משתמש:מהדורא קמא/סתם מי גיחון העליון

סתם מי גיחון העליון הוא סיפור בספר מלכים ובדברי הימים שחזקיהו המלך סתם את מעין הגיחון בחלקו העליון.

תעלת השילוח שעשה חזקיהו המלך

עולם הפשט

וַיִּוָּעַץ עִם שָׂרָיו וְגִבֹּרָיו לִסְתּוֹם אֶת מֵימֵי הָעֲיָנוֹת אֲשֶׁר מִחוּץ לָעִיר וַיַּעְזְרוּהוּ. וַיִּקָּבְצוּ עַם רָב וַיִּסְתְּמוּ אֶת כָּל הַמַּעְיָנוֹת וְאֶת הַנַּחַל הַשּׁוֹטֵף בְּתוֹךְ הָאָרֶץ לֵאמֹר: לָמָּה יָבוֹאוּ מַלְכֵי אַשּׁוּר וּמָצְאוּ מַיִם רַבִּים? וגו' יְחִזְקִיָּהוּ סָתַם אֶת מוֹצָא מֵימֵי גִיחוֹן הָעֶלְיוֹן וַיַּישְּׁרֵם לְמַטָּה מַּעְרָבָה לְעִיר דָּוִיד, וַיַּצְלַח יְחִזְקִיָּהוּ בְּכָל מַעֲשֵׂהוּ.

— דברי הימים ב לב

וְיֶתֶר דִּבְרֵי חִזְקִיָּהוּ וְכָל גְּבוּרָתוֹ, וַאֲשֶׁר עָשָׂה אֶת הַבְּרֵכָה וְאֶת הַתְּעָלָה, וַיָּבֵא אֶת הַמַּיִם הָעִירָה, הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה

— מלכים ב כ, כ

בימי המלך חזקיהו ביקש סנחריב מלך אשור לעלות על ירושלים לכובשה, ומפורש בספר מלכים (מלכים ב פרק יט) ” וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו וַיִּתְכַּס בַּשָּׂק וַיָּבֹא בֵּית ה' וגו' וַיִּתְפַּלֵּל חִזְקִיָּהוּ לִפְנֵי ה' וַיֹּאמַר ה' אֱלֹקי יִשְׂרָאֵל יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים אַתָּה הוּא הָאֱלֹקִים לְבַדְּךָ לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ: הַטֵּה ה' אָזְנְךָ וּשֲׁמָע פְּקַח ה' עֵינֶיךָ וּרְאֵה וּשְׁמַע אֵת דִּבְרֵי סַנְחֵרִיב אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ לְחָרֵף אֱלֹקִים חָי: וגו' וְעַתָּה ה' אֱלֹקינוּ הוֹשִׁיעֵנוּ נָא מִיָּדוֹ וְיֵדְעוּ כָּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ כִּי אַתָּה ה' אֱלֹקִים לְבַדֶּךָ: וַיִּשְׁלַח יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ אֶל חִזְקִיָּהוּ לֵאמֹר כֹּה אָמַר ה' אֱלֹקי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הִתְפַּלַּלְתָּ אֵלַי אֶל סַנְחֵרִב מֶלֶךְ אַשּׁוּר שָׁמָעְתִּי: וגו' לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אֶל מֶלֶךְ אַשּׁוּר, לֹא יָבֹא אֶל הָעִיר הַזֹּאת וְלֹא יוֹרֶה שָׁם חֵץ וְלֹא יְקַדְּמֶנָּה מָגֵן וְלֹא יִשְׁפֹּךְ עָלֶיהָ סֹלְלָה: בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר יָבֹא, בָּהּ יָשׁוּב, וְאֶל הָעִיר הַזֹּאת לֹא יָבֹא נְאֻם ה': וְגַנּוֹתִי אֶל הָעִיר הַזֹּאת לְהוֹשִׁיעָהּ לְמַעֲנִי וּלְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי:”

