מיתתו בצורה כזו מכפרת על עוונותיו[87].
הרמ"א כותב שבקריעה זו מקלים לקרוע רק את שולי הבגד[88],הכף החיים[73] כתב[י"א] שדין זה אינו נוהג כיום מלבד בפטירת תלמיד חכם, בטעם ההימנעות מקריעה זו הרב טוקוצינסקי הסביר[89] על פי רבי חיים סתהון בשם רבי יוסף מולכו שיש זכות לנפטר כשנמצאים איתו בשעת פטירתו, ואם יצטרכו לקרוע אנשים ימנעו מלהיות נוכחים בזמן הפטירה, הרב שמואל אליעזר שטרן כתב[90] שאף שנהוג להקל בקריעה זו כדי שלא ימנעו מלהיות נוכחים בזמן יציאת נשמה, נכון לחברי "הצלה" לעשות קרע קטן בבטנת הבגד לקיים את דברי חז"ל.
פטירת קרוביהם של שבעת הקרובים
מי שנפטרו קרוביהם של אחד משבעת קרוביו, כגון בן בנו, אם בנו (= גרושתו) או הורי אשתו[י"ב], צריך להתאבל עם קרוביו ולעשות קריעה[91]. לדעת חלק מהראשונים[80] קריעה זו נעשית רק בפני קרוביו, דעות אחרות[92] סוברות שצריך לקרוע כששומע על הפטירה.
הרמ"א כותב שקריעה זו אינה נוהגת כיום[93] כי קריעה זו היא מפני כבוד הקרובים והם נוהגים למחול על כך, ולא ראוי להחמיר בדין זה[94].
ביאורים והוספות
- ↑ למעט דעת הראב"ד [1] ודעת המטה יהודה[2] בדעת הרמב"ם.
- ↑ קטן שהגיע לגיל חינוך קורע מדין חינוך כמו מבוגר, ואם אינו בגיל חינוך קורעים לו כדי הרבות "עוגמת נפש" (הספדים), והקריעה אינה טפח אלא "כלשהו", וקורע רק כשקריעתו אכן גורמת לעוגמת נפש.
- ↑ דעת הב"ח שאם היה אנוס כגון חולה מסוכן או מי שדעתו לא הייתה צלולה באותו הזמן קורע גם אחרי השבעה[12].
- ↑ לדעת השולחן ערוך[16] אין צורך לקרוע את שפת הבגד עצמה, מלבד בפטירת ההורים, ולדעת הרמ"א גם בשאר הקרובים קורעים גם את השפה עצמה.
- ↑ לדוגמה ב"שמועה קרובה" שאחרי החג כבר תהיה "שמועה רחוקה".
- ↑ דעת המהרש"ל[25] שבשמועה רחוקה לא קורעים אפילו על הורים, אלא יקרע אחר המועד, ומהרי"ט[27] פסק שיקרע גם בשמועה רחוקה.
- ↑ דעת רבי יחיאל מיכל טוקצינסקי[48] שצריך לראות את רצפת העזרה, אמנם הביא שדעת הפאת השולחן והב"ח שקורעים אף על ראיית כיפת הסלע, וכך דעת רבי שלמה זלמן אוירבך[49], לעומת זאת דעת רבי משה פינשטיין[42] החזון איש ורבי יעקב ישראל קנייבסקי[50] שאף בראיית הכותל המערבי מתחייבים בקריעה זו.
- ↑ יש סוברים[74] שדין זה הוא רק במי שהיה מחזר אחרי המצוות, ולא בכל יהודי שעשה מצוות ונמנע מעבירות
- ↑ כך מביאים הראשונים[78] בשם רש"י, אמנם הבית יוסף[79] והדרכי משה מעירים שבנוסחאות המקובלות מופיע הסבר אחר, כדלהלן
- ↑ הפוסקים נחלקו ובנמצא ביציאת נשמה של קטנה, דעת הרדב"ז[83] שלא קורעים, ודעת התפארת למשה[84] שצריך לקרוע.
- ↑ וכך הביא רבי יחיאל מיכל טוקצינסקי[89].
- ↑ באשתו אינו קורע על כל קרוביה אלא רק על הוריה[91].
הערות שוליים
- ↑ ראב"ד תשובות ופסקים סימן ריא
- ↑ מטה יהודה יורה שעה סימן ש"מ אות א.
- ↑ ספר בראשית, פרק ל', פסוק כ"ט.
- ↑ ספר בראשית, פרק ל"ז, פסוק ל'.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף כ"א עמוד א'.
- ↑ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן ש"מ, סעיף י"א.
- ↑ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן ש"מ, סעיף כ"ז.
- ↑ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן ש"מ, סעיף ל'.
- ↑ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן של"ט, סעיף ג'.
- ^ 10.0 10.1 גשר החיים חלק א פרק ד סעיף ו, באתר היברובוקס.
- ↑ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן ש"מ, סעיף א'.
- ↑ שפתי כהן, יורה דעה, סימן שצ"ו, סעיף א'.
- ↑ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן שצ"ו, סעיף א'.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף כ' עמוד ב'.
- ↑ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן ש"מ, סעיף א'.
- ↑ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן ש"מ, סעיף י"ב.
- ^ 17.0 17.1 שולחן ערוך, יורה דעה, סימן ש"מ, סעיף י"ד.
- ↑ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן ש"מ, סעיף ט'מפרש=ש"ך}.
- ↑ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן ש"מ, סעיף ט'.
- ↑ שפתי כהן, יורה דעה, סימן ש"מ, סעיף י"ד.
- ↑ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן ש"מ, סעיף כ"ח.
- ↑ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן ש"מ, סעיף כ"ט.
- ↑ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן ש"מ, סעיף ל"א.
- ↑ מגן אברהם, אורח חיים, סימן תקמ"ז, סעיף ו'.
- ^ 25.0 25.1 טורי זהב, יורה דעה, סימן ש"מ, סעיף ל"א.
- ↑ משנה למלך, על משנה תורה לרמב"ם, הלכות אבל, פרק י"א, הלכה א'.
- ↑ שו"ת מהרי"ט חלק ב' סימן לו.
- ↑ שלחן גבוה סימן שמ ס"ק נט.
- ↑ ספר כלבו סימן קיד.
- ↑ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן ש"מ, סעיף י"ז.
- ↑ ערוך השולחן יורה דעה סימן שמ סעיף טו
- ↑ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן רמ"ב, סעיף כ"ה; יורה דעה, סימן ש"מ, סעיף ח'.
- ^ 33.0 33.1 33.2 33.3 33.4 33.5 33.6 תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף כ"ו עמוד א'.
- ↑ רמב"ן - תורת האדם שער הסוף - ענין הקריעה; רא"ש מסכת מועד קטן פרק ג סימן מג
- ↑ משנה תורה לרמב"ם, הלכות תלמוד תורה, פרק ה', הלכה ט'.
- ↑ רמ"א, יורה דעה, סימן ש"מ, סעיף ח'.
- ↑ מגן אברהם, אורח חיים, סימן תקס"א, סעיף א'.
- ^ 38.0 38.1 אור תורה שלח, תשנ"ו, תג – תו, " האם יש חיוב קריעה בפינוי ערי יהודה ע"י הצבא".
- ↑ רבי אליעזר יהודה ולדנברג - הפרדס תשרי שתכ"ח עמוד 12 ועמוד 15; רבי עובדיה הדאיה – נועם כרך יא עמוד קעח; רבי שריה דבליצקי – זכרון בצלאל בני ברק תשל"ז, עמוד קמג.
- ↑ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תקס"א, סעיף ה'.
- ↑ עיר הקדש והמקדש חלק ג פרק י"ז עמוד רט"ו, באתר היברובוקס.
- ^ 42.0 42.1 42.2 אגרות משה חלק ו (או"ח חלק ד סימן ע אות י), באתר היברובוקס.
- ↑ רבי משה שטרן (דברצן) באר משה - חלק ז אורח חיים סימן תקס"א, דיני בני א"י וחו"ל, באתר היברובוקס.
- ^ 44.0 44.1 אגרות משה חלק ח (אורח חיים חלק ה סימן לז), באתר היברובוקס.
- ^ 45.0 45.1 רבי שמואל הלוי וואזנר - שבט הלוי חלק ז סימן עח, באתר היברובוקס.
- ↑ שו"ת מנחת שלמה חלק א סימן עג.
- ↑ רבי יעקב ישראל קנייבסקי ורבי דוד יונגרייז, על פי אורחות רבנו חלק ב עמוד קמט.
- ↑ ספר ארץ ישראל סימן כב סעיף ה.
- ↑ הליכות שלמה, תפלה, פרק ט"ז אורחות הלכה הערה 15.
- ↑ ארחות רבינו הקהלות יעקב - א, א, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
- ↑ רבי משה שטרנבוך "מועדים וזמנים" חלק ה סימן שמ"ח הערה ב.