חזקיהו מלך אחל לעשות השתדלות והכין את ירושלים לקראת מצור. בספר דברי הימים מסופר כי המלך חזקיהו תיקן את כל פרצות החומה וביצר את העיר והכין חרבות לרוב ומגנים: ”וַיִּתְחַזַּק וַיִּבֶן אֶת כָּל הַחוֹמָה הַפְּרוּצָה, וַיַּעַל עַל הַמִּגְדָּלוֹת וְלַחוּצָה הַחוֹמָה אַחֶרֶת, וַיְחַזֵּק אֶת הַמִּלּוֹא עִיר דָּוִיד, וַיַּעַשׂ שֶׁלַח לָרֹב וּמָגִנִּים” (דברי הימים ב לב, ה). כדי להבטיח שצבא סנחריב לא ייהנה ממי מעיין הגיחון הנובע מחוץ לחומה, הורה חזקיהו לחסום את מוצאו, ולהעביר את מימיו פנימה לתוך העיר, כמפורש בכתוב:

וַיִּוָּעַץ עִם שָׂרָיו וְגִבֹּרָיו לִסְתּוֹם אֶת מֵימֵי הָעֲיָנוֹת אֲשֶׁר מִחוּץ לָעִיר וַיַּעְזְרוּהוּ. וַיִּקָּבְצוּ עַם רָב וַיִּסְתְּמוּ אֶת כָּל הַמַּעְיָנוֹת וְאֶת הַנַּחַל הַשּׁוֹטֵף בְּתוֹךְ הָאָרֶץ לֵאמֹר: לָמָּה יָבוֹאוּ מַלְכֵי אַשּׁוּר וּמָצְאוּ מַיִם רַבִּים? וגו' יְחִזְקִיָּהוּ סָתַם אֶת מוֹצָא מֵימֵי גִיחוֹן הָעֶלְיוֹן וַיַּישְּׁרֵם לְמַטָּה מַּעְרָבָה לְעִיר דָּוִיד, וַיַּצְלַח יְחִזְקִיָּהוּ בְּכָל מַעֲשֵׂהוּ.

— דברי הימים ב לב

וכן מפורש בספר מלכים: ”וְיֶתֶר דִּבְרֵי חִזְקִיָּהוּ וְכָל גְּבוּרָתוֹ, וַאֲשֶׁר עָשָׂה אֶת הַבְּרֵכָה וְאֶת הַתְּעָלָה, וַיָּבֵא אֶת הַמַּיִם הָעִירָה, הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה.” (מלכים ב כ, כ) אולם כל ההשתדלות הזו הייתה לחינם כאשר אמר ה' וגנותי על העיר הזאת להושיעה, וכשצבא סנחריב התקרב לירושלים ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור מאה שמונים וחמשה אלף וישכימו בבקר והנה כלם פגרים מתים: ויסע וילך וישב סנחריב מלך אשור וישב בנינוה.

עולם הדרש

יש דורשים לגני ויש דורשים לשבח
בגמרא (פסחים דף נו ע"א) תנו רבנן ששה דברים עשה חזקיה המלך על שלשה הודו לו ועל שלשה וכו' סתם מי גיחון העליון ולא הודו ופירש רש"י (שם) ולא הודו לו - שהיה לו לבטוח בהקדוש ברוך הוא, שאמר (מלכים ב יט) וגנותי על העיר הזאת להושיע. והוסיף לפרש בספרי דבי רב (דברים כ) שאני התם דכיון דא"ל רחמנא להדיא [שונה שם, מפני שכיוון שאמר לו ה' במפורש] וגנותי על העיר הזאת היה לו לסמוך על הבטחתו של הקב"ה.

וברד"ק על דברי הימים (שם) כתב וז"ל: ואני תמה ממה שארז"ל סתם מי גיחון ולא הודו לו והנה כתיב למעלה ויועץ עם שריו וגבוריו לסתום מימי המעינו' ובכלל שריו חכמי ישראל עמו שכתוב שרי האלפים והם היו החכמים והשופטים, ובהגדה מצאתי סתם מי גיחון והסכימה דעתו לדעת המקום ע"כ.

ובאגדה שכתב היא אבות דרבי נתן (פרק שני ד) ששם שנינו: יחזקיהו מלך יהודה עשה ד' דברים והסכימה דעתו לדעת המקום וכו' סתם מי גיחון והסכימה דעתו לדעת המקום שנאמר (דברי הימים ב לב) יחזקיהו סתם את מוצא מימי גיחון העליון ויישרם למטה מערבה לעיר דוד ויצלח יחזקיהו בכל מעשהו

ועוד שנינו פרקי דרבי אליעזר (ונציה ש"ד - פרק ט ) בחמישי השריץ מן המים כל מין עוף זכרים ונקבות טהורים וטמאים וכו'. בחמישי: נהפכו כל המים לדם במצרים. בחמישי: יצאו אבותינו ממצרים, בחמישי: עמדו מימי הירדן לפני ארון ברית ה'. בחמישי: סתם חזקיהו את המעינות שהיו בירושלים. שנאמר (דברי הימים ב לב, ל), "והנה יחזקיהו סתם את מוצא מימי גיחון העליון". מחמישי: השריץ מן המים לויתן נחש בריח.

ועוד שהשענות בהושע נא למען תמים בדורותיו נמצא שם השענה למען חזקיהו המלך ואמרים שם: לְמַעַן הִרְהֵר עֲשׂוֹת רְצוֹנֶךָ. הַמַּכְרִיז תְּשׁוּבָה לְצֹאנֶךָ. אָז בְּבֹא מְחָרֵף סָתַם עֵינוֹת מַיִם. לְצִיּוֹן מִכְלַל יוֹפִי הוֹשַׁע נָא וְהוֹשִׁיעָה נָּא אָבִינוּ אָתָּה.

וכתב הרד"ל ומשמע לי שהפרקי דרבי אליעזר דתני לה הכא בהדי מילי דשבח וניסים שנעשו ביום חמישי סבירא להו בהא כהאבות דרבי נתן (פ"ב) דחשיב הא דסתם מי גיחון בדברים שהסכים דעתו לדעת המקום, וחולקים על הש"ס פ"ק דברכות וספ"ד דפסחים דחשיב לה בדברים שלא הודו לו וכו'. ובדברי הקליר בפיוט השענות להשענה רבא (למען תמים אות מ') למען הרהר כו' אז בבא מחרף סתם מעינות מים, משמע דשפיר עבד, שאם לא הודו לו לא היה קבעו בבקשה להזכירו לגנאי ח"ו.

עולם הסוד

כתיבה שנמצאה בתעלת חזקיהו -

תמה הנקיבה. וזה היה דבר הנקיבה: בעוד החוצבים מניפים את
הגרזן אלה לקראת אלה, וכשנשארו רק שלוש אמות להינקב, נשמע קול איש
קורא אל רעו מקבוצה לקבוצה, כי הייתה זדה בסלע מימין ומשמאל. וביום
שבו הושלמה הנקבה, הכו החוצבים איש לקראת רעו גרזן לקראת גרזן. ויזרמו
המים מן המוצא אל הבריכה לאורך אלף ומאתיים אמה,
ומאה אמה היה עומק הסלע מפני השטח מעל ראש החוצבים.

בעולם הסוד מעין הגיחון מכון למעיין נחל הגיחון שבעולם העליון שהוא נחל שבו זרמים מימי הדעת בשפע עצום להריק ולהשפיע דעת עליון לתחתונים, שפע המרבה אצל התחתונים את החכמה והדעת בפרט ואת שפע הברכה וההצלחה בכלל, וריב איתנים קיים בעולמות העליונים על מקורות השפע, כוחות החיצונים מעוניינים לאחז ולתפוס את נביעת מימי הדעת ולהריק אותם למלכות האלילים שביד אומות העולם בעולם התחתון למען להרבות כחם חכמתם ודעתם של אומות העולם. לעומת זאת כחות הקדושה נלחמים אף הם על מקורות המים להריק למטה את שפע הדעת למלכת ה' שביד ישראל. הקורות של מי השילוח כאן בארץ הוא מכוון לקורות של מי הדעת בעולם העליון. כאשר בעולם הזה מי השילוח היו תחת ממלכות האליל של אומות העולם, אף למעלה מי הדעת נגרו אל החיצונים. כאשר כבש דוד את ירושלים ואת השילוח שבה ומי השילוח נכנסו תחת ממלכת בית דוד למטה והיו למי השתייה לבני ממלכות ה' יושבי ירושלים ובסמוך להם נמשח שלמה למלך, אף מי הדעת למעלה תכנסו כולם תחת מלכת ה' וכל השפע ניגר רק דרך מלכות ה'.