- ↑ רבי יוסף שלום אלישיב אשרי האיש, חלק ג פרק עג אות יב.
- ↑ רבי מנשה קליין, שו"ת משנה הלכות חלק ו סימן קי.
- ↑ רדב"ז סימן תרמ"ו; ברכי יוסף אורח חיים סימן תקסא ס"ק ב; "ספר ארץ ישראל" סימן כב סעיף ט, מעדני שלמה עמוד נח; הליכות שלמה תפילה פרק כג.
- ↑ רדב"ז סימן תרמ"ו; שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ה סימן לז.
- ^ 56.0 56.1 ברכי יוסף אורח חיים סימן תקסא ס"ק א
- ↑ משנת יעבץ אורח חייב סימן מח.
- ↑ מכתבו הובא ב"המעיין", לו, תשנ"ו, ד עמוד 44.
- ↑ במסגרת ההסכמים נמסרו לרש"פ הערים יריחו עזה בית לחם ורוב העיר חברון.
- ^ 60.0 60.1 שולחן ערוך, יורה דעה, סימן ש"מ, סעיף ל"ז.
- ↑ שפתי כהן, יורה דעה, סימן ש"מ, סעיף ל"ז.
- ↑ פתחי תשובה יורה דעה סימן שמ ס"ק י"ח.
- ↑ הובא בפתחי תשובה יורה דעה סימן שמ סעיף קטן כא.
- ↑ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן ש"מ, סעיף ל"ו.
- ↑ שפתי כהן, יורה דעה, סימן ש"מ, סעיף ל"ו.
- ↑ נימוקי יוסף, מועד קטן טו ב.
- ↑ משנה תורה לרמב"ם, הלכות אבל, פרק ט', הלכה ב', הלכות אבל, פרק ט', הלכה ו'.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף כ"ב עמוד ב'.
- ↑ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן ש"מ, סעיף י"ז.
- ^ 70.0 70.1 שולחן ערוך, יורה דעה, סימן ש"מ, סעיף ז'.
- ↑ שפתי כהן, יורה דעה, סימן ש"מ, סעיף ז'.
- ↑ ערוך השולחן יורה דעה סימן שמ סעיף כב.
- ^ 73.0 73.1 כף החיים אורח חיים תקמ"ז ס"ק כה, באתר אוצר הספרים היהודי השיתופי.
- ↑ שפתי כהן, יורה דעה, סימן ש"מ, סעיף ו' בשם הרמב"ן, וכך כתב הב"ח בשם רבינו יונה.
- ↑ ערוך השולחן יורה דעה סימן שמ סעיף כא.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ק"ה עמוד ב'.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף כ"ה עמוד א'.
- ↑ תורת האדם שער הסוף - ענין הקריעה; ריטב"א, מסכת שבת, דף ק"ה עמוד ב', ד"ה כל העומד.
- ↑ בית יוסף, יורה דעה, סימן ש"מ.
- ^ 80.0 80.1 תורת האדם שער הסוף - ענין הקריעה
- ↑ רש"י, מסכת שבת, דף ק"ה עמוד ב', ד"ה לס"ת שנשרף.
- ↑ רש"י, מסכת מועד קטן, דף כ"ה עמוד א', ד"ה לספר תורה.
- ↑ שו"ת רדב"ז חלק ג סימן תקנח (תתקפח).
- ↑ פתחי תשובה, יורה דעה, סימן ש"מ, סעיף ה'.
- ^ 85.0 85.1 שולחן ערוך, יורה דעה, סימן ש"מ, סעיף ה'.
- ↑ טורי זהב, יורה דעה, סימן ש"מ, סעיף ה'.
- ^ 87.0 87.1 שפתי כהן, יורה דעה, סימן ש"מ, סעיף ה'.
- ↑ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן ש"מ, סעיף ב'.
- ^ 89.0 89.1
שגיאות פרמטריות בתבנית:היברובוקס
פרמטרי חובה [ 3 ] חסרים גשר החיים - חלק א פרק ד סעיף ז. - ↑ שערי הוראה ח, תשס"ז, קפג – קפד, "חובת קריעה על המת לחברי הצלה".
- ^ 91.0 91.1 תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף כ' עמוד ב'.
- ↑ משנה תורה לרמב"ם, הלכות אבל, פרק ב', הלכה ד'; רא"ש מסכת מועד קטן פרק ג סימן לה.
- ↑ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן ש"מ, סעיף ד'.
- ↑ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן שע"ד, סעיף ו'.
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.