בימי מלכות שלמה הייתה מלכות ה' מושלמת בכל שלמותה לא היה דבר בעולם שלא היה כדוגמתו בכלל מלכות ה', בממלכת ה' אשר ביד שלמה היה כל הפאר והנוי ותענוגות בני אדם שהיה בעולם בזמנו וכל החכמה ומדע שהייתה בתקופתו הכול נכלל במלוכות ה'. בספרי קבלה מדמים את מלכות ה' בזמנו למראה דמות הלבנה באמצע החודש כשהיא בשלמותה .

אולם אחרי ימי שלמה בימי רחבעם בנו נחלקה מלכות למטה ונשתברה ונתקטנה המלכות למעלה ונתדלדל מעיין העליון של השפע. עד שבה חזקיהו שהוא היה ראוי להיות מלך המשיח ושתהיה בזמנו הלבנה במילואה כבימי שלמה. וחזקיהו רצה לפתוח את מעין הגיחון העליון בשפע עצום עד בלי די. אבל לא עלה בידו להגדיל את המלכות בשלמותה ואם הוא היה פותח את מי הגיחון כוחות החיצונים היו תופסים את נביעת מימי הדעת ומריקים אותם למלכות האלילים שביד סנחריב מלך אשור שמלך בכיפה באותו הזמן, על כן סתם חזקיהו המלך את מי הגיחון בתחתונים ובעליונים.

וזה לשון רבינו האר"י ז"ל בספר הליקוטים ( ספר מלכים א - פרק א) דע, כי על ידי זה שאמר והורדתם אותו אל גיחון וכו' על ידי זה מלך שלמה המלך ע"ה על העליונים והתחתונים, וישב על כסא המלוכה בעלמא תתאה, והיתה הלבנה במילואה וכו' ולזה ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם, ואין שליטה לחיצונים כי הלבנה במלואה עד רחבעם תחילת עלמא דפירודא ונחלק המלכות ונסתם [פ' נסתם מעיין גיחון העליון ולא השפיע בכלת תוקפו] . עד שבא חזקיה"ו, שהוא, חז"ק יה"ו, והיה רוצה לפותחה. וז"ש (ישעיה ל"ה) מדלה יבצעני, ובעונות לא זכה להיות משיח, ולזה סתם מי גיחון שבתוך ירושלם, לבל ישתו ויהנו הקליפות והחיצונים מצד מלך אשור, וגם נסתמה חכמת עבודת החיצונים בסתימת גיחון.

פתיחת מעין הגיחון באלף השישי
החיד"א בספר שם הגדולים (חלק גדולים - מערכת ח אות כא ) מספר שבזמן שהרב מורנו הרב חיים ויטאל היה בעיר הקודש ירושלים בא שר אחד תקיף הנקרא באו סיפי"ן וידע שמלך ישראל סתם מי גיחון ושאל אם נמצא היום מי שיוכל לפתחו, ואמרו לו הגויים יש חכם שהוא אלקי ושמו ר' חיים ויטאל ודאי שהוא יכול לפתחו. ושלח אחריו וכו' וא"ל גוזרני עליך וכו' פתוח תפתח את הנהר הזה שסתם מלך שלכם וכו'. ומרנו הרב חיים ויטאל עשה קפיצת הדרך והלך לדמשק ובא אליו רבינו האר"י זצ"ל ובחלום ידבר בו הסכלת עשו כי זה השר היה גלגול סנחריב, וכו' ואתה יש בך ניצוץ חזקיה המלך והיתה שעת הכושר לתקן ולפתוח מי גיחון, כי שלא ברצון חכמים עשה חזקיה המלך ע"ה שהוא מהדברים שלא הודו, ובזה היתה אתחלתא דגאולה. ורבינו הבן איש חי בספר בניהו בן יהוידע (פסחים דף נו ע"א) אחרי שמביא את המעשה הזה הוא כותב כך: והנה מזה המעשה שכתב הגאון רבינו חיד"א ז"ל נראה שהיה למעין ההוא הנקרא בשם מי גיחון שורש גדול למעלה וכו'. נמצא לפי דברי רבינו האר"י ז"ל במעשה הנזכר שפתיחת גיחון הוא אתחלתא דגאולה בזה יובן [שמואל א' ב' י'] ויתן עז למלכו וירם קרן משיחו, עז גימטריא גיחון יתן פתיחתו תחלה ובו ירום קרן משיחו כי בו יהיה אתחלתא דגאולה.

עיין עוד

• השילוח
• משיחת שלמה על מי השילוח